טיפול בדיכאון והתמכרויות
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
היי, יש לי חברה בת כמעט 30, ממש כמו אחות, שחיה כבר למעלה מ15 שנים עם דיכאונות. בנוסף לדיכאון, היא מכורה לסמים, גברים ואוכל. היא הייתה באינסוף מקומות, טיפולים, פסיכאטרים וגם נוטלת כדורים. אני חלק פעיל מאוד בחיים שלה ועוזרת למשפחה שלה בכל מה שצריך כדי לטפל בה. המשפחה שלה כבר ממש הרימו ידיים, והגענו למוצא האחרון, להכניס אותה לטיפול במחלקה סגורה שנועד לטיפול בהתמכרויות וכמובן לטיפול הרגשי. יש לה עסק מצליח( הדבר היחידי שמשאיר אותה קצת עם הראש מעל המים), כלב והיא מפחדת מאוד (בצדק) להיכנס למקום למשך 3 חודשים. היא טוענת שכבר ניסתה הכל, היא יודעת הכל, כל הטיפולים ה"הוליסטיים" של גוף ונפש לא ייעזרו לה, זו לא היא (ככה היא טוענת כן?) אי אפשר להכריח בחורה שעוד מעט בת 30 להיכנס למקום כזה, אבל היא ממש ממש נאבדת לנו מול הידיים התחושה שמלווה אותה ביום יום, כל שעה זה שאין לה מה לעשות בעולם הזה, הכל הבל הבלים ושלא בא לה לחיות פה יותר. ממש ממש אשמח לעזרה, שאולי תיתן לנו קצת אור, אפילו טיפים וכלים להתמודדות של המשפחה איתה.
העילה לאשפז בכפייה במקרים כאלו (של דיכאון) זה רק אם יש סכנת התאבדות. בכל מקרה, מוכרח בתור צעד ראשון- לגמול אותה מהסמים. כל עוד היא לא תיגמל מהם, יתכן מאוד ששום טיפול לא יעזור. באם הדרך היחידה לגמול אותה מהם זה אישפוז בכפייה- אזי שיש לבקש מהפסיכיאטר שלה לאשפז אותה על מנת לגמול אותה מהסמים ולמנוע סכנות עתידיות כתוצאה מהשימוש בסמים. אסיים בהדגשה נוספת, שהצעד הראשון חייב להיות גמילה מהסמים, הגורמים לנזקים נפשיים (כמו גם גופניים) שכאלו, עד שאם לא תהיה גמילה מיידית מהם- אולי חלילה לא יעזור שום טיפול גם לאחר הגמילה מהם, ולכן חייב דבר ראשון לא לאפשר את השימוש בסמים, אפילו אם זה כרוך בלאשפז אותה. בהצלחה והרבה בריאות.
נדרשת מוטיבציה שלה להציל את עצמה.