מאובחן הפרעה נפשית חמורה, למה אין מי שיעזור בתהליך ההמתת חסד עוד מהאר
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
במקום להכריח אותי ללמוד ולעבוד ולקחת לי את הקיצבה וחהכריח אותי להיפגש עם מדריכות שעשו קורס מעפן שלא עוזרות בכלום ורק מנצלות ומקבלות כסף על כל פגישה בלי שיוצא מזה משהו.
תהליך המתת חסד אינו מקובל בארץ, ואינו מקובל גם בהגיון פשוט, באם מדובר בהפרעה נפשית (ולא בחולים סופניים שאז אכן ההגיון אומר לאפשר להם למות ולהפחית מייסוריהם, אף שגם זה לא מקובל בארץ בדרך פעולה, אלא רק בדרך מניעת טיפול מאריך חיים). הפרעה נפשית זה דבר בר טיפול, אם באמצעות תרופות, שיחות עם פסיכולוג, או מכשור רפואי (כ:tms ונזעי חשמל, ועוד), ואין זה הגיוני בגלל סבל זמני ובר חילוף לקחת החלטה כל כך איומה לגמור עם החיים. במקרה כזה, זוהי לא ״המתת חסד״, אלא רצח לכל דבר ועניין, על אף ה׳עזרה׳ כביכול בלהמעיט מהסבל. אני מניח שגם הדוקטור של הפורום יענה לך כך, ובעצם הוא כבר פירסם את דעתו בעניין כתשובה לשאלות דומות של גולשים בפורום, בעבר. פשוט צריך לעשות הכל בשביל הטיפול (ולא מן ההכרח לשלם על זה כסף: אפשר גם להיות מטופל, ובהצלחה, בפסיכיאטר (ולאחר מכן גם פסיכולוג) של מרפאה בקהילה, מחוזית, בחינם או בתשלום מוזל ומסובסד מאוד), עד שתגיע למיצוי הטיפול התרופתי והלא-תרופתי. בהצלחה, רפואה שלימה בקרוב. מני
אגב, כשליש מהמטופלים שאינם מגיבים לטיפול תרופתי (70 אחוז כן מגיבים לתרופות), מגיבים היטב לנזעי חשמל. זהו לא טיפול כל כך איום ונורא, כפי שיש סטיגמה על זה. אני גם שקלתי בעבר ללכת לטיפול כזה, אלא שלמזלי בסוף הועילו התרופות, כשעברתי לטיפול תרופתי אחר. לא בדקתי את הנושא, אבל אני מניח שב99.9 אחוז מהמקרים, יש טיפול. אל תדאג בקשר לעשירית האחוז הנותר , ככל הנראה אתה לא ממנו.. באם חלילה יתברר שכן, אז אולי אפשר לשקול המתת חסד... אבל רק אז.
תשובה מקובלת עלי. טיפול נכון עשוי מאוד להפוך לחלוטין את הרצון הזה שנובע ממחלה בת טיפול! תרגיש טוב!