אם מודאגת מהעתיד

שושי שלום רב, הנך אמא מסורה, שדואגת ושמקדמת את לילדייה. ניכר בך רצון רב, שילדייך יגדלו להיות אנשים טובים, שתורמים לחברה ולזולתם- על כך מגיע לך עידוד גדול. (כולי תקווה שאת מעודדת את עצמך על כך מידי פעם) פרופ' דרייקורס אמר : "איש מאיתנו אינו מושלם, ולא יכול להגיע כל הזמן להשגים מושלמים או להימנע מטעויות או חוסר הצלחה. כל אלה מבטאים אנושיות ואת היותנו חלק מהמין האנושי הטועה, לומד מטעויותיו, מנסה שוב צומח ומתפתח". ההבנה שאיננו "מושלמים" ושאנו "בעלי טעויות" היא זו מקדמת ומצמיחה אותנו. במשפחתך יש אווירת לחץ. כל חברי המשפחה צריכים לעמוד בצפייה למושלמות ולהשגים מאוד גבוהים. השאיפה למושלמות פוגעת ביחסייך עם ילדייך, ובעתיד יכולה אף לגבות מהם וממך מחיר רגשי או נפשי כבד , כמו: חרדה או פגיעה בדימוי העצמי. הלחץ לא יעזור לילדייך בהגשמת כישורייהם ויכולותייהם. יש לעודדם על התהליך ועל המאמץ שעשו. אלו אינם בכדי, ויש להם משקל רב בתפיסת דימוי העצמי של הילד. אין לייחס את כובד המשקל רק לתוצאה, לדוגמה: המבחן של בתך –הילדה התכוננה ולמדה רבות לקראתו, אבל מסיבה כלשהי ציונה היה פחות ממושלם. לשם כך עודדי אותה – ראיתי שלמדת רבות למבחן. אני גאה בך על המאמץ הרב. אני רואה שפתרת והבנת את התרגילים. אין להעיר על ה"אין" אלה לעודד על ה"יש". ניתן לשאול את הילדה, האם היא מרוצה מן הציון ? אם כן – לחזק אותה ולעודד, אם לא – יש לשאול ממה אינה מרוצה, ושוב לעודדה על התהליך. כנקודה נוספת למחשבה - בתך יכולה (לאו דווקא במודע) לבחון את "מד האהבה" שלך כלפייה. כלומר, האם אמא תאהב ותעריך אותי גם כשאני מקבלת ציון פחות ממאה ? ומה "מד האהבה" שלך אומר ? גם אם לך ברור, שאת אוהבת אותה בכל מחיר, חשבי מהי תפיסתה בעניין. ולסיום, יש לזכור שבתך רק בכיתה א', בתחילת דרכה – רצוי שהיא תחווה את הלימודים ממקום נעים, טוב ומעודד, ואז אכן השמים הם הגבול. בהצלחה, שירלי