דילמה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום. נוטלת כדורים נגד דכאון, ובכל זאת יש לי לחצים נוראים בלב ומחשבות בלתי פוסקות שמתחשבנות עם כל העולם ואשתו ולא מניחות לי. ברקע פוסטראומה שלא עובדה אף על פי שניסתה להרפא ללא הצלחה ע"י טיפולים שונים ומשונים ומטפלים כושלים ובלתי רגישים. לענינו, כשאני נוטלת קלונקס החיים הופכים לדבש, הפרספקטיבה חוזרת למידות המקוריות שלה, האינטרקציות האנושיות קרובות ומוצלחות, כל מה שאני מוגעת בו הופך לזהב. החשיבה האובדנית נעלמת ופתאום יש לי תכניות אחרות לעתיד. התחושה היא קצת כמו על סמים אבל במובן החיובי- אני לא מתנתקת מהמציאות אני פשוט מתחברת אליה באופן הכי קרוב ואותנטי שיכול להיות. אני מפסיקה להיות דה- פרסונלית והופכת ליצור אנושי מלא, גדוש עם יכולת תמרון לולינית בין הפנים לחוץ. אני חיה סוף סוף, ויוצאת מתוך הכלא הנורא הזה. ברור לי שאי אפשר להשתמש בכדור הזה כמשהו קבוע אלא רק אפיזודי. זה. אשמח לשמוע מה זה אומר בעצם: 1. האם זה מעיד על כך שרוב הקושי הוא בעצם חרדתי ולאו דווקא דכאוני? 2. החלופות של כדורים אנטי חרדתיים עשו לי רע כמו לוסטרל שהפך אותי לאדם נטול רגשות). בניגוד אל כדור על בסיס יומי הקלונקס מיטיב עימי מאוד. תודה
שלום לך אכן,כנראה שיש מרכיב לך חרדתי בולט! אין להשתמש בקלונקס באופן קבוע..זה טיפול שלא יחזיק זמן רב וידרוש עליה במינון! בהצלחה
מנהל פורום פסיכיאטריה
