אני מפחדת

אני מפחדת. אני מפחדת שאהיה חולה שוב. לא רק בקוליטיס, באיזשהי מחלה. במיוחד שלא יודעים אצלי אם זה קרוהן או קוליטיס, אם זה קוליטיס הבעיה נפתרה, אם זה קרוהן, עלול לסבך את המעי הדק בהמשך. אני מפחדת מסיבוכי סטומה. בינתיים טפו טפו טפו הכל בסדר, אבל כפי שהכינוי יעיד, אני חדשה בעסק. מפחדת שיהיה לי בקע, או פוליפ או השד יודע מה. אני כ"כ למודת אי הצלחות, שום טיפול לא עזר לי. לא קונבנציונלי ולא אלטרנטיבי, ואני מטפלת ברפואה סינית במקצועי.! שזה הכי תחושת כישלון!!! שום תרופה לא עזרה לי, לא סטרואידים, ולא שום אנטיביוטיקה מהמגוון הרחב מאוד מאוד שקיבלתי, ולא תרופות ביולוגיות, ואפילו לא ציקלוספורין, שבערך 70-80% מהאוכלוסייה מגיבים אליה. ועכשיון הכל בסדר, ואני מפחדת שזה שקט שלפני הסערה, כמו בכל הפעמים הקודמות. ואני יודעת שצריך לחשוב חיובי, ואני אפילו מאמינה שמחשבות לא טובות עלולות להביא בשורות רעות, אבל אני לא מצליחה להתגבר על הפחד הזה, השורשי, הפנימי, שכל הטוב הזה ייגמר. ואני כותבת "טוב" לא בציניות, כי באמת טוב לי עם הסטומה. מי שחווה מחלה כל כך קשה, שמשפיעה על החיים בצורה כ"כ טוטאלית, ומי שעזבה את שלושת ילדיה הקטנים לטובת אשפוזים, מעריכה את הסטומה ואת איכות החיים שהיא הביאה עימה. אבל אני מפחדת. אוכלת גלידה או שוקולד ומפחדת שאני מזיקה לבריאות שלי (אחרי 6 שנים של מחלה שגרמה לי לאכול כמו נזיר בודהיסטי אני קצת מתפרעת בגזרת השוקולדים), לא עושה מדיטציה ויוגה ובטוחה שזה משפיע לרעה על הבריאות שלי, ועוד ועוד ועוד. איך מפסיקים לפחד? חיבוקים וליטופים יתקבלו בברכה :-)

היי לחדשה. כמוך, גם אני לא הגבתי לשום טיפול (אלטרנטיבי וקונבנציונלי). לפני הניתוח ניסו יומירה ואף ציקלוספורין, אך ללא הצלחה. היום אני ללא מעי גס, שלוש שנים אחרי, ללא כל אשפוז בדרך. (חולה קרוהן ד"א). אני חושב שהפחד בסופו של דבר הוא מוצדק, הרי אנחנו חווינו על בשרנו חיים זוועתיים וכעת כשהם "נורמליים" אנחנו מפחדים לחזור לאותו מצב. אבל, צריך להבין שהפחד לא תורם בכלום, הוא רק יכול לזרז את המחלה. כרגע את בריאה, תתנהגי כאישה בריאה. צריך לנצל את הפחד, שהוא יגרום לנו להתנהג בחוכמה, ובמקרה שלך למשל, למנוע ממך לאכול את אותם שוקולדים שעלולים לעשות לך רע. לא צריך לתת לו להשתלט עלינו ולהגיע למצב קיצוני (חרדה למשל), צריך שאנחנו נשלוט בפחד. אין ספק שנדרש חוסן נפשי, אבל מהנסיון שלי עם חולי קרוהן/קוליטיס זה משהו שיש לנו. מאחל לך שתישארי בריאה, חזקה וחדורת מוטיבציה!

פחדתי להיכנס לפורום וראות מה יכתבו לי, ותוך כדי כתיבת המשפט אני שמה לב ששוב השתמשתי בפועל "פחדתי". החלטתי לנשום נשימה עמוקה, ולקבל את השיעור שהחיים העניקו לי, לנסות לזרום בחיים ללא פחד, גם ככה לאיש לא ידוע מה יקרה בעוד רגע. מקווה שבע"ה אצליח. תודה לך על החיזוק.