מה לענות?

הי שירלי. מה שלומך? הרבה זמן לא דיברנו... :) עדיין אני עם החניך שלי כי לא נמצאה חונכת, לעת עתה שקט בגזרה המשפחתית. אני חייבת לשתף אותך, בסוגיה שעלתה לי בעת השהות שלי איתו. הלכנו השבוע לטייל, וקנינו בחנות, והחניך שלי שילם למוכר וקיבל עודף בחזרה, אז כשסיפרתי זאת לאמא, היא אמרה:עכשיו כולם יודעים שיש לו בעיה... הייתי ממש בשוק, אז אמרתי לה ואז מה?? נתחבא?מה המטרה? אמרתי לה שאני לא רואה בעיה בלצאת איתו, ושאני נהנית לצאת ובטוחה שגם הוא. אבל אני מרגישה שאני לא מספיק ריציתי אותה והרגעתי אותה, אני יודעת שהיא לא תפנה ליועצת בית ספר,וכפי שהבנתי ממנה היא עוד מתביישת בו, והיא מסתמכת על זה שהייתה לו ילדה בגן שהאמא אמרה שהם אוהבים אותה וכו וכו, ולבסוף שמו אותה במוסד. לגבי העניין הזה אמרתי לה, שאנחנו לפעמים לא יודעים מה הסיבות לכך,ולעיתים ההורים מכניסים את הילד למוסד כי הם יודעים שיהיה לו טוב שם, ושידעו לתת לו את הטיפול המתאים... ויכול להיות שאין בכוחם של הורים אלה להתמודד אמרתי לה שיש אלפי סיבות... ואמרתי לה שאני מתארת לעצמי שבשלב מסוים גם ר' יגיע לאותו מקום ואולי בשלב מאוחר יותר, אבל עכשיו חשוב להראות לו שאוהבים אותו, ולתת לו מקום חשוב בבית, ולכבד ולקבל אותו כמו שהוא, ולא כמו שאנחנו היינו רוצים שיהיה, כיוון שאז אנחנו רק נזיק לו, ואז הוא יכול להגיע למצב של הסתגרות, התנהגות שלילית, ןחוסר רוגע ומוטיבציה. מה שקורה, כל פעם אמא של החניך שלי זורקת לי מילים כאלה, ואני לא יודעת איך להגיב,אז אני מגיבה מהרגש.... תודה שירלי.

אכן, אני אומרת לה על כל הצלחה שלו, כיוון שאני יודעת שזה מעודד אותה, ומחזק אותה (עד כמה שאפשר) וכל מה שהיא אומרת אני משתדלת לקחת גם בפרופורציות, אבל בגלל שהוא לא מדבר ולעיתים היא זורקת כאלה משפטים לידו, אני לא יכולה לדעת מה הוא מבין, אך אני כן יכולה לראות שהוא מרגיש שהיא לא מקבלת אותו,ואז לא רק שהוא פגוע אלא גם נפגע מהתא המשפחתי... ואז זה הופך אותו ליותר מתוסכל וזה קשה לי...