איך מתמודדים?

שלום ד"ר, אני בהריון תאומים שבוע 22 אחרי IVF. יש לנו בבית ילדה בת 5 מהריון ספונטני שלאחריו 2 הריונות ספונטניים שניגמרו בהפלה ו-2 הריונות מהזרעות שניגמרו בהפלה. מתחילת ההריון הנוכחי היו לי המון חרדות מעוד הפלה, הפסקתי לעבוד ונישארתי רוב היום בבית ובעיקר במיטה. ברוך השם הזמן עובר והכל בסדר עם העוברים, אבל אני לא כל כך מבינה מה שעובר עליי. אני מאוד עצבנית, עצובה ובוכה מכל דבר קטן. בימים האחרונים אני ובעלי מאוד היתרחקנו בגלל מריבה(בגלל שאין לי סבלנות לאף אחד מהמשפחה שלו) אז הוא רב איתי ואנחנו לא מדברים. הוא יישן בסלון וממש לא מיתייחס אליי כאילו אני אויר. בימים האלו אני בוכה המון ובעיקר חושבת על גירושים. לפעמים עולות המחשבות שאני לא רוצה את העוברים אבל מיד חוזרת בי מהמחשבה הזאת (חיכינו להם כל כך הרבה זמן) , הכי כואב לי בכול העניין זו ביתי שלא כל כך מבינה מה הולך סביבה, ושואלת את בעלי למה הוא יישן בסלון. כבת להורים גרושים יש לי המון צלקות מהעבר ולא מסוגלת לחשוב שביתי תגדל ככה. אני מרגישה שהישתניתי מתחילת ההריון אבל אין לי מושג מה לעשות בנוגע לזה. בעלי כל המזן אומר לי שאני בן אדם עצוב ללא שימחת חיים וזה נכון. אולי בגלל הנסיבות, העבר או לא יודעת למה אבל זה המצב שימחת החיים שלי אבדה מזמן אי שם בדרך הארוכה שעברתי ואני לא יודעת איך להשיב אותה לחיי. לפעמים אני לא סובלת את עצמי אז בטח שבעלי לא סובל אותי.. סליחה על שפיכת הלב, אין לי כל כך עם מי לדבר...