יש צורך בטיפול פסיכאטרי??

משאני קטנה אין לי ביטחון , בעיקר על המראה, יש לי בעיה לעשות דברים בציבור , גם אם מדובר בדברים פשוטים , אני תמיד מרגישה כאילו מסתכלים עליי ובגלל זה אני ניכנסת למין חרדה כזאת שכשאני עוברת ליד אנשים , תמיד אני מפחדת שאני יפול או שיקרה משהו דומה, אני לא מסוגלת לאכול בציבור שאני לבד, נגיד גדלתי בפנימייה וכל פעם שהייתי ניכנסת לחדר אוכל הייתה לי הרגשה שכולם מסתכלים עליי ואני ניכנסת לחרדה ואני מתחילה לרעוד בידיים אני עושה מלא מבטים מוזרים, אני ניכנסת ללחץ ושמישהו פונה אליי ומדבר איתי רוב הפעמים אני לא מצליחה לענות , זה קורה לי כל הזמן גם בחדר אוכל בטירונות לא הייתי אוכלת אף פעם וגם בחדר אוכל בקורס של הצבא, כאילו אני מתפדחת לאכול ליד כמות גדולה של אנשים , אני יודעת שלא באמת מסתכלים עליי אבל זה קורה לי כל פעם , קרה לי פעם אחת שעברתי בתחנה מרכזית תל אביב והיא הייתה מפוצצת באנשים ורובם היו ישובים ופשוט שעברתי שם הרגשתי שאני לא מצליחה לזוז הלכתי ותוך כדי אני מרגישה שאני לא הולכת טוב כאילו שכחתי איך ללכת אני קפאתי במקום עלו לי דמעות אני פשוט עמדתי במקום בדרך לתחנה ולא הצלחתי להוזיז את הרגליים , הצלחתי להמשיך ללכת וכל הדרך אני חושבת רק אם אני הולכת נכון , אני לא מצליחה להסתכל לאנשים בעיניים , יש לי בעיות קשב וריכוז חמורות , גם שאני ליד קבוצת אנשים שאני לא מכירה יש לי קושי בלדבר אני רועדת בקול ,יש לי את הפחד שאני יגיד משהו לא מתאים, קשה לי לבטא את עצמי מול אנשים כי שאני באה לספר על החרדות שלי פתאום נמחק לי הכל בגלל זה יותר קל לי לכתוב, החרדה זו לא הבעיה היחידה שלי , אני לא אוהבת את המראה שלי כל מי שזורק לי הערה על המראה זה נישאר לי כמו צלקת ומדכא לי את היום , באמצע היום עולות לי מלא מחשבות מפגרות ולפעמים מחשבות שמדכאות אותי וקשה לי להיפטר מהם, אני כל הזמן בודקת את עצמי , למשל שמתי את הטלפון בכיס האחורי של הג'ינס וכל שנייה אני נוגעת בכיס האחורי כדיי לבדוק אם הטלפון באמת שם , שהתגייסתי לצבא ניכנסתי לדיכאון קל ולפני כארבעה חודשים ידיד שלי לשעבר שכב איתי בכוח, ומאז הדיכאון שלי יותר החמיר , שיחררו אותי מהצבא על חוסר תיפקוד וגם כי לא אכלתי כלום והייתי בוכה כל שנייה , ולאחר שיצאתי מהצבא בהתחלה הייתה לי הקלה הרגשתי יותר טוב כי לא היה לי לחץ ואכלתי , עליתי חמישה קילו בחודש וחצי בערך . והתחילו לי התקפי אכילה שאני מאמינה שנוצרו מהדיכאון , לאחרונה עצרתי את עצמי ואני מקיאה כל פעם אחרי שאני אוכלת אם אני לא מקיאה או לא מצליחה להקיא זה מדכא אותי ואני מרגישה רע עם הגוף שלי , בחודש האחרון השתבש לי גם המחזור , קיבלתי החודש פעמיים מחזור שנמשך כשבוע , ובין המחזור הראשון לשני היו לי דימומים כבדים , לאחרונה אני מרגישה שגם ההתנהגות שלי השתנתה , אני מתעצבנת מכל דבר , גם אם אני שומעת ברקע שיר שאני לא אוהבת , כשאני שולחת למישהו הודעה פתאום אני לא זוכרת איך כותבים מילים מסוימות אז אני מתקשרת לאחותי והיא אומרת לי , יש לי מצפון על דברים שאין לי שליטה עליהם והמצפון הזה לפעמים גורם לי להגיע לבכי ולרחם על מישהו רק מלהסתכל עליו אוכל או עושה משהו אחר, לפני יומיים ראיתי תמונה של תינוק סודני בסודן שהוא רזה ממש ומאחוריו עומד נץ שמחכה שהתינוק ימות כדיי לאכול אותו, מעל התמונה היה כתוב שהצלם שצילם את התמונה לא עזר לתינוק הוא הלך מהמקום ולאחר תקופה הצלם התאבד , אחרי שקראתי את זה הבנתי שרוב הסיכויים שהתינוק מת והתחלתי לבכות בהיסטריה וכל היום אני רק חושבת על התינוק הזה. יש לי בעיות שינה חמורות אני כל הלילה ערה ואם אני ישנה אז אחרי כמה שעות מתעוררת , אני גם שותה מלא אלכוהול כבר תקופה ארוכה,התחלתי מהפנימייה כי זה העלה לי את הביטחון והעלים לי את המחשבות , יש עוד מלא דברים שלא סיפרתי השתדלתי לקצר , אני רק רוצה לדעת אם מה שיש לי זה לא הכל בראש כמו שתמיד אומרים לי וזה משהו שכן צריך לטפל בו?!

נדרשת הערכה לדעתי אך לא בפורום.