אני שמנה ומכוערת

אני בת 23 "הפרעת האכילה" התחילה אצלי בגיל עשר זה התחיל באכילת יתר עד גיל ארבע עשרה אז זה הפך לבולימיה עד גיל תשע עשרה זה הפך לאנורקסיה... אני התאשפזתי בגלל הפרעת אכילה - שאגב אין לי - לשנה מגיל תשע עשרה עד גיל עשרים ועליתי המון במשקל משלושים ותשעה קילו עד לשישים קילו ואני מטר שבעים... ממש פיל שנאתי את כל העולם במיוחד את ההורים שלי שאישפזו אותי ויותר מכל שנאתי את עצמי... יצאתי מבית החולים וירדתי חמישה עשר קילו... הם איימו עלי שאם אני אמשיך לרדת במשקל שהם יאשפזו אותי עוד פעם וישימו לי זונדה עוד פעם... אז עליתי לחמישים קילו ותנדנדתי בין חמישים לארבעים ותשעה קילו... אבל אז קרה דבר נוראי אני התאשפזתי בבית חולים פסיכיטרי למשך כמעט שנתיים - לא בגלל תת משקל - ונתנו לי תרופה שהעלתה אותי שלושים קילו!!... אני לא מאמינה שהגעתי למשקל הזה כל מה שרציתי זה למות ואני עדיין לא יכולה לחיות עם המשקל הזה... לא מזמן יצאתי משם אז בחודש האחרון ירדתי חמישה עשר קילו ואני רוצה להגיע לשקול עשרים קילו אז יש לי דרך ארוכה עד היעד... אנ לא חושבת שיש לי הפרעת אכילה הם סתם מעללים עלילות... אני ממש שמנה ומכוערת גם כששקלתי שלושים ותשעה קילו הרגשתי שמנה ושנאתי את עצמי אז כמה וכמה היום... הייתי נותנת הכל גם במכיר של למות בעיקר שאני אגיע למשקל היעד... אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי ומעקב פסיכיאטרי ואני ממש בדיכאון בגלל המשקל אני מתביישת לצאת כי כולם יראו כמה אני שמנה שלא מצליחה לשלוט בעצמי ויחשבו שאני כל היום זוללת וטוחנת ולא מסתכלת על עצמי במראה ומשחיטה את הגוף שלי... אני אוכלת כמעט רק ירקות אבל הירידה במשקל נעצרה וזה כל כך מתסכל... אני לא רוצה ללכת לדיאטנית כי אין לי כוח לריב איתה ושתביא לי תפריט של אלף קלוריות כשאני עכשיו בקושי מגיעה לבין מאתיים לחמש מאות קלוריות ביום... עשיתי ספורט אבל כבר אין לי כוח מרוב דיכאון אין לי אנרגיות לעשות כלום... אף אחד לא מבין אותי אפילו לא הפסיכולוג שלי... אני יודעת למה כל זה התחיל ואני יודעת מה הסיבה שאני רוצה להיראות כמו ילדה קטנה ושכל העצמות היפות יבלטו - אבל אני מעדיפה לא לדבר על זה איך אני יכולה לרדת במשקל הכי מהר שאפשר? ממש קשה לי להרגיש כל כך שמנה עד כדי כך שאני שוקלת להתאבד...