פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

היי, אני בת 17 וחצי ומזה כשנתיים סובלת מהפרעה טורדנית כפייתית. אין לי מושג מהי ההגדרה המדוייקת שלה אך אני מודעת לבעיה שלי. זה מתבטא בחזרה על פעולות/מחשבות מס' פעמים כאילו כדי להיות בטוחה וזה לא רק במשהו אחד, זה מאוד כללי.. אני לא יכולה יותר, זה מכניס אותי לדיכאון ואני רוצה לטפל בזה אבל אני מתביישת לספר לקרובים אליי.. באמת שאני רוצה להפסיק אבל אני לא יכולה ולכן אני מבינה שנדרש טיפול מקצועי.. מה עושים?

היי , את לא לבד, גם אני סובל מזה קשות, אבל יש לי כמה פתרונות בשבילך... אם תרצי לשוחח - [email protected].

שלום רב! מזה זמן רב אני חווה גירוי מיני עז לנשים שמעשנות(סמוקינג פטיש), ומאונן הרבה מאוד. הבעיה היא שאני לא מצליח לצאת מזה, זה הפך לטורדני ברמות...כל פעם שאני רואה אישה מעשנת - הופ! זיקפה!! אני לא מצליח לצאת מזה! האם יש לזה הגדרה? ובכל אופן - מה עושים? תודה רבה!

ניסיתי את זה כ"כ הרבה פעמים כך שזה חסר משמעות לצערי. בנוסף, מספיק שאני חושב על זה שניה וחצי וכבר יש לי זיקפה, ובאופן כללי - עומד לי ממש מהר, מה לעשות עם זה? ודבר אחרון - בנושא הפטיש, האם שמעת על ההפרעה capnolagnia ? אשמח אם תגידי לי ששמעת על זה.

שלום אני בן 25 ויש לי סוג של הפרעה מוזרה שאפשר לייחס לפראפיליה( לא לפי ההגדרה המדוייקת) זה פשוט שיש מאכל שכשאני רואה שנשים אוכלות (בטלוויזיה או לידי) זה גורם לי חשק מיני מטורף וגרוי עוצמתי במיוחד, וזה מאכל שאני בכלל לא מסמפט, למעשה כל מאכל שיהיה דומה לו בצורה יגרום לי לחשק הזה מחדש, בשנים האחרונות התחלתי לחפור קצת יותר בבנושא, לנסות לזכור מתי זה התחיל אצלי ובעצם הגעתי למסקנה שמאז שאני זוכר את עצמי המאכל הזה גרם לי לחוש התרגשות מסויימת.. ומאז ההתבגרות המינית שלי זה חודר גם לתחום המיני. בנוסף אני לא דון זואן בכלל בנושא הזוגי ובשנים האחרונות לא היו לי קשרים שארכו יותר מחודש או מספר שבועות ובדרך כלל אני לבד (קשר מגיע בממוצע פעם בשנתיים), האמת יש הרבה בעיות ויש גם הרבה רקורד בשדה הטראומתי, אני לאט לאט מטפל בזה (פונ' של כסף) בשביל לאפס את עצמי, אך העיניין לעיל ממש מטריד אותי, האם יכול להיות שזאת באמת הפרעה פארפילית או שזה סך הכל עוד אחת מהסטיות הכמוסות שיש להרבה אנשים, אני חייב לציין שאינני חובב סקס מושבע כללל וכלל, אני דוגל בשיטת האהבה ולא הסקס לשם הספורט, ומרבה להתעמק במחשבות עמוקות ע"מ לשלוט ביצר ובמחשבות שלי. בקיצור אני די מיואש מזה, ויש לי הרושם שזה אחד המחסומים היותר גדולים שלי שמונעים ממני לקיים זוגיות או בכלל למצוא בת זוג.. יש עצה, דעה, משהו??? תודה

אני בן 18, ואני חווה אהבה חד צדדית שכמו שקראת לה היא התמכרות ולא אובססיה. אומנם הבחורה שבה אני מאוהב חוזרת ואומרת שלטענתה האהבה שלי אליה היא אובססיה, שכן אני לא מכיר אותה מספיק כדי לטעון שאני אוהב אותה ופשוט החלטתי שזה כך. אני לא יודע להסביר איפה מתבצעת האובססיה הזו בפועל. אני יודע שאני קנאי מאוד עבורה אפילו שאין לי הזכות כי אין בינינו קשר בפועל ולא היה, ושאני חושב על זה כל הזמן - מילה טובה שלה עושה לי את היום ומילה רעה גורמת לי לחוסר חשק לשבוע. אני יודע שלרוב הפורום הצעת להתנתק מהגורם הממכר, אומנם תחושה שיושבת קרוב לחזה ולא בדיוק על הלב אומרת שזה הדבר הנכון עבור שנינו ושעד שלא ננסה את זה בפועל לא אוכל להרפות מזה, כי בתפיסה זה יכול להיות מושלם. הסברתי לה את דעתי המון פעמים, אך היא חוזרת ומתעקשת שלא יקרה דבר פשוט כי אין לה את הרצון הזה, ושבעתיד היא פוסלת כל דבר על סמך העובדה שהיא.. פשוט לא מעוניינת. אני צריך לראות אותה בכל יום ויום במהלך הלימודים וגם כשאני רוצה להרפות העובדה הזו מונעת ממני אפשרות להפסיק. בנוסף, המון הצטלבויות איתה (פגישות בדיוק בשנייה שלא חשבתי על זה, או משהו פתאומי שמקשר רק בין שנינו בצורה מוזרה וסרקסטית בדיוק כשאני חושב שאין כבר מן הקשר ביני לבינה) גורמות לזה להרגיש כאילו הדברים אמורים לקרות אך משום מה לא קורים. היום דיברתי עימה והיא ציינה שלא יקרה בינינו דבר ושעליי להרפות ממנה, אך הסברתי לה שבניגוד אליה אני רואה את הדברים כך שאם היא זו שהייתה מנסה והייתה חושבת מחוץ לקופסא, הדברים היו אולי נכונים בשבילה, ואולי לא אני זה שטועה. בסופו של דבר שאלתי איך יהיו היחסים בינינו כעת, והיא השיבה שקודם כל אתחיל בלחשוב קודם על עצמי ולא עליה, ואף על פי שאמרה במהלך השיחה לפני כן כי לא יקרה בינינו דבר פשוט כי היא לא רוצה, המשפט הזה מתפרש אצלי בראש כסיכוי קטנטן עבורנו. המצב נמשך כשנתיים וחצי, וגרם להמון טראוומות כשראיתי אותה מפנה יחס חם לבחורים אחרים, ואני מרגיש עם זה רע מפני שאין לי הזכות לקנא, וגם כי אני יודע שלא הייתי רוצה עבורה בחור קנאי, ואני לא אוהב להרגיש כך עם עצמי. אודה לתשובתך בעניין, מפני שאני אובד עצות בנוגע לדרך התנהלות.

לא, זו לא אהבה ראשונה. ואני לא מאמין שהיא מושלמת מבחינת חוסר פגמים או שכך האהבה אליה, מושלמת, אלא להפך, אני מודע לכל הפגמים ובכל זאת ואף על פי. אני לא יודע איך אפשר לקטלג ייעוד של אהבה כזו או אחרת, להיות חד צדדית או לא. כלומר, יש הפתעות גם כשעובר זמן רב, כשעוברות מספיק שנים או כשקורה הדבר הנכון. אבל יכול להיות שאני לא מבין מספיק, אני מניח. בכל אופן תודה.

שלום רב, אני כותבת מתוך מקום של תסכול וכאב עמוק. אני נמצאת במערכת יחסים כבר שמונה חודשים, מבחינתי זוהי מערכת היחסים הטובה היותר שהייתה לי עד כה. היא התחילה בריגושים גדולים ובכיף מטורף אך מהרגע שהרגשות הלכו והתעצמו הקנאה החולנית שלי שבה לפרוץ. אין לי מושג מה לעשות ואני מרגישה אובדת עצות, הגענו למצב שבן זוגי התנתק מידידה שלו , לא לוקח את הפלאפון שלו לשום מקום כדי לא לגרום לי לחשוד, מקפל את רגליו אליו כשיושב לשולחן כיוון שאני חוששת שאם יפרוש אותן שה מראה שהוא רוצה לשחק ברגליה של מישהי שיושבת מולו. חשוב לי לציין שבן זוגי גר עם שותפה מעצם הייותו סטודנט, וזה נורא מפריע לי ומקשה עלי. הוא ניסה לעשות הכל כולל להביא אותו לדירה לישון אצלו במשך חודש רצוף כדי שאבחן את הדברים מהצד אבל כלום לא עוזר. זאת מערכת היחסים החמישית שלי ואני חוששת שהיא הולכת להסתיים בדיוק מאותה הסיבה שבגללה נגמרו המערכות יחסים הקודמות -קנאה. אני ממש צריכה עזרה, הלכתי לדבר עם פסיכולוגית אבל הרגשתי שזה לא כ"כ עוזר ואני צריכה הכוונה לטיפול שיכול להיות אפטיבי בצורה מהירה יותר. אני מתלבטת אם ללכת היפנוזה כיוון שיש לי חשש שזה יכול להזיק לי ואשמח אם תוכלי לחוות דעה בעניין ובנוסף להכווין אותי לפתרונות נוספים. אני מרגישה כרגע שבא לי לעצור את הלך חיי ולמצוא פתרון לבעיה, אני לא יכולהל המשיך ככה יותר. תודה רבה

ריטואלים של התנהגות פיזית טהורה (לא מלווה במחשבות אלא "צורך" גופני בלבד) כמו מצמוצים, שפשופים ותנועות עיניים ועפעפיים במטרה להגיע לרגיעה תיתכנה כהפרעת OCD בלבד או מעידה על קיומו של סינדרום טורט בנוסף? בתודה

אני סטודנט להנדסה ויש לי איטיות רבה שמתבטאת בעיקר בלימודים ונורא פוגעת בהישגי במבחנים למרות שאני מקבל הארכת זמן בהם. האם יכול להיות קשר לOCD ? קראתי באינטרנט על הפרעה שנקראת obsessional slowness , אולי זה קשור להפרעה הזאת?

שלום, אני סובל כבר 10 שנים מOCD, שמתבטא במחשבות אובססיביות, ובמיוחד בהתלבטויות, חלקן רגשיות, לפעמים מבלי להגיע להחלטה. יש שני עניינים, שמטרידים אותי בשנים האחרונות, ואני מתקשה להגדיר מה מבין תוכן הדברים אכן נכון והגיוני ומה כפייתי ואובססיבי: העניין הראשון הוא התלבטות מקצועית. סיימתי תואר שלישי בביולוגיה (מקצוע שהתגלגלתי אליו, לא איזה חלום חיים). בשלב מסוים, די בתחילת הדוקטוראט החלו מחשבות חרדתיות, כמו: זה לא מקצוע שמתאים לי, מעבדה זה לא בשבילי, אני צריך לבחור מקצוע אחר שאני אממש את עצמי בו ואהיה מאושר איתו.הצורך למצוא מקצוע שאוהב אותו ואממש את עצמי הפך לצורך כפייתי ובמקרים מסוימים ממש חרדה קיומית. מאז חלפו יותר מעשר שנים ואני לא מצליח להגיע להחלטה: יש כמה מקצועות שיכולים לבוא בחשבון, אך אף אחד מהם לא בעדיפות דומיננטית. כשאני כבר בוחר מקצוע א', כעבור יום מופיעות ספקות ומחשבות למה לא לבחור במקצוע ב'. בינתיים אני כבר בן 39, עובד בעבודה נוחה ולא תובענית בתור תורן במעבדה קטנה בבית חולים, עם משכורת לא גבוהה, ואינני מתקדם לשום מקום בחיים. אני רואה איך חברים שלי עושים "קריירה", מסופקים ומאושרים ואילו אני תקוע, וחש רגשי נחיתות ותסכול. העניין השני הוא רגשי, מן התאהבות שאינה חולפת, אפילו לאחר שנתיים וחצי.אני גיי, ולפני שנתיים וחצי הכרתי בחור, דיי מהר התאהבתי בו, למרות שמדובר היה באהבה נכזבת חד צדדית, הוא ראה בי לכל היותר חבר טוב.מאז אנחנו בקשר קרוב, "חברים טובים", יוצאים ביחד, אבל אני ממשיך לראות אותו באופן רגשי, אין יום שאני לא חושב עליו, וכשאנחנו נפרדים לאחר בילוי משותף אני חש דיכאון וריקנות. ההתאהבות הגדולה אמנם דעכה, אך עדיין אני מרגיש חולשה גדולה כלפיו: אם הוא מגלה חביבות כליי אני קורן מאושר, ואם הוא אומר או עושה משהו פוגע, אני נכנס או לדיכאון או לזעם בלתי נשלט. הוא מדבר איתי כבר זמן מה שנשכור דירה ביחד. אני כמובן מפחד מעצמי, כלומר מרגשותיי כלפיו, ולא יודע מה עליי להחליט. מה את חושבת שעליי לעשות? אגב, אצלי מחשבה אובססיבית מחליפה מחשבה אובססיבית אחרת, כלומר כשאני לא חושב על הבחור אני מוטרד מדברים אחרים, ולכן אני מרגיש שנתק ממנו(שלא הייתי רוצה) לא יפתור את הבעיה. מודה לך מאוד על דעתך, רמי

שרון, תודה על התשובה המהירה והמעניינת. אני מתנצל שיוצא לי ארוך, אני פשוט רוצה לתאר לך איך הכל התחיל ואיך אבחנו אותי. הובחנתי כסובל מ-OCD על-ידי שלשה פסיכיאטרים (שהלכתי אליהם בתקופות שונות) ושני פסיכולוגים (האחת מטפלת בטיפול פסיכודינמי והשני ב CBT). במשך שנים לקחתי תרופות SSRI, אך שום תרופה לא השפיעה השפעה של ממש. הכל התחיל בגיל 27, לאחר פרידה קשה, הייתי בדיכאון ובדיוק נכנסתי לדירה שכורה חדשה. התחלתי לנקות ולסדר את הדירה, אך בשלב מסוים "איבדתי שליטה": הייתי כל ערב בודק את התמונות שעל הקיר, האם הן נמצאות ברווח שווה זו מזו, מוציא מסמרים מהקיר ושוב מכניס לחורים חדשים, לעיתים עד אמצע הלילה. הרגשתי עצבנות ומתח רב. כשהייתי בדירות של אנשים אחרים הייתי גם אצלם מסתכל על הקירות לראות האם התמונות נמצאות באמת ברווח שווה זו מזו. אני זוכר שאז הייתי אצל פסיכולוג (יותר טיפול תמיכתי בלצאת מהארון) וסיפרתי לו על כך, והוא אמר לי שזוהי אובססיה ושאל אם יש דברים נוספים. אז עוד לא היה משהו אחר. בחודשים הבאים במספר הזדמנויות שבהן קניתי בגדים, מצאתי את עצמי מודד שוב ושוב את הבגדים, מודד שוב בבית כל יום, הולך ומחליף, ושוב מחליף, עד שלבסוף לקחתי זיכוי ונתתי למישהו מהמשפחה. פשוט הרגשתי שאני "משתגע" ומותש, גם כשהייתי הולך ללימודים (אז הייתי בתחילת הדוקטוראט), המשכתי לחשוב האם להחליף את הבגדים או לא, המחשבות "טרטרו" לי בראש. תמיד הייתי מתלבט ופרפקציוניסט, אבל לא ברמה הזו. לא הבנתי מה קורה לי. בשלב מסוים דיברתי עם איזו סטודנטית שלומדת איתי, היא אמרה לי שהמחקר שלה מאוד מעניין, שהיא מציעה רעיונות חדשים ויוזמת ושאלה איך המחקר שלי. אמרתי לה שהמחקר לא משהו, ושאני עושה מה שהמנחה שלי אומרת לי. היא אמרה שזה לא טוב, ושאולי בחרתי בכלל במקצוע הלא נכון. כמה שעות לאחר השיחה, פתאום הוצפתי במחשבות שאולי לא בחרתי את המקצוע הנכון, שהייתי צריך לבחור מקצוע אחר, האם עליי לעזוב ובאיזה מקצוע אחר עליי לבחור. זה בא בפתאומיות ובחרדה רבה. מאז במשך מספר חודשים ההתלבטויות לא עזבו אותי, החלטתי להשאר בדוקטוראט, אך הייתי ממשיך להתלבט ומרגיש חרדה. אם החלטתי לעזוב הייתי גם אז מרגיש חרדה ושוב מתלבט.לא הצלחתי להגיע להחלטה, מצבי הנפשי הדרדר, בתקופות מסוימות התחלתי להתעורר ב-5 בבקר עם חרדה נוראית. הפסיכולוג אמר לי שוב שזה נהפך לאובססיה אצלי. עברתי לפסיכולוגית אחרת, היא דיי מהר אמרה לי שמעבר לתוכן ההתלבטות יש אובססיביות וחרדה, ושעליי להניח למשך כמה חודשים להתלבטות, ובינתיים ננסה בטיפול להבין את מקור החרדה. לדעתה החרדה "מתנקזת" להתלבטות המקצועית, ושקודם כל אנסה להרגע ושאקח החלטה רק כשאהיה רגוע כעבור מספר חודשים. התחלתי אז לקחת תרופות (בעצת הפסיכיאטרית שאמרה שיש לי OCD עם מאפיני דיכאון), שהרגיעו מעט את החרדה, אך לא את ההתלבטויות, שלא עזבו אותי. כך עברו להן 4 שנים קשות, שבהן די התכנסתי בעצמי. נשארתי בדוקטוראט, מחוסר יכולת להחליט על משהו אחר.הלכתי לטיפול אצל פסיכולוג קוגנטיבי התנהגותי, וזה הביא לשיפור מסוים. גם הוא אמר לי בפגישה השניה שההתלבטויות שלי אובססיביות, שהוא מכיר הרבה אנשים שלא מרוצים מעבודתם, אבל זה לא כמו אצלי. לאחר 4 שנים היתה לי התלבטות קשה לגבי מעבר דירה: רבתי עם השותף, ובמשך 3 חודשים חיפשתי דירה, אך שוב התלבטתי, הייתי במתח, אלך לא הצלחתי להגיע להחלטה. בזמן הזה, הפסקתי להיות מוטרד מהשאלה המקצועית והייתי מוטרד איפה אגור... לבסוף נשארתי בדירה, הכרתי מישהו, התאהבתי, נפרדנו ושוב הייתי בדיכאון, כאשר המחשבות על הבחור השתלטו עליי ו"דחקו" את ההתלבטויות והחרדה סביב השאלה המקצועית. לבסוף התגברתי על הפרידה ומאז ועד היום (6 שנים אחרונות), מצבי הנפשי השתפר והתיצב. אני עדיין מוטרד (אין יום שלא) ומתלבט על כל דבר קטן. מישהו אומר לי מילה רעה, וזה מטרטר לי בראש כל היום (אני ממש משתדל למנע מריבים עם אנשים, מחשש איך זה יהרוס לי את היום, כי אני לא אפסיק לחשוב על זה). בקשר לבחור, שאני כבר שנתיים וחצי מאוהב בו, אני קצת לא מבין איך התאהבות יכולה להמשך כל כך הרבה זמן. בעבר, תמיד לאחר 5-6 חודשים הייתי יוצא מזה, ובהדרגה מפתח אדישות לאותו בן אדם. הרגש כלפי הבחור הוא משני הכיוונים, לפעמים אני כועס עליו נורא (למשל אם אנחנו יוצאים ואני רואה שהוא מדבר עם אנשים אחרים ובקושי מתיחס אליי), הזעם משתלט עליי שעות ארוכות, מתיש אותי ואני בקושי מתפקד. הבעיה היא שאף פעם לא היה לי קשר "בריא", תמיד היתה התאהבות חד צדדית, עם תחושת ערך עצמי נמוך וחרדת נטישה (קראתי באחת התשובות שלך שזה מפריע לפתח קשר ארוך). כך זה גם עכשיו, לפעמים אני מתפלא מה בחור כריזמתי, יציב, מאושר ומוצלח כמוהו מיודד איתי (אני ביישן, מוטרד ומאוד לא כריזמתי)... כיום הההתלבטות המקצועית אינה מטרידה אותי כמו פעם, אבל גורמת לי להרגיש ב"אוויר", לא מחובר לקרקע, לא יציב, לא פנוי להשקיע בקשר, וכמובן לרגשי נחיתות כלפי אנשים מצליחים ומאושרים... שוב תודה על התיחסותך ןמצטער על הפירוט הארוך רמי

שלום רב, יש לי בעייה שאיני יודע להגדיר אבקש עזרה בחידוד הבעייה והפנייה לגורם מקצועי באזור חיפה והקריות. תאור הבעייה: במהלך היום כאשר אני עובד מול אנשים(דיונים,מצגות אחד על אחד וכו..) אני חש מצב שבו המוח שלי "נאטם"(במהלך הדיון,שיחה) דבר המלווה בתחושה של חוסר יכולת לארגן את המחשבות בצורה נכונה,חוסר פוקוס וחדות,חוסר סבלנות,קוצים וכו...כתוצאה מכך איני יכול לבוא לידי ביטוי בצורה שבה אני רוצה.חשוב לציין שבבוקר אני מתעורר ומרגיש טוב הבעייה באה והולכת במהלך היום לעיתים הדבר גורם לי כאב ראש בצד האחורי מעל העורף. דבר נוסף:יש לי מחשבה שחוזרת אליי בכל פעם מהילדות. תודה רבה

בוקר טוב בתי סבלה במשך מספר שנים מתופעת משיכה בשיער. נראה כי התופעה הפסיקה. בפועל קצב צמיחת השיער מאוד איטי... מה ניתן לעשות למי אפשר לפנות במטרה להאיץ את קצב הגדילה. בהערכה רבה GG

אהלן אני בחורה בת 23 ואני אוהבת להתלבש ויש לי בעיה שמציקה לי מאוד מאוד. המון זמן מהיום שלי אני מעבירה מול המראה על זה שהג'ינסים שאני לובשת לא נוחים עלי אני מרגישה שהם(כביכול) גדולים עלי ושהם מציקים ולוחצים לי בבטן ושרגל אחת(של הג'ינס) יותר רחבה מהשנייה בקיצור יש לי בעיה וזה לא רק מול המראה אני המון המון מהיום חושבת אך ורק על זה ואיך אני יוציא לי את זה מהראש ומתי הם יהיו לי כבר נוחים... (דוגמה.איך אני ילך לאירוע שהג'ינס רחב עלי מה יגידו אנשים על הגינס?!) המון אנשים מחמיאים לי וואי איזה ג'ינס יפה מאיפה הוא? וכל פעם שאומרים לי את זה אני בכלל מתבאסת מזה שכולם אומרים שזה יפה ורק אני חושבת שזה רחב וגדול ולא נוח ומכוער. אני מאוד רוצה לסיים עם המחשבות האלו אשמח מאוד לתשובה עמוקה..

יש עוד כמה בעיות של ניקיון. שוטפת הרבה ידיים לא נוגעת בידיות של דלתות כי אנשים נגעו בהם נגעלת בצורה מטורפת מצואה ברחוב לא יושבת על כיסאות שאנשים ישבו עליהם (כי כביכול האנשים שישבו על הכיסא מלוכלכים) אבל כל זה לא מפריע לי בכלל בחיי יום יום העניין של הגינסים מעיק עלי בצורה מטורפת אני כבר חסרת אונים. ולגבי הטיפול אני לא רוצה ללכת אני מתביישת המשפחה שלי לא יודעים כלום השאלה אם יש איזה טיפול אחר על המחשב אוו לקרוא ספרים כלשהם

שרון שלום, למה לא עונים לי ולאחרים כן ???אני סובלת מטריכוטילומאניה (תלישת שיער) כ 9 שנים. מישהו שמע על מכון אברהמסון ? ניסיתי את הכל מכל ואת זה עדיין לא, לא בא לי להוציא אלפי שקלים ולהתאכזב מחדש. אשמח לשמוע תגובות בנושא. שרון שלום, למה אני לא מקבלת תשובה ?

גרוד עד זוב דם ממה נובע???... אשמח לקבל תשובה..תודה

היי, התחלתי ללמוד סלסה שבמהלכו יוצא לי לגעת בידיים של גברים אחרים כחלק מהריקוד. יש לי שאלה האם זה מסוכן? כלומר מבחינת הגיינה אני יכולה להידבק במשהו? או שזה בסדר..?

שלום, בן הזוג שלי, בן אדם מדהים אך לצערי סובל מהפרעת קשב וריכוז, דימוי עצמי נמוך, חוסר ביטחון, פרפקציוניזם, ביקורתיות,ויסות חושי בעיקר מפריעים לו רעשים וחוש ריח מפותח בטירוף. מטופל ע"י פסכיאטר, האמת כרגע בהפסקה של טיפול עם החלפת תרופה שלא התאימה לו (שנים טופל בפריזמה ועבר לוולבוטרין שהגיבה עליו איום ונורא - התקפות זעם נוראיות). לאחרונה ובכלל בתקופה שאינו מקבל טיפול תרופתי כל התגובות שלו קיצוניות ומצב הרוח שלו ירוד ביותר. יש הרבה דברים שמפריעים לו אצלי ברמה האסטתית וזה לא שאני בחורה לא אסטתית פשוט רמות האסתיקה שהוא מצפה להן מאוד מאוד גבוהות. אני בסה"כ יכולה להעיד על עצמי שאני בהחלט אסטתית, אוהבת ניקיון וסדר אך ברמה הבריאה ובגלל שזה כל כך מפריע לו אני באמת משתדלת יותר. מבחינתנו זה מתבטא בזה שתמיד אראה מיליון דולר, לבושה אלגנטי, שתמיד ציפורניי יהיו מרוחות בלק ומסודרות,שחלילה לא אקסוס ציפורן לידו,שאקפיד בכלל על פדיקור, מניקור, ריחות זה דבר שמטריף אותו- ריח של שירותים- אם הייתי בשירותים ונשאר ריח הוא יכול למות מזה, ריח של כלור גומר אותו, הבאנו גורה הביתה והוא כל הזמן מריח אותה שלא נדבר על קקי ופיפי שלה שגמרו אותו.אם הילד שלנו לא התקלח בערב כי חזרנו נורא מאוחר בלילה זה ממש מטריד אותו, בכלל אם הילד התלכלך או מרח את האוכל או לא שטף ידיים אחרי שירותים הוא מאוד כועס עליו, אם האוטו שלי מלוכלך או מבולגן זה משגע אותו ומכעיס אותו. זה מגיע לרמות כאלה שהוא מרגיש שהמשיכה המינית שלו אליי תלויה בכל זה. הוא מודע לזה שהוא דורש יותר מידי בעניין אך אינני יודעת עד כמה העניין מטריד אותו והאם יש מרכיב בטיפול התרופתי. אני כן יכולה להעיד שבתקופה שקיבל פרימה שזה ממשפחת ה- SSRI יש איזה שהיא הקלה, הוא פחות ביקורתי, פחות איפולסיבי פחות שם לב לפרטים האלה. אני באמת מנסה לקבל את המגבלה הזאת אצלו ולקבל אותו כמו שהוא כי אף אחד מאיתנו לא מושלם ויש בו הרבה צדדים אחרים טובים שבגללם בחרתי בו, אבל ברגעים מסויימים אני פשוט כבר מיואשת ועייפה מכל הביקורתיות והסטנדרטים הכה גבוהים שאני חיה בהם. אגב הוא גם כוסס ציפורניים. מה דעתך ומה היית מציעה?

לבעלי יש כנראה איזשהי בעיה אובססיבית אחרי סקס, הוא מטופל כעת ע"י פסיכולוגית ולי עדיין לא מאשר לתקשר איתה. אשמח אם תמליצו לי על ספרות בנושא. אנו משפחה חרדית (יש לנו אינ' מצונזר ואיני יכולה לגלוש בפורום סקס ומיניות)

אז ככה, מה שאני רואה זה שכל אשה שהוא רואה ברחוב, הוא אומר "יו בא לי עליה", (בתחילה חשבתי שזה רק כשהוא איתי, כדי לעצבן, אבל שמעתי מחבר שלו שגם כשהוא איתו הוא אומר ככה...) אם זה היה רק אמירות, נו, אבל הוא גם מבצע, אם מי שהוא רק יכול. הוא מבין שזה פוגע בי מאד, ולכן הלך עכשיו לטיפול פסיכולוגי. הוא כבר חודשיים בטיפול ועדיין הם עובדים על הילדות הבעייתית שלו (זה מה שהוא שיתף אותי.. לא יותר) אמרתי לו שאני רוצה גם להיות שותפה, שיטפלו גם בי, עברתי טראומות, לא כן, והוא טוען ששאל אותה והיא אמרה שהיא מאד רחוקה מלטפל בזוגיות שלו. (הם המון שלבים קודם) בינתיים אני הלכתי לייעוץ שונה, כדי שאוכל לשרוד, אבל זה רק הקשה עלי את החיים (יצאתי משם עם הרגשה, כמה שאני אומללה במצבי, למרות שאני רואה בזה הרגשת שליחות לעזור לו)זה הסימפטומים. ומה שחשוב לי לדעת, האם אפשר לצאת מזה לגמרי, דיברתי עם משהי שהיה לה בעיה דומה, והיא טוענת שטיפול פסיכולוגי עוזר, והיא "נופלת" הרבה פחות. זה לא מעודד..... אני מחפשת פתרונות "סופיים", מוכנה לחכות בסבלנות, אבל לדעת שיכול להיות לזה סוף. ובעיקר, בעיקר אני רוצה לדעת איך אני יכולה לתמוך בו כעת, בזמן הטיפול, כדי שהטיפול יצליח (הרצון הטבעי שלי הוא מלחמתי, לא להתקרב עליו עד שיבריא סופית) אולי יש ספרים, או חומר לימודי פסיכולוגי, שאוכל לקרוא ויעזור לי להבין אותו ולעזור לו ולי. סליחה על המגילה.....

הי שרון אני מחפשת מטפלת באוםפן פרטני לאישה הסובלת מ ocd קשה ביותר ובנוסף אשמח אם תוכלי להגיד לי האם השיטה הביהביורסטית מתאימה לטיפול במקרים אלו והאם את מכירה משהו שמטפל בשיטה זו תודה נירית

הבן שלי עוד מעט בן 22 הלך לטיפול להוציא עיין הרע ומאותו זמן הוא אומר שיש לו כח לעזור לאנשים הוא לא אוכל טוב ולא ישן מספיק אתמול משך כסף וחלק לאנשים הוא אומר שהם צריכים עזרה לא יודע איך להתחיל לטפל בבעייה לפני שתחמיר בני

היי שרון, במסגרת עבודת סמינריון שאני עושה באוניברסיטה על מתנדבים ברשת, הייתי שמחה אילו מצאת מספר דקות לענות על שאלון בנושא. לדעתי תרומתך תהיה חשובה מאוד למחקרי. מכיון שלא ניתן לצרף קבצים בפורום, הייתי שמחה לקבל כתובת מייל לשלוח אליה את השאלון. אודה על שיתוף הפעולה. תודה רבה. טלי.

כנראה אני סובל מocd קשה כשבתקופה האחרונה (שנתיים) נוספה כפי הנראה בעייה בגוון פסיכוטי יש לי פחדים וטכסים עקב הפחדים .הראש עסוק במחשבות מגעילות(מין) שכביכול אני לא מספיק גבר ופחדים אי רציונליים משטן התובנה לא מלאה כנראה. אני פשוט קורס תחת הלחץ .מה עושים? בתודה מראש עודד.

האם תלישת שיער מהזקן בלבד נחשב גם לטיכוטילומניה? או שיש לזה שם אחר, חוץ מטיפול פסיכולוגי מה יתר האפשרויות,האם ידוע לך אם אפשר היפנוזה לטיפול בבעיה,בעלי מורט תוך כדי דיבור,מחשבה, עבודה וכו, בלי לשים לב גם אם דקה לפני כן מעירים לו הוא פשוט יוצר חורים בזקן ואותי זה מטריף יש תקופות שממש פחות ויש תקופות שיותר יש לו צער גדול מזה מאחר והוא תולש גם בשבת באופן לא מודע (איסור)מה אפשר לעשות

שרון שלום, אני סובלת מטריכוטילומניה ועד היום לא מצאתי תרופה שעזרה לי בנושא, התחלתי טיפול בתרופות אנטי-דכאוניות בשל דיכאון וחרדות ותקוותי הייתה שזו גם תשפיע על הפרעת התלישה. ניסיתי פבוקסיל, ציפרלקס, ויאפקס ועכשיו וולבוטרין. הפסיכיאטרית המטפלת לא ממש מביעה את דעתה בנושא חומצת האמינו שנחקרה בהקשר לטריכו', גם אחרי שהבאתי לה לקרוא את המחקר שפורסם. אני ממש אובדת עצות וצריכה שמישהו יגיד לי אם זה בסדר שאתחיל ליטול את חומצת האמינו בשילוב הוולבוטרין. כמו כן אני מאוד מתקשה במציאת פסיכולוג, האם תוכלי לעזור לי? ולהמליץ לי במייל אם ידוע לך על פסיכולוג בעל ניסיון טיפול באובססיות. CBT אולי בשילוב היפנוזה? אני מאוד אודה לך על תגובתך ואם תוכלי להמליץ לי על מישהו בהודעה פרטית.

זה כמה שנים שאני מרגישה שאני מתנהלת באובססיביות בנוגע לניקיון הידיים שלי בפרט, ושל הסביבה בכלל. אני שוטפת ידיים לאחר כל פעולה שמצריכה נגיעה בחפץ ציבורי(מוטות החזקה באוטובוס, דלתות, ברזים, כסף במטבעות)ככלל, אני נמנעת עד כמה שאפשר מלהחזיק או לנגוע בהם ואם אני נאלצת בכל זאת, המחשבה שהידיים שלי נגעו במקום שידיים של אחר נגעו, לא עוזבת אותי עד שאני שוטפת את הידיים בסבון. אני נמנעת כליל מלאכול אוכל שאנשים אחרים נגעו בו בידיים(ביחוד אוכל קר אך לא רק)או לנגב ידיים במגבת מטבח שיש עוד אדם שמשתמש בה.בנוסף,אני מביטה בקביעות על הגיינת הציפורניים של אנשים בסביבתי. הדבר די מקשה עליי בהתנהלות היום יומית מאחר וההתעסקות בו היא בלתי פוסקת. אני חושבת שהחשש שלי לא נובע מפחד להדבק במחלות אלא מתוך תחושת גועל אמיתית שלא מניחה לי. האדם היחיד ממנו איני נגעלת הוא בן זוגי וגם זה, רק כאשר אני מוודאת שהוא רוחץ ידיים לפני שנוגע לי באוכל לדו'. רציתי לדעת האם הדבר נכנס להגדרה של OCD ובמידה וכן, האם ניתן לטפל בזה? תודה מראש

שלום ,אני פשוט אציג את שאלתי, לאחרונה אני עושה המון שינויים בחיי , ושואלת הרבה שאלות כמו מי אני ומה אני רוצה להיות? באחת מן השאלות שלי , בנושא חברות , נזכרתי שבילדותי ובבגרותי , עד המגע המיני הראשון שלי עם גבר , הייתה לי נטיה לפתח רגש / "להדלק על" נערים וגם על נערות , והיות ולא מצאתי את עצמי במגע לא עם המין הזה ולא עם המין הזה, והיה לי קל יותר להתחבר לנשים , כחברות , זה איכשהוא עבר את הגבול מחברות או שאיפה שיהיו לי כאלה , מחברות רגילה אל אובססיה כלפיהן, כאשר ,ברגע שהיה לי מגע מיני ראשון עם גבר , וזה היה בגיל 23 עד אז , הייתי אובססיבית לנשים , ולאחר מכן , זה השתנה והפך לאובססיה לגברים , כל גבר שנמשכתי אליו , טיפחתי אובססיה אליו, האם יש צורך לשאול שאלות על הזהות המינית שלי , בהתחשב שאחרי גיל 23 לא היו לי יותר אובססיות לנשים , אני בת 29 היום.ובן הזוג ה"רציני" שהיה לי היה לפני כשנתיים ואפשר לומר שניסיתי להלחם באובססיה כלפיו אבל היה לי קשה , ויצאנו למשך של 3 חודשים, מעולם לא היו לי קשרים רומנטיים עם נשים. אשמח לדעתך.

האמת שבהתייחס לכך , אני לא רואה את עצמי מנהלת קשר רומנטי עם אישה , ואני חייבת לציין שמאז שיש לי קשרים מיניים עם גברים , שהחל לפני 6 שנים , לא נמשכתי לנשים כלל, זה ברמת הסקרנות מעניין אותי והייתי אולי מתנסה, אבל לא מושך אותי עד כדי כך, אני יכולה להמשיך לנהל את חיי כסטרייטית ולא איכפת לי לדעת אם אני ביסקסואלית ברמת העיקרון אבל זה כן מעורר בי סוג של חרדה, מה שאותי מסקרן יותר זה מדוע אני מפתחת אובסיסיות כל כך קיצוניות ? ואוסיף שזה הטריד בעבר את האנשים שפיתחתי את האובססיה כלפיהם -הבחורה שהרגשתי הכי אובססיבית כלפיה הייתה מאוד אנטי כלפיי , ולא נתנה לי להתקרב אליה ממש,זה כן עורר בי חרדה ותחושה יותר נוראית שמשהו אצלי לא בסדר, בגדול חשתי שהיא אחות נפשי והדמיון ביננו כחידה לי.. וכמו כן מעניין אותי גם להבין למה כל כך קשה לי לפתח מערכת יחסים שלא נשמרת לאורך זמן , בודדים האנשים שהצלחתי לבנות איתם מערכת יחסים שלמה , שלא לדבר על זוגיות . וכשאני חושבת על זה בדיעבד אני מגלה שההתנהלות שלי עם גברים היא על בסיס אינטימיות בלבד , ולא הגעתי ממש למקום ריגשי איתם , האמוציות שלי אליהם גוברות עם יחסי המין ויורדות כאשר אני מקבלת סירוב מהם.. ואני כן מצליחה להגיע למקום רגשי יותר עם נשים, אפילו ברמת הכעס שהן מעלות בי לעיתים -יתכן וזה מעיד על משיכה ? ויש לי מעין פיתוח תלות באנשים ויחסים איתם, בעבר זה היה מאוד דומננטי , ועכשיו אני מרגישה את זה הרבה פחות. עם זאת לא היה לי קשר רציף עם גבר כמעט שנתיים.. רק יחסים מיניים פה ושם. אשמח לדעתך , ותודה לך על תגובך כמובן..

שלום.. כל פעם שאני רואה בחורה "שווה" ברחוב, אני מרגיש אשם, כאילו שאני "בוחר" לא נכון, שאני שטחי בגלל שאני עצמי לא נראה טוב, והן רוצות יותר טוב. בתור אנמנזה עלי לציין שאובחנתי בעבר כadd כ-3 פעמים (פסיכיטאר אנונימי בגיל 6, ,אורי שוורצמן בגיל 20 ולאחרונה אבי יקיר בגיל 34), כ-OCD אצל ד"ר טל וויצמן, ואולי אצל פרופסור ווינאהוס (אבל יכול להיות שהוא חשב שאני סתם מסומם, לא סגור על זה), וגם כNVLD אצל שרון אורוצקי. אני נורא טוב בלהתאבחן, אולי אלך לקרוא קצת על סכיזו ואפתח לעצמי אישיות נוספת כרזרבה למקרה שארגיש לבד.. בכל מקרה חזרה לעסק, אני לוקח היום 200 מ"ג לוסטרל (בשביל הטיקים באצבעות ולחסל את הדחף המיני שלא קשור לסקס בכלל), 5 מ"ג מלטונין (בשביל הסטלה בחלומות), 72 מ"ג קונצרטה (אם כי אני לוקח לסירוגין עם אדרל 30 מ"ג להרגיש את ההבדל בינהם), וגם 200 מ"ג כדור קפאין על הבוקר (רי-פוקוס), בעבר לקחתי גם סטרטרה 100 מ"ג אבל בעיקרון הוא דוד של אדרונקס כי שניהם SNRI לטיפול בחרדות ובשביל זה יש לי עכשיו לוסטרל (כשבמקומו ניסיתי סרוקסט וצירפקלס אבל לא ביחד כמובן, כי זה לא כיף לקבל סינדרום סרוטונין, שמעתי שיש תופעות לוואי של מוות..). אני נורא אוהב לנסות תרופות בשביל כיוונון המוח שלי (אני יודע שקוראים לזה קוסמטיקה של רגשות, אבל אולי זה ה"טרנד" הבא) בכל מקרה כמובן שלא היה לי שום קשר זוגי,מעולם לא נגעתי בבחורה (יש כאלה שניסו לשכנע אותי לשלם למישהי אבל יש לי שריטה משונה שבחורה צריכה להנות מזה) אני יודע שבחורות לא יסתכלו עלי פעם ראשונה כי אני לא מספיק איכותי, וכל פעם שאני מסתכל על מישהי ברחוב ש"בא" לי עליה אני מרגיש אשם, לכן זו אחת הסיבות שאני לוקח לוסטרל, כדי לא להרגיש כלום. אבל האם הטריגר הזה הינו חלק מחשיבה כפיתית? אגב מישהי בפורום חשבה שיש לי PAPD אבל מכיוון שהטיפול היחידי החצי אפקטיבי הוא גם SSRI, לא חקרתי בנושא. i'm off to see the wizard..

בגלל שעברתי כל כך הרבה אבחונים אפשר לחשוב שאני אוהב צומי, אבל זה לא כך, זאת מכיוון שאם לא כוללים את האבחון בגיל 6 (לא הייתי כזה חכם ליזום כזה בעצמי..), האבחון האמיתי, היה אצל ד"ר שוורצמן, כולל טיפול תרופתי, שאותו הפסקתי, כיוון שלא נראה שהועיל (בזמנו). לאחר כ-10 שנים חשבתי לנסות לחזור לזה לראות אם יצאו תרופות וטיפולים וחדשים, אבל השוורצמן הלך לאכול אצל השוורצים, באפריקה השוויצרית, לכן הייתי צריך אבחון נוסף (בהעדר קיומה של תעודת adhd), בשביל להתחיל בכלל איזשהו טיפול. ד"ר יקיר אכן אבחן אותי ככזה, אך לאחר זמן שלח אותי למבחן פסיכידידקטי בו אבחנו אותי כבעל NLD. בפגישה אחת סיפרתי לד"ר, שיש לי דחף בלתי ניתן לשליטה, לקלף את האצבעות עד זוב דם, דחף שתמיד קיבלתי אותו כמובן מאילו כי היה קיים מאז קיומי שלי, הד"ר הציע ציפרקלס, והצביע על כיוון של טיקים של OCD. לאחר זמן הלכתי להתאבחן לOCD אצל ד"ר וויצמן כיוון שרציתי להיות בטוח (2nd opinion) באבחנה ממומחה OCD. (זאת כיוון שאימי אישפזה עצמה בזמנו למשך כמה חודשים בגלל OCD). לכן האבחונים שעברתי לרוב לא באו מיוזמתי, אלא פשוט הופיעו. אילו רציתי צומי הייתי לוקח ב2 ידיים את הטיפול CBT שהציעו לי אז עבור NLD. אבל אני מתנגד לכל סוג טיפול כזה, כי אני רואה בטיפול כזה מעין ווירוס כל עוד אלו רעיונות שלא באים ממני. התרופות (לפחות חלקן) כן עוזרות, כמו שאמרתי המלטונין נותן לי חלומות (שינה יותר טובה ויש לי מכשירים שבודקים את זה)..הלוסטרל הוריד לי את החשק המיני שזה מאוד חשוב, אני שוכב היום במיטה ואין לי את הitch (כשמו שרוצים לגרד עקיצה),ממש חש כאילו הסירו ממני גידול. מה גם שאני חושב שבגלל זה זה לא חשק מיני, אלא מעין טקס מיני רבים כמו הטיקים. הסטימולנוים נתנו לי רעיונות, דחיפה, אבל גם הזיקו (ללא SSRI) כי בעבודה ניסיתי להיות יצריתי, לדחוף ליזום, לעשות סדר, כי פחדתי תמיד שהפורייקט הנוכחי יסתיים, אבל כשהבנתי שאני לא הולך לשום מקום שמה שאני עושה הוא זה שיהיה למשך כל ימי חיי וכשלקחתי את SSRI, יכול להיות יותר שקט, וכולם היו מרוצים ממני (אפילו הייתי מגיע לעבודה יותר מקודם).

שלום, התחלתי לא מזמן טיפול אצל פסיכולוג, בעקבות כך שאני מרגישה אובססיבית לגבי בחור שיצאתי איתו. הדבר מכניס אותי לדיכאון, (לפעמים יותר לפעמים פחות) אני רוצה לציין שאני לא יושבת ובוכה כל היום בבית, יש תקופות שזה יותר מפריע לי ויש תקופות שאני בסדר, תלוי בעיקר בקשר באותה תקופה עם האקס. הפסיכולוג המליץ לי לקחת תרופות נגד דיכאון רציתי לשאול האם תרופה נגד דיכאון עוזרת גם לטיפול באובססיה? האם יש קשר בין הדברים? תודה רבה

היי, תודה רבה על התשובה, אני מודעת לכך שקשר עם הבחור לא מועיל לי בכלל... להפך הבעיה היא שזה בעייתי מבחינתי להתנתק לגמרי, מכייון שהוא עובד איתי באותו משרד. הקשר שלנו אינו יומיומי, אבל יוצא שאני בקשר יומיומי עם אנשים שבקשר יומיומי איתו , וזה סוג של נגרר... רציתי לשאול שאלה נוספת לגבי התרופות נגד דיכאון, הפיסכולוג המליץ לי על תרופת ציפרלקס.רציתי לשמוע חוות דעת נוספת עליה. האם היא ממכרת, האם היא טובה לכל סוג של דיכאון, תופעות לוואי. עדיין לא התחלתי להשתמש בה, אני מאוד מפחדת מקטע של התמכרות, שאם אני אפסיק, המצב יהיה יותר גרוע. חשוב לי לציין שאני לא נמצאת בדיכאון תמידי, סך הכול יש לי חיים די בריאים, יש לי חברים ומשפחה קרובה שתומכת ועוזרת, בתקופות רעות עם האקס שלי, אני נוטה להיות יותר בדיכאון, המחשבות לא יוצאות לי מהראש, ואני חושבת עליו יום וליל, מה הוא עושה, עם מי הוא וכו'... אני חושבת שאני לא אצליח להתקדם בחיי עד שאני אתגבר עליו, אבל לצערי הרב עברו כבר כמה שנים טובות ולא התקדמתי יותר מידי, אשמח לשמוע דעה על לקיחת התרופה תודה רבה מורן

איך מתמודדים עם אובססיה

שלום. אני בן 21. זה כבר זמן רב שאני סובל ממחשבה טורדנית מסויימת. יש בי כאילו פחד אובססיבי של חוסר הקשבה. הכונה לכך שאני אדבר או אקשיב בכל מיני סיטאציות בחיי ואני פשוט לא אבין לדוגמא: שיחה פשוטה עם בן אדם- פתאום המחשבה הטורדנית צצה לה וכאילו מנסה למנוע ממני להקשיב ולהבין. אני יודע בתוך תוכי שזה בולשיט ואין למחשבה זו כל בסיס וגם אני מתפקד בסדר גמור בחיי היום יום שלי, אבל המחשבה הזו פשוט לא יוצא מהראש. מה לעשות? להלחם בזה?? אני יודע שזה לא חכם...

קודם כל תודה רבה שרון... מה הכוונה למטפל cbt?

היי שרון, יש לי בעיה שאני נושאת איתי כבר שנים. בכל פעם שאני לחוצה/צריכה לשבת ללמוד - אני אוכלת. לא משנה אם אני מפוצצת באוכל או לא. גם אחרי שאני אוכלת וממשיכה ללמוד, אני חייבת להעסיק את הפה שלי במשהו ולכן אני לוקחת מסטיק. אני מאוד רוצה להשתנות לבד בלי טיפול. איך אני יכולה לעשות זאת? איך אפשר להיפטר מהצורך להעסיק את הפה? יש אולי פתרון חלופי? פשוט אני מוצאת את עצמי אחרי כל תק' מבחנים או תק' לחוצה, בעודף של כמה קילוגרמים טובים.. תודה !

שלום מזה תקופה ארוכה אני לא מפסיקה לחשוב מחשבות על מוות . מוות לי , מוות ליקירי וכל מיני דברים רעים אחרים שיכולים לקרות. בד"כ מחשבות אלה עולות כשאני נוהגת ברכב( ואז אני לא מפסיקה לחשוב על כך שכל שנייה יכולה להתרחש תאונת דרכים) וכן בשעות הערב . קצת רקע על עצמי - לפני כחודשיים עברתי ניתוח קצור קיבה , לאחר הניתוח היו לי התקפות חרדה ואף נטלתי לוריוון. בביה"ח הפסיכיאטר רשם לי קסנאקס לתקופה של שבועיים. אכן התקפי החרדה חלפו אך אני מוצאת את עצמי מותשת ממחשבות חוזרות ונשנות על דברי םרעים שיכולים לקרות לי ולילדיי חלילה. אני ממש מותשת ומעוניינת לטפל בעצמי אך אני לא יודעת מאיפה להתחיל. איזה סוג טיפול? האם ליטול כדורים? האצת ממש נמאס לי וזה פוגע במשפחתי ובבן זוגי היות והפכתי לאדם לא שמח ופחדן. תודה מראש

שלום רב ברצוני להתייעץ עמך לאור נסיונך לצערי אני סובל שנים מ-o.c.d שיש בו עליות וירידות גם בעקבות טיפול תרופתי שאני מקבל ה-o.c.d מתבטא בעיקר בטקסים של נגיעות בחפצים מסויימים ברצוני לציין עוד כי לאחורנה במה שמטפלים מוסמכים ופסיכולוגים טובים לא צלחו אבא שלי שיש לו השפעה גדולה עליי עזר לי בכל מיני שיטות להפחית את הטקסים ..אני רוצה לציין שעברתי לפני כשלוש שנים לראשונה בחיי התקף פסיכוטי בעקבות משבר שעברתי בצבא לפני כן מה שסבלתי זה רק מתסמיני ה-o.c.d וטופלתי תרופתית כיום אני מטופל רק בo.c.d כיום אני פחות סובל מנושא הטקסים ומחשבות טורדניות מאוד מציקות לי בעיקר לפני השינה ועל נושא השינה דבר שמקשה עליי מאוד להירדם כמו כן יש לי לאחרונה צורך להתקשר כל הזמן לאבא שלי ולדווח לו מה אני עושה ואיזה כדור אני לוקח בשביל לישון כי אני מרגיש כל הזמן יסורי מצפון שאני לוקח כדורים כי אני משתדל לא לקחת סתם כדורים לשינה רק ממש לפי הצורך תודה מראש על עזרתך אשמח לקבל תשובה ופרטי התקשרות שלך או של גורם מטפל אחר שאת ממליצה שאולי יכול לסייע לי ועובד אם משרד הביטחון כרגע אני עוד לא מוכר כנכה צ"הל זה בבית משפט אבל אני זכאי לטיפול רפואי.

היי, חברה טובה שלי אובחנה כסובלת מ OCD כתוצאה משימוש בסמים (אקסטות,טריפים וכאלה), כרגע היא מטופלת תרופתית אבל עדיין משתמשת בסמים כמו מריחואנה וגראס (לפני השימוש בסמים לא סבלה מאובססיות) היא ממשיכה ללכת לפסיכיאטרית שלה כדי לקחת מרשם לתרופות אבל לטענתה אין שיפור בשיחות היא טוענת שהיא לא מאמינה בשיחות עם פסיכולוגים וכאלה בגלל נסיון כושל שלה בעבר אז גם לא משתפת עימה פעולה היא לא עובדת ולא יוצאת מהבית, חיה על חשבון האמא במהלך השנה האחרונה נכנסת לחובות כבדים של כ60 אלף שקל מחשבונות הטלפון וההוצאות המוגזמות הבעיה שלה היא שהיא מרגישה כל פעם צורך להתקשר למספרים שהיא זוכרת בעל פה מספר לא הגיוני של פעמים ביום וללא סיבה הגיונית מה שמביא למצב שהיא מטרידה אנשים רבים גם אם היא בכלל לא רוצה לדבר איתם ומבינה שהיא לא רוצה אבל בכל זאת מתקשרת שוב זה יוצר מצב מאוד לא נעים עם אנשים רבים שאפילו מאיימים להתקשר ולערב משטרה אבל אלי לדוגמא שאנחנו חברות טובות היא לא מתקשרת בצורה מוגזמת אני מאוד אוהבת אותה ורוצה לעזור לה להתחיל לנהל חיים נורמאלים אבל לא יודעת ממה להתחיל האם יכול להיות שאין פיתרון לבעיה שלה? (ככה היא מאמינה) וככה היא תחיה כל החיים? היא רוצה לשנוות את המצב ותקשיב אני מאמינה לכל דרך שאני אציע אבל אני לא יודעת לאן לכוון אותה נא עזרתך תודה

שכחתי לציין כמה עובדות חשובות: היא בת 25 כיום לא מתפקדת בכלל,כל היום בבית מתביישת באיך שהיא נראת וטוענת שהיא נראת כמו נרקומנית כי היא רזה לא עובדת ועדיין מעשנת חשיש כל היום כדי לישון ולשכוח מהמצב שהיא נמצאת בו

שרון תודה רבה על המענה המהיר, רציתי רק לשאול גם בשבילי ויותר כדי שהיא תשמע את התשובה אם בגלל שה OCD שלה נגרם מסמים יכול להיות שאין לו פיתרון או אם יש בכלל OCD שאין לו תרופה או דרך לחיות חיים נרמלים איתו? בגלל שהבעיה שלה קשורה לטלפון ולא לנקיון או משהו כזה שקשור רק אליה זה מערב עוד גורמים זרים ומקשה יותר על הסיטואציה והתפקוד היום יומי כמו ריבים עם חברים קרובים וזרים וכו עוד בעיה מאוד עיקרית זה שהיא יותר שולטת על אמא שלה מלהפך ככה שאין אפשרות לנתק את הקו בבית היא מחביאה לה את החוטים של הטלפון אבל היא מוצאת אותם ומחברת שוב לטענתה היא משתמשת בסמים לא כי היא מכורה ואם היא ממש תנסה היא תצליח להיגמל לבד,יש לה פחד מאוד גדול ממכוני גמילה כי בעבר ניסתה להיכנס כמה פעמים ופחדה מאוד מהשהות שם וויתרה, היא מעשנת כי קשה לה לחיות ככה עם ה OCD והיא לא יכולה לנהל חיים נורמאלים אז היא כל היום בבית, לא עובדת ורוצה לישון כי כמה אפשר להיות בחוסר מעש ובחרדות וזה עוזר לה לישון ולברוח מהמציאות שהיא נמצאת בה אם היא תפסיק לעשן לא תצליח לעבור את היום, היא בדרך כלל ישנה ביום וערה בלילה היא אומרת שיותר קל לה להיות ערה בלילה

שבת שלום . רציתי להתייעץ או לשמוע חוות דעת נוספת . אני מתקרב לגיל 30 , בגיל צעיר מאוד התחילו אצלי בעיות בסגנון מחשבות טורדניות , ואובססיביות , ועם השנים , והטיפול (הפסיכולוגי בלבד) למדתי להבין ולהכיר את עצמי ואת המחשבות האלו , וכמובן את הרעיון שאלו הם לא יותר ממחשבות שווא . משום מה , מדי פעם מחשבות אלו בעניין החברתי מטרידות עוד יותר , ואני יודע שאין לי מה להתייחס לזה , ומטרתם של מחשבות אלו לגרום לי הרגשה רעה (ברוב המקרים) , או שהם מגיעות ממקום של אגו גברי (דבר שאצלי מאוד חזק) . לדוגמא אם דיברתי עם מישהו המחשבות תמיד יחפשו למצוא משהו שאני כביכול אמרתי שלא הייתי צריך להגיד , ועצם כך אני מטריד את עצמי מהעניין שכביכול 'יצאתי חלש' יותר , מה שברור לי שברוב המקרים שטותי , וברוב המקרים אינני מתייחס כלל לעניין . פשוט לפעמים המחשבה פשוט רצה בראש ונדמה שמשהו פנימי אצלי ככל הנראה (האגו הגברי הזה) משאיר אותי בהתעסקות עם המחשבה במקום להתעלם ממנה לגמרי ... יש לך איזושהו רעיון התייחסותי בעניין ? בבקשה התייחסות לאיך להתנהג כלפי המחשבה ...

שלום רב, לפני כשלושה חודשים החל אצלי דיכאון כתוצאה מתחושה שפריטי-רכוש מסוימים שלי הזדהמו באופן בלתי הפיך כתוצאה מזה שאנשים אחרים נגעו בהם. מדובר בעיקר בספרים, שאני מאד משתדל לשמור עליהם. מישהו השעין מקל ספונג'ה על הסיפרייה ואז התחילו החרדות שבגללן קשה לי לזוז וחוסר מוטיבציה כללי. לאחר מכן אחותי נגעה בספרים אחרי שיצאה משרותים לא נקיים ולמרות שהיא רחצה ידיים פעמיים אני מרגיש מחוק. כל הספרייה נראית לי אבודה. מה עושים?

תודה רבה על תשובתך: אינני יודע אם מדובר בטקסים אבל לאחרונה אני נאבק בעצמי לא להתקלח יותר מפעם אחת כל יום מכיוון שעד לקבלת החלטה זו היו לי "התפרצויות|" של דחף להתקלח עד 3 פעמים ביום במחשבה שאני לא נקי גם אחרי שתי מקלחות שבהן אני מסתבן היטב. עניין הספרייה הוא הקריטי ביותר, ובין אם מדובר במחשבות הגיוניות או לא, אני מרגיש שלאחר הביקור של אחותי כל פעם שאני חושב על הספרייה אני מרגיש "מחוץ" לגמרי, כאילו משהו דרך עלי. בלי קשר לזה ב3 החודשים האחרונים קשה לי לצאת מהבית בלי ליווי של חבר או קרוב מחשש לנפילות שלא היה קיים קודם, מה שתורם להרגשה הכבדה. נבדקתי מבחינה פיזית ונוירולוגית ואין ממצאים פיזיים. אני לוקח מאז 7.10 ציפרלקס שמאד מרדים ומטשטש, ואתחיל ביום ב טיפול אצל פסיכולוגית שיקומית למרות שאני מרגיש שזה בבחינת מעט מדי מאוחר מדי.

שלום אני סובל מימחשבות טודניות כבר 12 שנה זה רק הולך ומחמיר זה מעין מחשבות שניתקעות אם אני לא משתף פעולה אצלי הבעיה שאני חייב לשאול שאלות או להיתנצל גם על דברים שקרו לפני שנים אני רוצה לגשת לטיפול אך אני לא רוצה שיתייגו אותי מה אני יכול לעשות כדי לקבל טיפול בלי תיוג משהו ללא עלות כספית

אני בת 27 ומילדות נוהגת לחטט באף במשך כמה דק' כל יום. אני מנסה להגמל מזה אבל לא מצליחה. כאשר הייתי צעירה יותר זה היה מלווה במציצת אצבע, במשפחה חושבים שכבר הפסקתי אבל הם לא יודעים שרק חצי בעיה "נפתרה". לאחרונה אובחנתי כסובלת מ"פאניק דיסאורדר" משהו כזה... האם יש קשר בין הדברים, אני נוטה להתקפי חרדה... מה הפתרון?

שלום רב,, אני בן 19, לפני כ 5 שנים תקפה אותי הפרעה טורדנית, והיא "לספור את מספר האותיות בכל מילה או ביטוי" וגם דברים דומים ועל אותו בסיס, דבר שלמשל גרם לי סיפוק אם מספר האותיות הוא זוגי, ולפני כחודש תקפה אותי עוד פעם ההפרעה הזאת, אבל לפני כחמשה ימים הצלחתי להתגבר על ההפרעה, ובמקומה הופיע דבר רב: פחד אימה וכאב בלב, מכך שהתופעה תחזור עוד פעם (כאילו שאני מצפה שההפרעה תחזור) דבר שפגע בריכוז, וכל פעם שאני רוצה לקרוא כאילו מין מחשבת הפחד והקריאה מתלכדות, ובכך רמת הריכוז יורדת בצורה מאוד דרסטית מה היא האבחנה ודרכי הטיפול, ועדיף שהטיפול יהיה מהיר מכיוון שאני סטודנט ותודה

אני נמצאת בהריון בחודשים האחרונים אני ממש מוצצת את השיער שעל ראשי בכפיתיות ..ומרגישה צורך לעשות כך...ממה זה נובע ?

שלום שרון, לפני שאתחיל אני רוצה ממש לציין את הפורום הזה ואותך. ממה שקראתי הוא נותן מענה לאנשים בצורה מקצועית מאוד. לעיניני: יש לי חבר מקסים כבר שמונה חודשים. הוא בן 22, משרת בקבע בצבא. מעט זמן לאחר שהכרנו הוא סיפר לי שהוא הומו.בכל זאת רציתי להמשיך את הקשר, וכשדיברנו על הנושא התבררה לי תמונה אחרת. יש לו מעין צורך לא נשלט להסתכל על אברי מין של גברים והוא מדמיין את עצמו נוגע בהם,לכן תיאר לעצמו שהוא הומו. היו לו מחשבות בלתי נשלטות על הנטייה המינית, שהמבטים רק העצימו. בקיצור, אחרי שבדקתי טוב טוב באינטרנט, ודיברתי עם פסיכוטרפסטית- הגעתי לתובנה שהמחשבות האלו נובעות מOCD או מחשבות כפייתיות (מיותר לציין שגם כשחשב שהוא הומו התפקוד שלו היה מצוין+). עדכנתי אותו במצב והוא חש הקלה מאוד גדולה, והסכים שזו הבעיה שמתארת את מצבו, וחלה רגיעה במחשבות/מבטים. כל זה היה לפני כ5 חודשים וממש אתמול כדרך אגב שאלתי אותו והוא סיפר שהמבטים חזרו,בתדירות שאינו יכול לספור ליום. הוא כבר לא חושב על עצמו שהוא הומו, ובכל זאת לא מצליח להימנע מהמבטים והרצון לגעת. כרגע המחשבות מטרידות אותו אך לא גורמות לו למצוקה כמו בפעם הקודמת (כנראה בגלל שהזהות המינית שלו ידועה לו) העניין הוא כזה: האם גם לדעתך הוא סובל מOCD? אני מאוד רוצה שיתחיל טיפולCBT, והוא חוזר שבוע כן שבוע לא מהצבא. עד כמה אפקטיבי טיפול כזה? תודה רבה!

רעיון טוב אני בהחלט אציע! תודה ושנהיה בריאים ושלווים

מישהו יכול להמליץ לי על מטפל CBT באיזור באר שבע? עדיף מישהו שיש לו ניסיון עם טריכוטילומניה.. תודה

[email protected] אשמח מאוד אם מישהו יוכל לעזור... אני די מיואשת..

יש לנו בן בגיל 4, אנו סובלים ממספר קשיים איתו אשר הולכים ומחמירים מדי יום בנושאים הבאים: - יש בעיה קשה לרכז אותו בנושא מסויים, הילד אקטיבי באופן מיוחד אבל לדעתינו לא היפראקטיבי, לדעתינו זו יותר בעיה של קשב וריכוז אך לא מצאנו היכן ניתן לבצע איבחון בגיל כה מוקדם ואם בכלל כדאי. - התגובות שלו חריפות וחסרות פרופוציה לכל דבר קטן כגדול, אם הוא לא מקבל את מה שהוא רוצה בזמן שהוא רוצה, במקום ובזוית (פשוטו כמשמעו) המתאימה הוא נכנס לאקסטזות שיכולות להמשך שעות אם הוא החליט שאמא תנגב לו את האף ביר שמאל עם ניר מסויים, בנקודה מדוייקת בבית או ברחוב אז כלום לא יעזור והוא יצרח, יבכה ימשוך וידחוף שעות בדרישה שהסנריו שהוא תכנן יתבצע באופן מדוייק על אותה בלטה. דבר זה יכול להגרם מכל דבר קטן מספר פעמים ביום. - יש לו בעיה קשה עם הנעליים, בעיה זו הולכת ומחמירה מיום ליום, הוא מבקש להדק אותן יותר ויותר חזק בכל יום, תקשור את זה לבעיה הקודמת נגרם מכך שכל נעילת נעליים יכולה לקחת שעה שלמה אם הנעליים לא נקרעו. - הבעיות איתו הן יום יומיות שעה בשעה, אנו אובדי עצות. לאן לפנות ומי יכול לעזור לנו, האם התופעות שתיארנו מוכרות וניתן למצוא חומר קריאה מתאים. נא המלצותיך, תודה רבה.

איך אפשר לטפל במחשבות טורדניות של מין והתאבדות?

אני מדבר על מתח דאגה ודיכאון שגורמים לי לחשוב על התאבדות כי כבר קשה לי לסבול מתח הזה.אני סובל מזה כבר יותר מ-10 שנים והייתי 3 פעמים במזרעה בעכו.כם מחשבות מיניות בלתי נשלטות מציפות לי את הראש יותר מדי בצורה מוגזמת ומדאיגה.אני נוטל תרופות כגון :ואבין אפקסור ודיקנט וגם זריקת קלופיקסול דיפו כל שבועיים זה עזר לי קצת אבל אני עדיין נתקף במחשבות האלה לפעמים.

אני מקווה שהגעתי לפורום הנכון. יש לי חברה במצב מאד קשה. יש לה מחשבות אובססיביות על יופי ומראה חיצוני. היא חושבת שהיא לא יפה ואני כן והיא מקנאה בלי על כך בלי סוף. היא מצלמת את עצמה כל הזמן ובוהה שעות בתמונות ובמראה. אח"כ היא מסתכלת בתמונות שלי ושלה ביחד ומתחילה להשוות בינינו. היא בטוחה שיופי זה הכל ושאם היא לא יפה אז החיים לא שווים כלום. היא מרגישה מיואשת ואבודה. ניסיתי לעזור לה, להגיד לה שיופי הוא סובייקטיבי, שיש אנשים שיחשבו שאני יפה ויש אנשים שיחשבו שאני לא, כנ"ל לגביה וכנ"ל לגבי דוגמניות. היא בטוחה שאני אחת הנשים הכי יפות בארץ (שזאת הגזמה מוחלטת). היא לא מפסיקה לחשוב על התמונות שלי בפייסבוק (שכמובן העלתי מזמן, היום אני לא מעיזה אפילו לחשוב על זה) והתגובות שקיבלתי עליהן. היא משווה את התגובות שלה לתגובות שלי ונכנסת לדכאון. קשה לה עם זה שאני "יותר יפה" ממנה. (לדעתה, כמובן) היא אומרת שהיא הייתה יכולה להסתדר עם המראה שלה לבד, אבל בגלל שאנחנו חברות כל כך טובות היא לא יכולה להתנתק מהמראה שלי ולא יכולה לחיות עם זה שאני כל כך יפה והיא "לא" (לדעתי היא יפהפיה, עוד אנשים אמרו לה את זה והיא מסרבת להקשיב). כרגע היא במצב של דכאון קשה מאד, עם מחשבות אובדניות. ההורים שלה לא באמת מבינים את חומרת הבעיה והם רק מזלזלים בתחושות שלה.אני יודעת שזה רק איש מקצוע שיכול לעזור לה. אבל הבעיה היא שהיא חיילת והיא במצב הזה כבר חודשיים ולא באמת התחילה טיפול מכל מיני סיבות שקשורות במערכת הצבאית. שבוע הבא יש לה פגישה ונראה לי שסוף סוף היא תתחיל טיפול. אני מאד מקווה. איך עוד אפשר לעזור לה? לי זה נשמע כמו OCD, מה אתם חושבים? אני מיואשת לגמרי וכל כך רוצה לסיים עם הסיוט הזה בשביל שתינו.

שלום אני כבר כ 4 שנים קם כל יום בלילה על מנת לאכול, לפעמים יותר מפעם אחת ועושה את זה בצורה כפייתית ובלתי נשלטת. יש לציין שלפני 4 שנים ירדתי במשקל בצורה רצינית ובאותה תקופה די הרעבתי את עצמי אבל כיון אני לא עושה את זה יותר ואוכל כרגיל ובכל זאת התופעה קיימת.. מספר ימים בשבוע אני ישן מתוקף העבודה במקום שאין בו שום גישה לאוכל ובימים האלו אני לא מתעורר כלל אך כאשר אני ישן בבית או במקום עם גישה לאוכל אני אקום בלילה ואלך לאכול.. תעזרו לי בבקשה להפסיק עם זה זה הורס לי את החיים..

שרון ויוסי היות ואני מבין שיש לכם יותר נסיון בזה אולי תוכלו להגיד לי לפחות ממה נובעת הבעיה..

גם סובל ממנה כ-6 שנים עליתי כ-10 קילו בגללה. וגם לי זה קרה לאחר דיאטה שהשלתי כ-12 קילו ממשקלי. הייתי במעבדות שינה ופסיכולוגים אך לללא הועיל. אני מודע למעשי אבל לא מצליח לשלוט בדחף הזה ואני קם ואוכל בלילה. כאשר אני ישן אצל חברה שלי מקום שאין גישה לאוכל התופעה לא קיימת. אני ממש מבין אותך וגם אני ממש מיואש מזה!

אני מתחיל להפגש עם דיטאנית קלינית מוסמכת מקווה שהיא תעזור לי ! אני יעדכן

למרות שאני לא חושבת שזה קשור לתזונה... נראה לי שזו התמכרות להרגל רע שתוקף אותנו בשעה חלשה, שנותן לנו סיפוק רגעי למרות שאנו לא מעוניינים בזה לטווח הארוך.

אני כבר 15 שנה סובלת מיזה מה לא עשיתי ובאיזה צורת לא ניסיתי לעזור לעצמי.. תחושה קשה הרגשה קשה ועליה המישקל ממש בזיון נפשי וריגשי ... מה נותר אולי להיתפלל לאיזה תרופה או מומחה בתודעה היתההגותית...

כשהכרנו זה היה אבל היה מתקשר 30 פם ביום אבל זה נעים כשחברים ומחמיא מאוד דרך אגב היינו בטיפול זוגי והמטפלת אמרה לא שיש לי צרכים ושהוא לוקח שליטה ומאוד קשה לה להרגיע אותו היא שלחה את בעלי לפסיכיאטר לקבל טיפול הוא קיבל כדורים ולאחר שלושה חודשים הוא לא רוצה להמשיך את הטיפול הזוגי ובטח גם את הכדורים דרך אגב אני מרגישה מאוד מתרחקת מבעלי בגלל ההתנהגות שלו מה עלי לעשות הוא גם מאשים אותי שיש לי מחזר או חברה שממלא לי את הראש הוא רוצה שאני יקשיב רק לא מבקשת עזרא תודה רבה מראש

אנחנו נשואים 5 שנים =שתי ילדות בעלי אוהב שאני כל הזמן יהיה צמודה אליו כל חברה שתבוא אליי הוא יגיד אחרי שהיא הולכת במקום לשבת איתה תשבי איתי .או למה את תמיד צוחקת כשאת עם האחיות שלך .למה כשאת יוצאת איתי את לא צוחקת {לא ללכת למכון כושר כי יש שם גברים}כשנוסעים למשפחה שלי הוא מגביל אותי לשלוש שעות ואז כמו שוטר נו הולכים.יש לא בעייה אובססיבית אני מרגישה שהוא לא אוהב שטוב לי .תמיד יש לא מה לומר למה בישלת את זה .ולמה עשית את זה.לא משנה מה אני עושה תמיד יש לא הערות{אני אוהבת מאוד מאוד לאפות ואתמול הוא החליט שהוא לא יקנה לי את המצרכים שאני יצטרך לאפות הוא אומר חבל על החשמל {שתי הכרטיסי אשראי אצלו הוא אוהב שליטה מלאה בבקשה תעזרו לי אני נחנקתתתתתתת אתמול שתיתי שתי כדורי הרגע והוא לא הבין למה אני ישנה כל היום הגעתי לקצה דיייייי

יש לי ברומינציות ואובססיה סביב הזהות שלי, אני לא מתפקד, זה כמה שנים. מה עושים? האם זו מחלת נפש? תודה רבה.

שלום שרון, מה ההבדל בין ocd לבין ocpd? האם ההבדל הוא ברור ונקבע על פי הסימפטומים, או שהגבול דק? מה הטיפול האולטימטיבי עבור כל אחד מהשניים? תודה מראש, הגר.

שלום - אני מקווה שהגעתי לפורום הנכון שיוכל לענות לשאלתי. ביתי בת ה6 התחילה בשנה האחרונה ( וסליחה מראש על הגועל) לחטט באף ולאכול את מה שיוצא.. הסברתי לה המון המון פעמים שזה לא בריא, שזה בעצם ליכלוך, ושתלך לקנח את האף בטישיו.. ללא הצלחה.. היא ממשיכה לעשות את זה בהסתר, לפעמים כשאני תופסת אותה אני מעירה לה, לפעמים ממש כועסת עליה ואומרת לה שהיא תהיה חולה מזה, שייצאו לה פצעים בפה וכל מיני, ( מנסה להפחיד אותה טיפה..) בנוסף חשוב לי לציין שהיא גם כוססת ציפורניים.. מה ניתן לעשות ? תודה מראש.

היא עושה את זה דווקא בסיטואציות רגועות, נניח בעת צפייה בטלוויזיה, או בישיבה בשירותים . אין לה נטייה להכנס לחץ דווקא, והיא מוגדרת ילדה מאוד חברותית , רגועה,ונעימה. לגבי כסיסת הציפורניים, קניתי לה את הלק המר הזה , והיא אכן מורחת אותו , אבל היא גם עלתה על זה שכששוטפים ידיים כמה פעמים הלק יורד.. אני בוודאי לא יכולה להגביל אותה מלשטוף ידיים, מה גם שאני לא איתה בביה"ס.. לאור המידע הנוסף, האם יש משהו נוסף שתוכלי לייעץ לי?

שלום לכולם. רצית בבקשה לשאול שאלה . אני מחפש פסיכיטר באופן פרטי עקב הסודיות שחשובה לי. לעומת הפסיכיאטרים שעובדים עם קופות החולים . השאלה שלי אם אקבל תרופה מהפסיכיאטר הפרטי אצטרך גם ככה לקבל תתרופה מהקופת חולים. אז בעצם הפרטיות גם ככה אבדה. האם זה נכון ? והאם אקבל תקופה מהפסיכיאטר של קופת החולים יש בעצם הוזלה כחבר בקופת החולים לעומת העיניין שאלך לבדי לפסיכיאטר פרטי? תודה.

תודה :)

שלום שרון אני סובל מ OCD ועוד הרבה בעיות אחרות שהיו לי כמו הפרעות אכילה דיכאון חרדות וקשב וריכוז הנני מודע לבעיות שלי ושאני לא ילד רגיל אחת הבעיות שלי היא אובססיביה כפייתית בנוגע לכל פעם משהו אחר אבל תמיד זה נוגע לגבי הגוף שלי כיום האובססיה שלי היא הגבות שלי יש לי מריטת גבות כפייתית ובנוסף אני חסר ביטחון פעם לפני שהכל התחיל הייתי ילד יפה אבל היום אני מרגיש מכוער ומגעיל בגלל מה שאני גורם לגוף שלי אבל אני די בטוח שהכל בראש פתחתי את האשכול הזה לפרוק את הדברים ובשביל שאלה שיש לי יש בית ספר מיוחד או מחלקה כלשהי לילדים שסובלים מ OCD ושלא ישפטו אותי או יצחקו עליי ?

האם ייתכן מצב בו הפרעה טורדנית אצל אדם (הפרעה שאינה מאובחנת, יש לציין) גורמת לו להימנע מקיום יחסי מין מלאים? בן זוגי אינו מוכן לחדירה במהלך קיום יחסי המין ואינו מוכן (ונראה שאינו יכול גם) להסביר מדוע. לא מדובר בבעיית אמון חשש מכניסה להיריון. לא מדובר בהיעדר משיכה או בבעיות בתפקוד. פשוט נרתע מחדירה, מצב המרגיש לגמרי לא טיבעי. לא ידועה לי טראומה בעברו. מדובר באדם שסימנים רבים המתוארים שחלק מהפרעות טורדניות מתקיימים אצלו.