פחד מאינטימיות גופנית

הי, אני כמעט בטוחה שיש לי פחד מאינטימיות גופנית.. מהאנטימיות הכי קטנה שיש אני נלחצת כלומר בדייטים כשאני יוצאת אף פעם לא מתרחש התרחיש של שחיה מעניינת הרגשה כיפית שהבן אדם הקסים אותי ואז באמת ארגיש שמצאתי מישהו שאפשר להתאהב בו שכיף יהיה לחבק אותו או שארצה נשיקה. אני תמיד יוצאת עם בחורים השיחה לא יודע מי יודע מה מעניינת לא מתרשמת מהרמה האישית יותר מידיי הקטע שבגיל מסויים זה לגטימי אבל ככל שמתבגרים ולא נראה אף אחד זה נראה כאילו שאני בררנית אבל עד לאיזה רמה אני יכולה להוריד את עצמי??. אני בסה"כ מחפשת מישהו ארגיש שכיף לי איתו שאוכל להישען עליו שיש לו שאיפות ושיתנהג אליי יפה ופה הבעיה הם נוגעים בי ואני נרתעת המצב כיום שאני מאוד מבולבלת.. לא יודעת אם זה כי יש לי בתת המודע סלידה ואי הערכה או חוסר משיכה או פחד מאינטימיות כי לרוב אנשים אוהבים מגע ואני באופן אישי לא כלומר לא אוהבת ללחוץ יד כל החיבוקים והנישוקים המאולצים בין חברות לא אוהבת ששמים עליי ידיים בעבודה למדתי לחיות עם זה ואי לא קופצת והגוף לא מתקשח אבל זו תרגולת. עם גברים המצב אחרת לגמריי הגוף כן סולד התנועה לפעמים מעליבה. החוסר ניסיון שלי עקב חוסר מציאת בנ"ז מתאים מלחיץ אותי, מה יקרה שאמצא מישהו שאני רוצה?? כלור אני משדרת פתאום חוסר ביטחון אם פעם היה לי עמוד שידרה בלסנן בחורים וכו' פתאום אני נלחצת שאין לי ניסיון מיני וזה מה שמנהל לי גם את החיים ואני נאטמת אני גם לא רוצה להות בסיטואציה שנוגעים בי ונמנעת מלצאת עם גברים. נראה לי שקשה לי עם גופי ולכן אני לא רוצה שיחדרו למרחב האישי שלי. תוהה איך יהיה לי בנ"ז כשאני מתביישת בגופי החשוף, בשיעור וכו'..אני מאוד קשה עם עצמי וגם עם בני זוג מגעיל אותי המון דברים. ריחות(גוף ופה), הפרשות, שיעור וכו'..זה גורם לי לחוסר חשק מיני וגם לא להרגיש מינית. מצד אחד יש את מודל היופי האידיאלי וגברים מתחילים בבר עם מי שנראית טוב והגוף שלה שזה בעצם אני ומצד שני מפחדת מהחשיפה מצד שני גברים אוכלים הכל.. נשים עם רגליים עבות, צלוליטיס וכו'.. אבל לי זה קשה להרגיש מינית לאהוב את עצמי וכנ"ל להימשך. איך אפשר לשנות את זה?