טיפול בתסמונת אספרגר

שלום, אני בן 15, אובחנתי עם תסמונת אספרגר כשהייתי צעיר ולוויתי בחונכים מיוחדים עד כיתה ד'. מאז אני נמצא ברשות עצמי בבי''ס רגיל וכמעט בכל הפעילויות שבהן אני משתתף, חלקן גם כוללות מפגשים עם חברים למרות שזה די נדיר. אני נמצא לפני כיתה י', ואני חרד מהלחץ הלימודי+חברתי(בעיקר מהאחרון) שעומד ליפול עלי. אני מבין שלהשתלב במסגרת נורמלית זה בעייתי מאוד עבורי, אבל אני בכל זאת רוצה לנסות ולהשתלב בחברה נורמלית עם ילדים "נורמלים", כולל מפגשים אחרי שעות הלימודים. אני בדקתי כמה אפשרויות ומתוכן עולה שמפגש עם פסיכולוג יכול לעזור לי להגשים את המטרה שלי, אבל אני מפחד שזה ייכשל ולא תישאר לי ברירה אחרת. חשוב להדגיש שאני לא ממש מת על לנסות ולהתחבר עם ילדים אחרים על הספקטרום, אלא עם ילדים בחברה הרגילה. אני פשוט רוצה להיות נורמלי. מה לעשות??? תודה על העזרה

שלום, כתבת בצורה כל כך בהירה, יפה ונוגעת ללב על הקשיים ועל הצרכים שלך. המודעות למצב והיכולת שלך להבין ולנסח דברים בצורה כזו אינטליגנטית ובוגרת היא כבר חצי דרך. הפחד מכישלון הוא הגיוני וטבעי, אך השאלה היא איך מגדירים הצלחה. אם תוכל להעריך התקדמות בצעדים קטנים ולהכיר בכך שטיפול פסיכולוגי לא יחולל בך שינוי מיידי, אלא הדרגתי, תפיק תוצאות טובות. המטרה להיות "כמו כולם" מבחינה חברתית, תמיד תציב בפניך אתגרים ובכל תקופה תלמד ותיישם דברים חדשים ותתמודד עם רגשות טובים יותר וטובים פחות. לא פחות חשוב מלהצליח להשתלב חברתית זה להרגיש נעים ונוח בחברת האנשים עימם בחרת להתחבר. השילוב המנצח מבחינתך הוא להיות פתוח ללמוד ולהתנסות, ובמקביל לקבל מהסביבה הקרובה אליך תמיכה רגשית והכוונה ברגעים מאכזבים או מתסכלים. בברכה, ד"ר איריס שגב.