פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

שלום גב' שרון, אני תירגלתי מדיטציה טרנסנדטלית במשך 4 חודשים. לאחר 4 חודשים אני קיבלתי את ההשפעות הבאות: 1. אני מחייך ושמח באופן ספונטני כמעט בכל היום. 2. אני רגוע כמעט בכל מצב ,כולל דברים שניתנים לי בפעם ראשונה: נסיעה למקום לא מוכר, כניסה למקום זר, דיבור מול כיתה , דיבור עם אנשים וכו'. 3. אני רואה את העולם באופן היפנוטי - עולם יפה , מוקסם ומואר ובני אדם גם כן יפים ומוקסמים. כאשר אני מתיישב לי ועומד מול העולם, אני רואה את העולם מעין יפה, מוקסם, מואר ( דבר פלא). בעיניי העולם והאנשים נראים יותר יפים ( אפילו אילו שלא). הטבע נראה גם יפה. 4. אני מרגיש מעין שקט במוח ואנרגיה בחוץ. 5. אני חש שיפור בעצמו- בעל חשיבה חיובית, ביטחון עצמי , רגיעה , חיזוק כישורים חברתיים וכו'. 6. ישנם שני דברים שאני לא יודע האם הם טובים: א.כאשר אני מתבונן אל העולם , אני רואה סוג של חלום. אנשים הולכים וחולפים אל מול עיניי, העולם מואר יותר וכו'. אני מרגיש סוג של חלום. ב. כאשר אני מדבר עם אנשים או איש אני מרגיש סוג של חלום. האנשים לא מבינים כך,הם סבורים כי אני בעל חשיבה חיובית , מצחיק , אופטימי כי אני מחייך , רגוע ושמח באופן אוטומטי כמעט כבל מצב ורגע. אני יושב או עומד מול אנשים או איש והוא מדבר איתי או שלא מדבר איתי , אני רואה אותו בסוג של חלום, אך אני מבין את הדברים שהוא אומר ( לפעמים לא שומע את כולם, אבל אני שואל מה אמרת? והוא חוזר). אני מרגיש איזה חלום. האנשים עוברים אל מול עיני ( יש המדברים איתי ויש הלא מדברים)ואני מרגיש מעין חלום כזה. מצד שני, האנשים בסביבה אינם רואים זאת, הם סבורים שאני אדם מצחיק ( האמת אני באמת מצחיק כנראה בזכות מ"ט), , שמח, בעל חשיבה חיובית ורוגע. כך גם כתבו לי כמה בנות ובנים במכתב. על מה המאפיינים הנ"ל של האדם מצביעים ( בקצת יותר דגש על סעיף 6) ? האם זה מצב של חלום מיוחד? האם זה מצב היפנוטי מיוחד חיובי? מצב תודעתי חיובי? אם כן , איזה מצב תודעה? זה הרגשה של ניתוק, הפרעת ניתוק, מעין דהריאלזציה? אני מקווה שזה לא זה. האם זה מסוכן? זה טוב או רע? מה זה? תודה robert

שלום רב, שלחתי לך תגובה לאימייל שלך. אשמח אם תראי אימייל זה. בכותרת רשום "robert מפורום באתר דוקטור". תודה, robert

שנה טובה לך גב שרון היקרה הצדיקה כמה שאלות בבקשה.בבקשה תעני לי ספציפי בלי שום קשר לשיחות תודה כמה פעמים בסופר האשה שאחרי שמה את המוצר שקנתה על המוצר שלי שהיה במסוע. בגלל האוסידי שלי גם אני נגעתי לה בדברים .אבל זה הרגיז אותי.האם זה נורמלי להתרגז מאשה שהיתה אחרי בתור והניחה את המוצר שלה בצמוד למוצר שלי אפילו על המוצר שלי? האם זה נורמלי ? אני לא אמרתי לה כלום פחדתי שתגיד שאני לא נורמלית . בבקשה האם זה נורמלי שאני מתרגזת ומה עושים במצב כזה.תודה רבה שרון היקרה והצדיקה. נ ב רק לי זה קורה חוק מרפי?

שלום שרון אובחנתי אצל פסיכולוגית כסובל מחרדה במה שקשור למיניות או יותר נכון להתנהגות מינית לא ראויה בין היתר אני חרד מאוד מעניין הנטייה עקב סיפור ארוך שכבר רשמתי לך פה ,אני עם בת זוג כבר הרבה זמן וזה מקשה עליי מאוד, התחלתי טיפול עם הפסיכולוגית אבל אני מוצא את עצמי סובל המון בדרך ונתקעות לי מילים בראש כמו "הומו" שהמילה הזאת לא עוזבת אותי והפחד שכשאני ליד ההורים שלי אני אגיד פתאום "אני הומו" או כשאני עם הבת זאת ראגיד "אני רוצה להפרד" כאילו מן פחד לדחף כזה להגיד משהו לא ראוי או פחד להתנהג כמו פדופיל למרות שבחיים לא אהייתי עושה דבר כזה אני מפחד ללכת בקרבת ילדים שלא יצוץ לי משפט לראש כמו "מה הייתי עושה לו" זה גורם לי לזעזוע עמוק (פגשתי בעבודתי בפדופילים אמיתיים) ולחרדה מלהביא ילד בהמשך אני חושש שכל סיטואציה שאני נכנס אליה או רואה בטלוויזיה תראה בעיניי מינית מעולם לא עשיתי דבר מה מיני אסור ואפילו עם בת הזוג אני נזהר פי אלף שלא לעשות משהו שלא יהיה לה נוח אבל זה כבר מעיק כל גבר שעובר אני מתחיל לדמיין בראש סיטואציה מינית כל שיחת גברים על גודל איבר וכו' יכולה להיות מסקרנת אך מעוררת בעתה בו זמנית ונמאס לי כבר מזהה אני רוצה שזה יעבור כבר!!

שלום, אני בן 21 ובחודש מרץ האחרון הלכתי לבדיקה של HIV במקום אנונימי עקב חוויה מינית ראשונה - חד מינית. מאז עברתי חרטות רבות על המעשה הזה, הבדיקה יצאה שלילית אך זה לא היה לי מספיק. בחודש יוני הלכתי שוב לבדיקה ויצא שלילי, הרגשתי מעולה למשך 24 שעות עד שהגיעו מחשבות חדשות על כך שחשבתי מה אם המטפל הדביק אותי בצורה מכוונת ועל איך שלא הייתי צריך ללכת בכלל. מחשבות שאני יודע שהן אולי לא הגיוניות אבל אני לא שולט בהן, עברו שלושה חודשים בדיוק ויש לי דחף ללכת להיבדק שוב על מנת לסיים עם הסיפור הזה ולהמשיך הלאה בחיי. כך חשבתי גם בבדיקה הקודמת - כדי לסיים עם הדמיונות והמחשבות, אך יצאתי עם מחשבות עוד יותר גרועות , מחשבה שניסו להדביק בכוונה, מה עליי לעשות? ללכת להיבדק שוב? האם זה רק יביא לי עוד מחשבות יותר גרועות? האם אני סובל מאיזושהי אובססיה? אין יום שאני לא חושב על זה ואני לא מצליח להתקדם הלאה ולהמשיך בחיי בצורה נורמלית. אשמח לתשובה, תודה

אני מתחילה להבין שאולי אני לוקה באו סי די. תמיד שאני יוצאת מהבית אני אלף פעם חושבת עם נעלתי את הדלת או לא ולא נרגעת עד שאני חוזרת לבדוק. במידה ואני עושה מחליק/ מבשלת משהו/ מדליקה מזגן ואז יוצאת מהבית תמיד חוששת ששכחתי לסגור ולא נרגעת עד שאני חוזרת לבדוק. כשאני מחנה את האוטו תמיד יש לי חשש ששכחתי להרים את האמברקס ויורדת לבדוק, יכולה גם לרדת כמה פעמים לוודא שבמת הרמתי. האם זה באמת דברים שמאפיינים או סי די? האם זה דברים שמצריכים טיפול?

בקשרים רומנטיים אני תמיד מאוד חרדתית ואובססיבת כל הזמן פוחדת שהבן זוג לא אוהב, בוגד, משקר וכדומה. פוחדת להיכנס לקשרים חדשים כי פוחדת להיפגע הקשר הרציני האחרון שלי נמשך כמעט שלוש שנים והפרידה הייתה מאוד מאוד קשה בשבילי. היה לי קשה להפסיק לדבר איתו להפסיק לשלוח לו הודעות כל הזמן ניסתי לשגנע אותו לחזור אליי שיגעתי אותו. ואת עצמי

חשיבה לא רציונלית. אני בת 52 בדרך כלל בריאה. רק בעית בלוטת התריס והיא בטיפול ובמעקב. בשנה באחרונה קרו לי כמה מקרים שאין לי הסבר לזה. פחד. פחד מנסוע במנהרה, פחד מטיסה, פחד מנסיעה על גשר מעולם לא היה לי כזה דבר בפעם הראשונה שזה קרה לי פתאום חשבתי שזה מסוכן הלב שלי דפק מהר התחלתי להזיע מיד פתחתי את הרדיו, שתיתי מים נסיתי להטות את המחשבה למקום אחר והצלחתי אחרי הרבה דקות קשות. עבדתי על עצמי קצת, וזה נרגע. עכשיו משהו חדש, אני נימצאת באיזה שהוא מקום, ופתאום אומרת לעצמי מה אני עושה פה? כאילו אני יודעת למה אני שם אבל זה מוזר עולה לי החום לפנים, הלב מתחיל להלום חזק ואז שוב אני מתייצבת לאחר אולי נאמר 2 דקות. אני מפחדת לצאת לאיזורים חדשים, רוצה להיות רק קרוב לבית שלי. לא מבינה למה זה קרה לי. אני אישה בעלת בטחון, עצמאית שמחה. לא נשואה אבל יש ילדים בבית. שלא מודעים לרגש שלי רוצה לדעת למה זה הגיע אלי ואיך אוכל לטפל בזה. לציין אני לא פוחדת משום דבר בדרך כלל. רק מעצמי פתאום שככה זה קורה לי. אני פוחדת שיקרה לי משהו שאני לבד.

באמת תודה מכל הלב.

שלום לך שרון שנה טובה ועוד הרבה שנים טובות שיהיה לך כי את עוזרת לאנשים כמוני בנוסף לבעיות אוסידי שלי יש לי בבקשה שאלה לגבי קרובת משפחה. הנל אובחנה כ או סי די . נוטלת כדורים .לפני שנים תפסה את בעלה עם אחת שעושה מסז כנראה זה גלש מעבר למסז .זה קרה פעם אחת .מאז היא משגעת את בעלה .היכן אתה היא שואלת עשר פעמים ביום. בעלה לקח אותה להרבה פסיכיאטרים . נתנו לה כדורים .ונדמה לי שהיא עכשיו השתפרה מבחינת הבכי. היא לא בוכה. דיברתי איתה היום ואמרתי לה שהיא צריכה שיחות .אבל היא ענתה לי שהיא לא צריכה ויש לה בעיות אמון. היא מסרבת לשיחות. היא משגעת את עצמה . מה עושים .אגב היא אשה מאד יפה ובת 40. תודה מראש

שכחתי להוסיף שהיא עובדת כשלושת רבעי משרה

שרון שלום, שמי דניאלה אני בת 22, סטודנטית. מגיל צעיר מאוד אני חרדתית כלפיי הבריאות שלי ושל הקרובים שלי. זוכרת את עצמי תמיד מאוד מודאגת שמא משהו רע יקרה לבני המשפחה שלי. פחד שהיה הורס לי המון. עם השנים זה פחת אך עדיין יש תמיד חרדות הנוגעות לבריאות. מס פעמים בחיי חוויתי התקפי חרדה במהלך הלילה בעיקר. בחודשים האחרונים פיתחתי סוג של אובססיה למשקל שחלילה לא אעלה ולא ארד ותמיד אשאר במשקל המסויים בו אני נמצאת כעת. ובעקבות טיפול פסיכולוגי שאני נמצאת בו כעת התחלתי להבין שיש דברים רבים שמפריעים לי ואני צריכה לטפל בהם. כגון: שטיפות ידיים מרובות, צורך ברישום תמידי של משימות ומטלות שאני צריכה לעשות, אי מנוחה מידיעה שיש לי משהו לעשות ואיני עשיתי, פחד מבעיות בריאותיות, פחד מכישלון בלימודים, פחד מחוסר הספק, פחד מכך שאם אתמסר לחלוטין לבן זוגי הוא יבין שאיני מספיק טובה עבורו. חשש וחוסר החלטיות. והמעייף מכל-פחד עצום מכל מצב שבו אני חשה שאיני בשליטה מלאה על המתרחש בחיי. מצד אחד, אני מתגברת על כל אלו יחסית באופן טוב אך מצד שני, חשה שזה גוזל ממני המון אנרגיות וכוחות נפשיים. אציין, שאחי סובל מ-ocd ומטופל. ואבי ואחותי כנראה סובלים גם כן אך מעולם לא אובחנו/טופלו. השאלה שלי היא, האם על פי מה שאני חווה יכול להיות שגם אני סובלת מכך? ואת הטיפול הפסיכולוגי שלי התחלתי בשל הבעיות באכילה אך מיד הפסיכולוגית שלי הסבירה לי שאלו אינן הפרעות אכילה אלא שזה נובע מדברים אחרים. האם אני צריכה להעלות בפניה את המחשבה שלי על האופציה שזה ocd?

תודה רבה רבה על המענה והעצות!

שלום יש לי הפרעת חרדה מתח בהלה מתח שרירים נעילת השיניים רוב היןם שבטח נובעת מלחץ נפשי...זה מאז הלידה התחיל ככה....יש לי שאלה רציתי לדעת האם הפרעת חרדה היא לכל החיים או שהיא יכולה לעבור לגמרי ואני אחזור להיות כמו לפני שהיא הגיעה....להפסיק לשתות את התרופות כמובן....ולהיות כמו כולם?... שותה רסיטל 30....חושבת להתחיל טיפול התנהגותי קוגנטיבי....השאלה שךי היא האם באמת באמת בלב שלם החרדות וההתקפים וכל המתח הזה באמת יעולים לניעחם לגמרי בסופו של דבר....אני בת 25 אחרי לידנ ראשונה שהייתה לפני 9 חודשים....תודה על ההתייחסות....תשובה אמיתית חשוב לי מאוד למוטיבציה כן לעשות הכל ושזה באמת יכול להיעלם כלא היה....

שלום רב התחלתי להשתמש באופן הדרגתי בלוסטרל לפני כחודשיים - בהתחלה חצי כדור ובהמשך כדור שלם של 50 מ"ג וכעת אני לוקחת שני כדורים ביחד כלומר 100 מ"ג לפני כן לקחתי אנאפרניל 25 מ"ג כדור ליום במשך מספר שנים שעזר לי ל"צוף" מעל המים (וזו גם גם אחת הסיבות שהחלפתי רופא).. את הלוסטרל רשם לי פסיכיאטר חדש שהייתי אצלו בפגישה אני סובלת מחרדות שמלוות ב ocd הקשור בעיקר לצורך להתקלח ולניקיון הגוף ולכן חפיפת ראש יכולה להימשך אצלי חצי שעה ושאם הזעתי, למשל, אז המחשבה היא שאני חייבת להתקלח או לחפוף עוד הפעם למרות שהתקלחתי כמה שעות קודם אבל בגלל כל ה"טקסיות" זה מייאש... אני יודעת שאין היגיון במחשבות האלה אבל הן לא מרפות ממני ואז הן גורמות לי להתקף חרדה של בעיקר לחץ בחזה או כאבים ביד שמאל ואז הפחד שלי הוא שיקרה לי משהו (כמו התקף לב) בעקבות החרדה העניין הוא שלא הרגשתי שום שיפור במצב שלי עם תחילת השימוש בלוסטרל ורמת החרדות וה ocd אף עלתה לאחר שיחה טלפונית עם הפסיכיאטר לפני כשלושה שבועות שבו תיארתי לו את המצב, הוא אמר לי לקחת במשך שבוע וחצי כדור וחצי של לוסטרל ואח"כ להעלות לשני כדורים (לקחת אותם ביחד באותו זמן) וליצור איתו קשר בעוד חודש (כלומר נשארו עוד כשבועיים) עדיין כשלושה שבועות אחרי השיחה הטלפונית בזמן שאני לוקחת שני לוסטרל ביחד אני עדיין לא מרגישה בשיפור המיוחל .... יש אומנם ימים טובים יותר בהם אני יכולה להתעלם קצת מה ocd אבל עדיין יש מספיק "ימים רעים" שבהם למרות שאני מתפקדת אני כל הזמן חושבת אם אני צריכה לחזור על פעולה כלשהי (שוב בעיקר לגבי הצורך להתקלח) במידה ואני לא חוזרת על הפעולה אני נכנסת למצב של חרדה שמתגלגל כמובן כמו כדור שלג בעיקר בשעות הערב כי אז כאילו נגמר לי הזמן לדחות את הפעולה החוזרת בסופו של דבר הפחד שלי הוא שיקרה לי משהו מבחינה גופנית (היפוכונדריה) בגלל שאני די הרבה במצב של חרדות ושהגוף יקרוס מתי אתחיל להרגיש בהשפעה של הלוסטרל?

בלוסטרל 200 מג ולוקח לתרופה עד 3 חודשים לעבוד בצורה מלאה

שלום שרון, כבר הרבה זמן שאני מתחבטת עם השאלה האם יש לי OCD. יש לי אובססיה קשה מאוד לסדר וארגון של דברים. אני לא יודעת איך להסביר את זה בדיוק, אבל אני רואה את העולם בתבניות (לא מוחשיות), כלומר יש אופן כלשהו שהדברים צריכים להיות מסודרים על פיו וכל אופן אחר של סדר הוא לא באמת "מסודר". אני שמה לב לזה לאופן שאני מסדרת את הכלים לייבוש אחרי שאני שוטפת אותם, האופן שבו אני מסדרת את הבשמים והקרמים וכו'. בנוסף, "בעיית הסדר" הזאת קיימת לי גם בלימודים: אני חייבת לכתוב בצורה מסודרת כלשהי, וגם אם אהיה באמצע לסכם מרצה שמדבר ממש ממש מהר, אם המילה לא כתובה כמו שצריך אני ארשום אותה שוב (הבעיה נוצרת כשאני לא מצליחה לכתוב אותה כמה פעמים כמו שצריך ואני לא מספיקה לסכם כמו שצריך). אני יודעת שמה שתיארתי נשמע כמו OCD, הנקודה היא שאני לא מרגישה שזה פוגע לי באורח החיים ולכן (לפי מה שקראתי) זה לא הופך להיות בעייתי... איך אוכל לדעת האם יש לי את זה?

אבקש את חוות דעתך בקשר לבחור, שיש לסבתו - אם אמו – שני בני אח, אחים, האחד סובל מסכיזופרניה, והשני סובל מכפייתיות. בנוסף, יש לסבתא זו אח אחר שסבל בעיה נפשית כלשהי (עקבותיה אבדו בחו"ל ולכן אין עליו מידע). שאלותיי: 1. האם יש קשר גנטי בין שתי התופעות הנ"ל? 2. מהי הסבירות שלבחור הזה יוולדו ילדים הלוקים באחת מהתופעות הנ"ל?

בן משפחה ,62,עבר פגיעת ראש,רווק,חיי עם הורים קשישים,קיימות בעיות התנהגות שונות שאחת מהן מטרידה במיוחד: הוא אוסף בקבוקים מהפחים ,מביא את הבקבוקים הביתה ומסרב לשטוף ידיים.אימו הקשישה כל פעם חוטפת וירוס.איך מתחילים לטפל בבעיה?

מי המפנה לאיבחון?

אני 9 חודשים אחרי לידה ואחרי הלידה היו לי התקפי חרדות מאוד רמיניים במשך כל היום שמלווה בהמון מתח ובהלות סתם .....אחאי 5 חודשים קיבלתי רסיטל ומאז אין התקפי חרדה ברוך השם....אבל מה שכן מידי פעם יש נפילות ממש קטנטנות במצב רוח שרק הפחד באותו רגע שאומר בראש יו מזה..זה חוזר?.... ולפני מחזור ובמחזור עצמו יש לי ממש המון גלי חום זה פשטט לא מפסיק...ולפעמים ממשיך גם אחרי המחזור...ואם כני חושבת על זה או על משהו שקצת מלחיץ אטתי אז הגל חום כאילו מתגבר כאילו עוד יותר חם לי...?... זה טבעי? מזה אומר איך אפשר להפסיק את זה ? והאם זה סוג של חרדה או מה זה ... זה סתם מלחיץ ואז מהלחץ מתגבר... זו הייתה לידה ראשונה טבעית רגילה ואני בת 25....לוקחת רסיטל 30 מ"ג...אשמח לתשובה תודה רבה

שלום. אני כרגע חיילת, בת 20, והיום בזמן גלישה באנטרנט נבסימפטומים לבעיה שיש לי מזה כמה שנים, תקלתי בהגדרה של דמטילומניה, מנגזרות הocd, טורדנות כפייתית אובססיבית של חיטוט בעור. אני חושבת שיש בי את ההתנהגות הזאת משום שכל פצע שיש לי על הפנים/זרועות/ירכיים ובעיקר קרקפת גורם לי לחשק עז לגרד את הקריש דם ואף לאכול את הגלד. אני יודעת שזה מאוד מוזר ולא שגרתי, ולכן רציתי לקבל יעוץ בנושא, אם אני באמת לוקה בבעיית ocd, כיצד לטפל ומה לעשות על מנת למנוע את הבעיה. שוב מציינת שאני חיילת בשירות חובה, לא מעוניינת לפנות לקב"ן משום שאני לקראת סוף השירות ומפחדת להכתים את שמי. תודה רבה, אנונימית.

אני בהחלט חושבת להתחיל לטפל בבעיה, אך מפחדת שאם אלך למקום הלא נכון ידחפו לי סמים פסיכיאטרים, דבר שהוא לא בא בחשבון בשום אופן מבחינתי לאחר הניסיון שחוויתי מאדם מקורב אלי. יש לך אולי מקום להמליץ לי בחיפה שאוכל להיות בטוחה שאטופל בו אך ורק בדרך של פסיכוטרפיה ובלי קרבה לפסיכיאטריה? אני לא מאמינה בכדורים או בכפיה ולכן התחום קצת רגיש לפנייה.

מה הטיפול היעיל להפרעת אישיות נרקיסיסטית עם מחשבות טורדניות וחרדות. האם יש הצלחות מוכחות והפרעת האישיות יכולה לעבור לגמרי? מה מנבא הצלחה בטיפול? תודה

היי, בעבר טופלתי ב- CBT וזה עזר לי באופן משמעותי. לאחרונה חזרו לי שוב מחשבות טורדניות המפריעות לתפקוד שלי באופן דרמטי. אני מרגיש שיש לי את היכולת להתמודד עם מחשבה בהינתן שאני מצליח לשכנע את עצמי שהיא אובססיה. הסתכלתי הרבה באינטרנט וכל ההגדרות מדברות על מחשבות חוזרות ונשנות וכו'. הגדרה זו אינה מספקת מכיוון שגם דאגות אודות סכנות אמתיות מאופיינות כך. מכיוון שהאובססיות שלי אינם סביב דברים משונים קשה לי לשכנע את עצמי בזמן אמת לזהות שמדובר באובססיה. אודה אם אקבל הסבר על היכולת להבחין בין דאגה נורמלית לאובססיה? בתודה מראש

עברתי משבר אמון בחברה שבה אני עובד. עובד שבגד באמוני והפך לסוג של אויב ומטפטף רעל למנהלים. הם התחילו להתמקד בי ודי מטרידים אותי במסגרת נושאי העבודה ובכלל. הבעיה היא שהפרצופים שלהם כל הזמן מולי ואני מרגיש ממש גועל נפש מהם. פיסית ונפשית. וזה לא עוזב עד כדי שאיני יכול לראות אותם.זה מפריע לי אני עוסק בעבודתי. אבל זה הפך למצב מטריד. הם לא בראש שלי. אבל פתאום הדמויות חוזרות מולי כל פעם שיש מחשבה על נושא העבודה וכו. זה ממש בעיה. נראה בגלל שהם מטרידים אותי. וזה מפריע לי. איך לשחרר אותם? מראשי.

שלום לכולם, לצורך העניין קוראים לי אנונימוס ואני בן 21 (ולצורך העניין אצטרך לספר שאני הומו) לפני כשנה עוד שירתתי בצבא, במסגרת השירות הקרבי עשינו תגבור במוצב נידח בגבול הצפון... ראיתי שם לראשונה בחור שלא הכרתי(!) אותו מהנח"ל והבחור הזה היה הבחור הכי יפה שאני ראיתי אי פעם בחיי... הייתי מטורף על היופי שלו הוא היה מושלם, פשוט מושלם... לא הצלחתי לדבר איתו כל העת שהיינו ביחד במוצב הזה ולא היה ניראה שהוא הומו, היום בדיעבד אני יודע בוודאות שהוא לא הומו יש לי את השם שלו בפייסבוק (לא צירפתי אותו מן הסתם), אבל בכל זאת נוצרה אובססיביות אליו (או יותר נכון אל היופי שלו), הוא מושלם בכל היבט מבחינתי אם זה העיניים שלו ועד למבנה העצמות שלו, פיתחתי אובססיה לדמות שלו... ואני גם מקנא בו וחולם להיות כמוהו וגם נמשך אליו- לאהוב אותו אני לא יכול (זאת אומרת זה די אבוד להיות איתו ביחד כי הוא לא הומו יש לו חברה- לא פעם ראשונה שזה קורה לי להימשך לסטרייט ואפילו להיות אובססיבי אליו אבל הפעם זה ממש חמור)... אני אדם אובססיבי נפגש מדי פעם עם פסיכולוג (לא בגדר טיפול למרות- שעכשיו יכול להיות שאני אבחן את האפשרות של טיפול) וגם המטפל אומר לי שאני אדם אובססיבי להרבה דברים לא רק ליופי של האדם הזה... האמת הכואבת (והמפגרת אפילו) שאני די מנסה להתחכות אחרי הבן אדם הזה לשווא... (והוא לא יודע את זה) הוא ממש חתיך, ואני לא מצליח- עד היום להוציא אותו מהראש שלי... אני נתקל במחשבות בו בהרבה סיטואציות: אני יכול לשאול את עצמי- איך החיים היו יותר קלים אם היו לי את העיניים שלו, או את האף שלו, או את העצמות לחיים שלו (שאני יודע שזה נשמע הזוי או ככה אני מקווה לפחות!!!), מה החיים שווים שאני לא ניראה כמוהו? איזה כיף לו! החיים שלו מושלמים... איזה גבר הוא... אין אף אחד שהיה מסרב לו... אני רק עכשיו השתחררתי מהצבא ואני מתחיל להיפתח לקהילה- אני מוצא את עצמי המון זמן בבית מול המחשב (כמו בטרם גיוסי) - ורע לי עם זה שאני נשאר בבית אני לא אוהב את זה בכלל אני צריך לצאת החוצה- והרבה! (למזלי גיליתי בצבא שאני יכול להיות אדם מאוד חברתי, ואני זקוק לחברה ולאנשים להיות איתם ולדבר איתם) הבעיה שאין לי ביטחון לצאת למקומות, אני מפקפק באפשרות שאני אמצא מישהו שאני אמשך אליו והוא ימשך אלי, ואם אני אכיר מישהו אחרי כמה זמן שאנחנו ביחד הוא יילך אל מישהו אחר כי הוא ניראה הרבה יותר טוב ממני בטוח... (ההתעסקות סביב המראה החיצוני והתפקיד שהמחשבות האלה לוקחות בחיי פוקדות אותי יום יום, הן גדולות עליי ומכבידות עלי מאוד!) אני מבין את זה ובכל זאת אני מאמין שגם אחרי שאני אצא ואני אבלה המון בקרב חברים מהקהילה(ב"ה) המחשבות עליו ימשיכו לעלות... אני מרגיש לגמרי אבוד כבר, אני מרגיש די מכוער ולא מושך והמחשבות השחורות כבר באות... זה נורמלי מה שאני מתאר? זאת אומרת זה הגיוני שדבר כזה יקרה ברמה כזאת למי שלא מאובחן ב OCD? או שזה היה אמור לחלוף לפני הרבה זמן? בעבר הייתי מטופל בכדורים SSRI היה לי BDD לא הסתכלתי במראה וזה שוב פעם חלק מהדפוס האובססיבי הזה שאני מאמין שקיים בי... (וגם היום אני לצערי עדיין נמנע מלהסתכל במראה ככה סתם, כי אני פשוט לא נהנה מזה אני לא אוהב את זה אני מאוד לא מעריך את היופי שלי ואני חושב שאני די מכוער עם אף גדול)... איך אני מפסיק עם זה? יש לי סיכוי לחיים נורמליים? עזרה תועיל, תודה רבה מראש

שאני אשלים עם המראה החיצוני שלי בסוף? למרות שאני סובל ממנו? כאילו מתוך מקום של השלמה מוחלטת ואמיתית (ואני ארגיש בסדר ושמח ושלם עם זה) וזה שאני בסדר גמור עם זה- (ולא ממקום שאין ברירה זה אני)? את חושבת שגם אני עם הבעיות האובססיביות שלי אוכל לעשות את זה (מתוך מה שתיארתי לך על עצמי)? מתי אני אמצא את השלווה שאני כל כך צריך? תודה רבה על העזרה הרבה שלך- את מדהימה!

אני סובל מאוסידי המלווה גם בחרדה לצאת מהבית. אני סובל מאוד מהבעיה וטופלתי בעבר ללא הועיל. המשפחה טוענת כי אני אחראי לאוסידי שלי ואני יצרתי אותו במטרה "לברוח" מהעולם ובתור תירוץ לאי עשייה. האם אוסידי הוא באחריות שלי? תודה.

אני עובד בשירות לקוחות ומאוד טוב ומטפל מעולה בכל הפניות בגלל יכולת עיסוק בפרטים וכו. כל הפניות אצלי מטופלות מעולה וזוכות לשבח. לי יש בעיה עם פונים שמשקרים. ואני מתקשה לעזוב את השקרן עד שזה מבין שהוא משקר. לטוח ארוך זה עובד אבל זה לא פוליטקלי קורקט יש זליגות למנהלים של שקרנים שמתלוננים. אבל נגד עובדות אין זה עובד. בעייתי שאני ממש מתייק את דפוסי השקרנים עד שזה גוזל זמן ממני אישית. זה הוכיח את עצמו מקצועית. אני הפכתי לחקור זוטר שכבר בפניות אני מזהה את הסימנים. הבעיה שעד כאן זה אפילו עוזר. אלא שבסוף היום זה לא עוזב אותי ואני נהנה לשחזר את הפניות למרגיש נצחון בזיהוי והתאמתות ההשערה והעובדות. כמוו בערך חוקר משטרה שפענח בינגו. וזה פשוט גוזל זמן פרטי.

הדפוס שונה. לא אומללות כי " מי שמשקר צריך להענש" ולא אומללות. להיפך זה מאתגר אותי זו כמו חוקר מדען שבנה שיטה והיא עובדת. מאתגרת בזיהוי. החזרה אחר כך יוצרת משוב חיובי מההצלחה של הניתוח של המקרים. הקושי שאני נהנה מההישג בחשיפה. וזה מהנה לראות את ההצלחות רק שקצת חבל שזה בתחום השקרים. אולי הייתי צריך להיות חוקר משטרתי. ?

שלום לכולם, סוף סוף יש לי האומץ לכתוב ובכלל לפנות לעזרה... אני סובלת מ-ocd ברמה קשה שנים רבות עד לפני כ-2-3 שנים לא הבנתי מה יש לי ומה הם הקולות שבראש שלי... יש לציין שאני נשואה באושר אמא לשני ילדים מדהימים בעלת השכלה חברותית וכלפי חוץ הכל בסדר! הפורום עוזר לי המון במיוחד בלילות לפני השינה. עברתי כמעט כל טרס אפשרי כל סוג של מחשבה טורדנית אך לאחרונה המחשבות הפכו למחשבות טורדניות של מוות. אני מצליחה להתגבר על המחשבה לפעמים לצערי בשנה האחרונה קרו מקרים של מחשבה טורדנית אי התייחסות כלפיה מצדי ומיד באותו היום או יום אחרי נודע לי שמישהו שאני מכירה מת... רוב הפעמים זה מחשבה דתית אני אדם מסורתי שלא שמרתי טוב או שהייתי במגע עם בעלי בזמן נידה... משתגעת מרוב מחשבות בבקשה עיזרו לי... תודה וסליחה על אורך ההודעה

סביבת המגורים של אגרנים כפייתיים היא אולי הבעיה המרכזית בהפרעה הזאת, ולכן הדבר החשוב ביותר בעבודה אתם היא בשלב ראשון לפנות את הבית מכל הפסולת והאשפה, וליצור עבורם סביבת מחייה נעימה יותר, שממנה אולי יהיה קשה להם שוב להיפרד. לצורך זה אפשר לשכור שירותים של חברות פינוי המתמחות בתחום של אגרנות כפייתית. אני שי שטיקגולד מפנה דירות של אגרנים כפייתיים. כדי לעבוד עם אנשים שנחשבים לאגרנים כפייתיים, כדי לנסות להחזיר את החיים שלהם לתלם, לפרק את ערימות האשפה שהצטברו אצלם בבית, ולנסות להעניק להם הזדמנות נוספת לחזור לחיים נורמליים עד כמה שניתן, צריך להכיר היטב את כל התופעה ואת כל המניעים המסתתרים מאחוריה. כמובן שלכל אגרן כפייתי יש את המאפיינים האישיים שלו, וכל תהליך טיפולי עם אגרנים כפייתיים צריך להתנהל באמצעות איש מקצוע מתחום הפסיכולוגיה או הפסיכיאטריה

היי, רציתי לשתף בכמה דברים שמפריעים לי לנהל חיים נורמלים וגם אןלי להבין מזה.. אני לא מסוגלת לאכול מאכלים עם מרקם מסוים.. פוחדת לאכול דברים חדשים., והכי גרוע זה שאני לא מסוגלת לשמוע אנשים לועסים אוכל או מסטיק.. זה גורם לי לזעם ממש קשה מבפנים.. עוד דבר שמפריע לי זה שאני יכולה לחשוב על משהו שרציתי לחשוב עליו.. או לשחזר איזו סיטואציה.. אבל אני חושבת על זה בריפיט.. וזה יכול להימשך שעות.. ואז אני ארדם ב6 בבוקר רק.. אבל אני לא יכולה להאשים את המחשבה, כי אני בוחרת לחשוב אותה, כך שניראה לי שזה בשליטתי המלאה.. ועוד משו.. נגיד אני אקבל הודעה בפלא שקצת משמעותית לי .. אני אקרא אותה עשרות פעמים ברצף.. ויש לי בעיה גם של תלישת שיערות( לא בראש) ואני גם עושה לעצמי פצעים ומכורה ללקלף את הגלד.. בסופו של דבר אני עושה לעצמי פצעיותר גדול.. מזה כל התופעות האלה? האם זה קשור לאו סי די? תודה רבה וסליחה על האורך

גב לויט היקרה אני גרה בבית קרקע עם גינה .מול דלת הכניסה לגינה בכיוון המדרכה הציבורית . מול דלת הכניסה בו אני גרה. בחורות מפצחות גרעינים וזורקות את הגרעינים מהפה למדרכה מול דלת הכניסה בו אני גרה. כאמור אני סובלת מאוסידי וגם נדמה לי אני פחדנית פוחדת לריב אבל זה מפריע לי .דווקה מול דלת הכניסה זרקה גרעינים. מה אני אמורה להגיד עם כל האוסידי והפחד בו אני מצוייה . תודה

בבקשה תעזרו לי... זו לא פעם ראשונה שאני סובלת ממחשבות טורדניות על זוגיות (OCD של מערכות יחסים). מתחילות לי out of the blue מחשבות של "אז אולי אני לא אוהבת אותו", "אני בטוח אוהבת?, "אולי נגמרה לי האהבה", "אולי זה לא זה כבר". וכו'. ככה פתאום. יש איזה טריגר אבל זה יכול להגיע אחרי שהכל על מי מנוחות. ככה אני בעשור האחרון, בכל מערכת יחסים רצינית הייתה לי. ומה עשיתי בסוף? נפרדתי מבני הזוג, כי לא יכולתי לסבול יותר. כנראה שאלה היו מערכות יחסים שגם לא היו מחזיקות ולא היו רציניות. עכשיו אני כבר גדולה יותר (30) נמצאת כמעט שנה עם מישהו מדהים בקשר. הוא הראשון שרציתי להתחתן איתו, באמת לחשוב עליו דברים רציניים. עד שהתחרפנתי עכשיו התחושות שלי אליו היו חזקות. אהבתי עד כאב, הערצתי, הערכתי, אני מתגאה בו ונמשכת אליו ובאמת שום תלונה. כמובן שיש חיכוכים וריבים של זוגות רגילים אבל - תמיד האהבה הייתה חזקה. ופתאום...טריגר...וכבר חודש שהתחושות המוכרות חוזרות ורע לי. טסנו לפני חודש לחו"ל והייתי עייפה מכל היום ולא התחשק לי לקיים איתו יחסי מין. זה הציק לי שלא רציתי...זה היה בתודעה כל הזמן. וגם למחרת, זכרתי שלא רציתי, ואחרי כמה ימים כבר התגבשה אצלי המחשבה של - "אוי!!! אני לא רוצה אותו יותר, מה קרה? איך אני לא רוצה לשכב איתו? וזה כבר כמה ימים!!", והתחילה חרדה מטורפת שהמשיכה כל החודש הזה כאמור גם כשכבר חזרנו לארץ. זה רע. אני מתעוררת עם דפיקות לב בלילה, השינה שלי גרועה, אני כ-ל הזמן חושבת על זה. אני יודעת שזה טורדני, אני יודעת שלא תמיד רוצים לקיים יחסי מין, אני יודעת שהתלהבות של תחילת קשר היא לא מה שיש אח"כ, אבל אני מרגישה שהשתגעתי ביום אחד! אני מודעת עד כאב לכל זה שזה טורדני, שאני כל הזמן בודקת את האהבה שלי אליו. רגע הוא הצחיק אותי - אז בסדר אני אוהבת, אבל זה לא מחזיק מים. אחרי כמה זמן שוב חוזר ה-OCD עם המחשבות הטורדניות שלו ואני שוב מתחילה לתהות, רגע...כן? הצלחתי להגיע לכמה ימים בודדים של "כיף". שאני רגועה. שכיף לי איתו, שאני קצת פחות חושבת. אבל גם הם כבר נהרסים, כשמחשבה מסוימת שוב צצה והורסת את הכל. אין לי כסף ללכת לטיפול עכשיו, אני ממש מנסה לעזור לעצמי. להגיד לעצמי דברים, לחנך את עצמי. אני מנסה, כפי שקראתי, להגיד לעצמי - אז תחי במערכת יחסים מחורבנת שאת לא אוהבת את הבן זוג. ואז המחשבה תשעמם אותי. אבל ככה אני מרגישה עכשיו! אני לא מצליחה להינות משום רגע, אני כל הזמן עצבנית ודרוכה (למעט רגעים בודדים של כיף כמו שכתבתי). אני לא רוצה לפגוע בבן הזוג שלי, הוא אומר לי בצחוק " את פחות אוהבת", אבל אני יודעת שזה מה שהוא מרגיש. בבקשה, אני צריכה עזרה כי אני מרגישה משוגעת. :(

היי נעים מאד את מאד מזכירה לי את עצמי, אני דיי דומה למה שאת חווה ודווקא זה בא לי בתקופות של לחץ, האדם שאני איתו אנחנו כבר שלוש שנים יחד זו האהבה הכי חזקה שהייתה לי והוא החיים שלי אבל המחשבות דופקות לי את המח וגורמות לי להיות בחרדה מתמדת עד כדי שאני מרגישה מנותקת מחיי ומהזוגיות כאילו שאני במצב אוטומטי כזה, כל הזמן מנתחת מה אני מרגישה ואם אנחנו שוכבים ואני לא מגיעה לסיפוק אני מתחילה לחפור שאולי אני לא אוהבת יותר שרק לפני שבוע הכל היה תקין, המצבים האלה כמה שהם לא באמת הם יכולים לגרום למצב של "שיגעון".. הייתי שמחה לדבר איתך נעים מאד

היי "אני", מקווה שאת רואה את ההודעה שלי. אני ממש מזדהה עם כל מה שכתבת כבר תקופה ארוכה.. אשמח לדעת מה קרה אצלך בסופו של דבר.. האם התגברת על זה? האם זו גזירה שצריך לחיות איתה או שעם טיפול נכון זה עובר? או שהבנזוג לא נכון במצבים כאלה או שהבעיה נטו אצלי? מענה ממך יעודד אותי מאוד. תודה.

היי הייתי שמחה לשמוע על עוד אנשים שעברו דבר דומה. אני בעצמי גם עברתי משהו כזה בזוגיות שהייתה לי. רק רוצה אוזן קשבת או קבוצת תמיכה וירטואלית. 'אני 2', הייתי שמחה לשמוע ממך עוד

שרון מה זה קשה לי עכשיו באתי לקחת כוס מים בבית שלי שהנחתי נשאר בה קצת מים באתי לשתות פתאום קפצה לי מחשבה לראש שחבר של עמוס שם לי טריפ בכוס יש לי מחשבות רדיפה

השאלה מה לקחתלפני? איזה חגיגה?

שרון שלום, בשנה האחרונה התחילו אצלי תופעות של מבט בלתי רצוני לעבר איברים מוצנעים של נשים וגברים, בעיקר חזה של נשים (אני סטרייט).זה יותר החשש לתת מבט ולהתפס, מאחר שמספר פעמים בודדות נתפסתי נותן מבט. בחודשים האחרונים המצב החריף ואני מרגיש שיש לי מחשבה שדוחפת אותי ל"תת מבט" לכיוון חזה של נשים איתן אני משוחח. שמתי לב גם שהמבט שלי כלפי אנשים הוא מבוייש יותר , חושש יותר.למעשה אני מרגיש נוח לגמרי רק עם אשתי וגם כאשר אני מרכיב משקפי שמש. יש לציין שהשנתיים האחרונות היו די קשות לי ולאשתי עקב קשיים בהבאת ילדים לעולם(יש לנו כבר אחד). הנושא מפריע בעיקר בפגישות מרובות משתתפים(שדורשות ממני הרבה אנרגיה) אך גם בשיחה אחד על אחד . אודה לתשובתך בנושא, משה

היי שרון רציתי לדעת אם הלחץ הנפשי ושאר ההשפעות של מבצע צוק איתן, יכולים להעיר או להחריף מחשבות אובססיביות. סבלתי כמה פעמים בחיי מrocd, אך מאז שהתחיל המבצע זה התעורר שוב עם בן הזוג הנוכחי. חשבתי שלעולם כבר לא יחזרו המחשבות האלה... :( תודה

תודה על התשובה. רציתי לשאול בנוגע לטיפול. אני קוראת הרבה, גם תשובות שלך כאן לאנשים, בהן נאמר שבטיפול אתה נחשף למחשבות שהכי מפחידות אותך, כדי שאלה יעלמו. קראתי גם המלצה לסובל מrocd לכתוב תסריט על החיים שלו בתוך מערכת יחסים בה הוא לא מאושר. השאלה שלי היא- גם ככה אלה הן המחשבות שלי כסובלת מrocd. המחשבה שלי על הספק מטרידה בכל רגע והבדיקות באהבה לא פוסקות, וזה לא מאפשר לי להנות ממערכת היחסים גם כך. אז מה תעזור לי כתיבת תסריט שכזה? אני גם ככה חיה אותו וסובלת ממנו. תודה

בן הזוג שלי בחו"ל לחודשיים הקרובים. הוא טס לפני כשבועיים. עד עכשיו היה לו אינטרנט כל הזמן והוא היה די זמין אליי. אבל בכל זאת, היו פעמים שלא לגמרי היה זמין, וגם כאשר כן היה לא תמיד נענה להודעותיי, או שענה לי יותר מאוחר- דבר שרק הגביר את החרדה. הוא בן אדם שמאוד אוהב את החופש והשקט שלו וידעתי שיהיו מצבים כאלו כשהוא יהיה בחו"ל שהוא לא תמיד יהיה זמין אליי. הבעיה היא שבמצבים כאלו זה פשוט בלתי נמנע שיגיעו המחשבות! מה הוא עושה, עם מי הוא נמצא, למה הוא לא עונה לי, אולי אני כבר לא מספיק חשובה לו, אין לו כוח אליי, אם הוא נשמע פתאום קצת עצוב או מבואס אני חושבת שלא כיף לו לדבר איתי.. ועוד רבים וטובים:\ זה היה קורה גם בארץ, אבל בארץ היינו נפגשים או מדברים שוב וזה עובר כי אני כל פעם מקבלת "אישור מחדש" כביכול לאהבה שלו אליי. כשהוא לא קרוב זה הרבה יותר קשה. עכשיו יש לי להעביר עוד חודשיים כאלו ועכשיו גם אין לו אינטרנט צמוד. כלומר, הוא ידבר איתי לעיתים רחוקות יותר ורק כאשר הוא ירצה ויהיה לו מתאים (כאמור, הוא מאוד אוהב את השקט שלו ואת הלבד ומאוד צריך את זה גם.. דבר שמאוד קשה לי בתור בחורה עם אוסידי). אני כל הזמן במחשבות, זה מבאס לי את המצב רוח ממש.. ואני גם מרגישה רע עם עצמי שאני לא מצליחה לפרגן לו ולשמוח בשבילו שהוא עושה משהו שהוא חיכה לו הרבה זמן. חשוב לי לציין שיש לי הרבה חברים ועיסוקים. וכשאני יותר עסוקה אין ספק שאני פחות מרגישה את זה. אני גם לא בן אדם מאוד תלותי בזוגיות, יש לי הרבה דברים מעבר.. פשוט המחשבות האלו לא עוזבות אותי מישהו היה במצב דומה? כל עצה תתקבל בברכה.. תודה ושבוע טוב

אני בהחלט אנסה להיות חזקה וליזום פחות שיחות ולא להגיד כלום כשהוא לא עונה. אך פשוט להניח לחרדה להיות שם? אני יכולה להרגיש רע עם עצמי יום שלם ולבדוק כל הזמן מתי הוא התחבר עד שהוא עונה וזה עובר. אז פשוט לתת לעצמי להילחץ עד שזה יעבור מעצמו?

שרון שלום מזה כשלוש שנים אני חיה עם בן זוגי יחסים טובים ומאושרים שמתחילים לדבר לכיוון חתונה, תמיד הרגשתי שזה האביר שלי... ממה שאני זוכרת את עצמי כילדה תמיד היו לי קשרים נפשיים עמוקים מנטלית עם בנות/חברות שלי לא היה משהו פיזי מיני או סקס זה בכלל לא מושך או גירה אותי היה לי קשה להתחבר נפשית לגבר בזמנו יותר לנשים ופיזית לגברים בגלל דברים שחוויתי בהיותי ילדה ובגלל חוסר בדמות אם בילדות,היום אני במקום אחר לגמריי, מצאתי אדם שיש בו כל שאני זקוקה, לפני יומיים יצא לי לדבר עם מישהי מהעבודה שלי שדיי הזכירה לי את עצמי לפני כעשור וזה נורא החריד והלחיץ אותי. כל פעם אני מפחדת להיקשר לחברה ברמה כזו ומפחדת שמא מה יהיה עם חבר שלי, חשוב לציין שאני בן אדם חרדתי עם ocd במערכות יחסים ונטייה מינית. אתמול קיימנו יחסי מין ומרב שאני טרודה לא יכולתי להיות שם הראש שלי היה במקומות אחרים. זה טבעי כשאתה מוטרד? כשאני לא חושבת על הדברים ביום יום לא מפריע לי שום דבר אני לא חושבת על נשים בכלל ובאופן מיני בכלל לא, אבל כשאני חושבת אני נאטמת ונלחצת אשמח למענה

כן כל הזמן או רב הזמן אלו השאלות וקבלת האישורים אוהבת או לא אוהבת בוחנת את עצמי לרב ומבצעת בדיקות אני חרדתית ומאד מפחדת.. צריכה לקבל אישורים שהכל בסדר. לפני תקופה של כמה חודשים היה ביננו ריב מאד קשה ונורא היה לי קשה ועשינו הכל בכדי לשקם את הקשר אז אני יודעת וודאי שאני אוהבת אותו. אבל העבר תמיד היווה ומהווה לי מכשול ופחד כזה שמה יקרה אם. כי ככה באופן טבעי ויום יומי זה לא שאני בזוגיות וחושבת על נשים ממש לא אבל פתאום שעצרתי וחשבתי ברמה ההגיונית וקיבלתי את זה שיש לי הצורך בקרבה חזקה של אישה מבחינה נפשית אז התחילו הסרטים והפחדים לרוץ וכמה שאדע שאני סטרייטית ,תמיד יהיו לי מחשבות טורדניות שמא אני לא באמת

היי, קוראים לי ליאור, אני בת 13 ולפני שבועיים בערך התחיל לי ocd. אני ממש בגיל ההתבגרות והמחשבה הכפייתית שלי היא בנ ושא הזהות המינית. עד לפנ י יום נורא פחדתי ונירדמתי כל יום ממש מאוחר. התחלתי לקחת כדורים שאמורים לעזור מלפני שבוע וחצי. היום אנ י עדיין מפחדת אבל כבר לא כמו לפני יום. אנ י נמשכת לבנים ואפילו יש מישהו שאני אוהבת אבל כל פעם שאני רואה בת ישר יש לי מחשבות ואני מרגישה דברים. מה שרציתי לדעת זה האם כאשר זה יעבור אני אמשיך להימשך לבנים כרגיל ואנ י לא אחשוב על בנות וארגיש דברים? האם כאשר זה יעבור אני איהיה בטוחה שאני לא כזאת? והאם זה שאני כבר לא כל כך פוחדת כמו לפני יום זה אומר שאני מזדהה אם זה ולא אכפת לי להיות כזאת? בבקשה תחזירו לי תשובה זה נורא דחוף.

היי שרון, זו שוב ליאור. קודם כל תודה על שהחזרת לי תשובה, עזרת לי מאוד. רק רציתי לדעת שכשכאשר זה יעבור אנ י ארגיש כמו שהייתי פעם כלומר לפני שזה התחיל?

שרון שלום בתור נער אני זוכר את עצמי מתאאהב בנשים אך מוצא את עצמי מתגרה מדמות גברית בתחתונים (אין לי מושג להסביר למה מאז ומתמיד גבר ערום לא משך אותי ואף מעט דחה אותי גם במקלחות בצבא או כל מקום אחר) היה לי דימוי עצמי מאוד נמוך עקב בעיה חיצונית ,מעולם לא קימתי יחסי מין עם גבר או פנטזתי על כך רק התמונה של גבר בתחתונים הייתה יכולה להעיר בי משהו ולא ברור לי למה. כיום אני כבר עם בת זוג מזה שנתיים,נמשך אליה מאוד מקיים עימה יחסי מין מלאים וגם נהנה אך הצל של העבר הזה מאוד מטריד אותי היו לי תקופות שהייתי משוכנע שאני גיי אבל לא הצלחתי לחבר את זה להתאהבות ומשיכה לנשים עברתי התבגרות מינית די מאוחרת קיימתי יחסי מין מאוד מאוחר ואני לא יודע אם הבלבול של ההתבגרות נמשך אצלי הרבה זמן אך גם כיום כשאני עם בת זוג והכל בסדר אני מרגיש לא בנוח בחברת גברים וכל מישהו שעובר לידי ואני חושב שנראה טוב (שוב דימוי עצמי לא גבוה) אני בוחן אותו לראות אם זה מעורר אצלי משהו וזה מאוד מבהיל אותי וגורם לי לתהנות לגביי אני לא רואה את עצמי חי,מנשק או שוכב עם גבר אבל הצל הקטן הזה בעניין הלבוש תחתון מפריע לי וגורם לי גם לתהות בטיב הקשר עם בת הזוג אני כל הזמן בוחן כמה טוב לי איתה וכמה אנחנו מתאימים כשעל פניו אין שום בעיות ביננו אם יש ערב אחד שמשעמם ביחד אני מייד נחרד מזה וחושב שזה בגלל שאנחנו לא מתאימים מה אפשר לעשות עם זה? אני מבין שבגיל צעיר יותר ההורמונים יכולים לגרום לבלבול מיני והתנסויות אבל אני לא מצליח להגדיר מה קורה איתי יכול להיות הומו שמתגרה רק מלבוש בתחתונים או שזה פרי של הדימוי העצמי הנמוך שלי וקנאה באותם דמויות והמוח שלי מפרש זאת כמשיכה??

האם אני סובל מocd יכול להיות לזה קשר גם להזעת יתר כיוון שאני מתעסק בזה כל הזמן?

תודה רבה שרון על התשובה אבל אם אני כבר לא סובל מחרדה בעקבות טיפול והההזעה פשוט נורמלית אבל אני מתעסק בזה ונכנס למעגל מחשבות בגלל זה סביר להניח שההזעת יתר נובעת מזה או מבעיה רפואית שונה.

שלום.. חזר לי הOCD... אני בת 21 ומגיל קטן בערך 7 התחיל לי... הרבה מאוד זמן הייתה לי תקופת שקט פעם בכמה חודשים יש לי קצת התפרצויות. הOCD שלי מתבטא בעיקר ברצון לסימטריה כלומר אם אני נוגעת ביד אני חייבת לגעת גם ביד השניה.. קצת בעיות עם מספרים ואותיות ולספור אותיות מתוך מילים.. קצת שטיפת ידיים מרובה וקצת מחשבות לביטול לעיתים רחוקות. בימים האחרונים אני מרגישה שהOCD קצת חזר. אבל היום חזר לי מאוד. ניתן לציין שאני בתקופה של הרבה שינויים וכנראה זה מלחץ. שאלתי היא מה אני יכולה לעשות בעצמי כדי להרגיע את זה? בדרך כלל זה פשוט עובר...... אבל בלי עזרה מבחוץ.. תודה :)

שלום לך. הלילה היה לי התקף. אולי בגלל שהורדתי לפני כמה ימים את המינון של התרופה ביוזמתי. מצאו לי לחץ דם גבוה ואולי זה בגלל המינון הגבוה. ברגעים אלה אני מרגיש בסדר. ולכן כתבתי לעצמי על נייר "אני מרגיש בסדר", מתוך מחשבה שאם יחזרו המחשבות הנוראות בלילה אסתכל בנייר ואולי ארגע. מה דעתך על הצעד הזה? תודה.

שרון אני כולי רועדת מהתחושות ניתוק אני כבר לא יכולה להכיל את זה מה אני עושההה

ערב טוב. בת זוגתי, בת 21 סובלת מגיל קטן מטריכוטילומניה, תולשת בתכיפות גבות וריסים. לאחרונה המצב החמיר(אמא שלה נפטרה לפני שנתיים) אני כל כך רוצה לעזור לה אך מרגיש מוגבל ביכולתי לעשות משהו מעבר ללתמוך בה כמה שאני יכול ותת לה סביבה של נחת ושלווה. אני סבור כי לאור הדברים הקשים שעברה בחייה לא תוכל לבדה ומכח הרצון שלה להפטר מהדבר הארור הזה אך לא מצליח לשכנע אותה ללכת לטיפול. (הייתה בטיפול בגיל 15 ולא עזר לה) האם בכל זאת יש משהו שאוכל לעשות בעבורה?

היי שרון לילה טוב! התבוננתי כרגע באתר שלך וקראתי על הטיפול הנל את האמת התחלתי לפני שלושה שבועות פעם בשבוע טיפול cbt בתחנת העמקים בעין חרוד שזה קרוב לי לבית אבל בגלל שאני רואה את האמונה שלך בטיפול הנל ואת המומחיות שלך ארצה שננסה לעשות את הטיפול דרך הסקייפ כמו שדיברנו בעבר על זה במייל אם זכור לך

בוקר טוב,בת 28 על מנת להיות בטוחה יש לי שאלה,לפני כתשעה חודשים קפצה לי תמונה לראש של ביצוע מעשה אלים כנגד בן זוגי,פחד גדול מאיבוד שליטה וכו יש לציין שהייתי שרויה בלחץ עצום והמון שינויים שכוללים מעבר דירה עם הבן זוג והתחלת עבודה חדשה, מחשבה זו הפחידה אותי עמוקות והפריעה לי לתפקוד ,מיד לאחר מחשבות אלו נפגשתי עם שתי פסיכולוגיות ופסיכאטר שכולם אבחנו הפרעת חרדה,והתחלתי טיפול תרופתי .יש לציין שמאז טיפול התרופתי החיים די חזרו למסלול מלבד פה ושם פעמים שאני נזכרת במחשבות אלו וקצת נלחצת...אני פוחדת שלא אובחנתי נכון ובעתיד תחזור סיטואציה דומה האם ייתכן שיש לי אוסידי ולא אובחנתי כראוי? תודה

יש לציין שהיום אני כבר לא חושבת מחשבות אלו וגם לא כל כך נחלצת מהן כי בטוחה שהן אינן הגיונית . זה עדיין אומר שייתכן שאני סובלת מאוסידי?

עכשיו אני כולי רועדת אני מרגישה שיש לי ניתוק רגשי ואני מפחדת שאני לא מרגישה רגשות כלפי אנשים יש לי דה פ..בדוק

אתמול נכנסתי להתקלח אני לא זכרתי אחרי שעה שום דבר מתוך המקלחת שהסתבנתי כלום רק את הסוף שהתנגבתי זה נחשב גם ניתוק אני כל כך מפוחדת מכל הקטע של הניתוקים כל היום אני מנתחת מה עשיתי במשך היום

נגיד עכשיו רציתי לשתות נס בבוקר אני זוכרת את זה שהחזרתי את החלב למקרר את הקטע שנתתי לחברה מהעבודה לקחת את הכוס למטבח אבל לא את הסיטואציה ששתיתי נס משהו הזוי מה קורה לי אני משתגעת האם יש לי דה פל..

שלום רציתי להתייעץ איתך על בעיה שמטרידה אותי זה זה זמן מה.. כבר מזה בערך 5 שנים שאני רגילה לתעד ולרשום לעצמי בפתקים במכשיר הנייד כל מה שקורה בסביבתי, בין אם זה משפטים שאני שומעת או דברים שאני אומרת, סיטואציות שקורות וכו (גם דברים שלא באמת חשובים לי או דרמטיים במיוחד). לאחר שאני רושמת אני מרגישה הקלה אך אין לי שימוש בתוכן שכתבתי, אני כלל לא קוראת אותו לאחר מכן, אבל אני מרגישה עצבים בגוף אם אני לא רושמת את זה ואני כבר לא מצליחה להשתלט על זה.. אני לא יודעת אם זה נכתב מתוך הרגל או מעצם זה שאני חייבת לכתוב מהסיבה שאני מרגישה שאני לא אזכור כלום אם אני לא אכתוב או אולי מסיבה אחרת, אבל הדבר מפריע לי בשגרת היומיום ופןגע בקרובים לי כי תמיד יש תחושה של הסתרה ומבוכה. מה עליי לעשות?

שלום בן 26 מאובחן כסובל מהפרעת אישיות מעורבת (mixed personality disorder) שהם קווי אישיות מקלסטר B (גבולי) וקלסטר C (תלותי) ללא מחלת נפש הבעיה העיקרית שלי היא השינה, כל הבעיות אצלי מתחילות כשיש לי לעתים נדודי שינה כשאני צריך לקום בבוקר אז אני בקושי וכמעט לא נרדם בלילה, כשאני יודע שיש לי עבודה\סידור מסויים, משהו שאני צריך לקום בשבילו בבוקר, אני לא נרדם, מין טריגר כזה, ואז זה משפיע עליי במשך היום וגורם לי להרגשה רעה, אני גם לא מצליח לעבוד ככה כי כל פעם אני הולך לעבודה עייף ואז מתחילים ויכוחים עם הבוס, החלפתי המון מקומות עבודה בגלל זה. אני זוכר שזה היה גם כשהייתי ילד, בקושי הייתי קם לביה"ס, והיו ימים שלמים שהייתי הופך ללילה, ואת הלילה ליום. בכללי אני הולך לישון בשעה אחת\שתיים בלילה, אלו השעות המומצעות שאני הולך לישון. הייתי בטיפול דינאמי כשנה ושמונה חודשים. הבעיה היא שבלילה גם כשאני מנסה לשים את הראש אני לא נרדם, כאילו הגוף שלי נלחם בי, אני מתהפך במיטה בלי סוף, ואז מתייאש, מדליק TV, ואז הולך למחשב, ומושך את הזמן, במחשב ומחכה להרגיש עייפות בשביל להכנס למיטה ולהרדם, אך זה לא מגיע, אני פשוט מגיע למצב שאני "מנקר" מעייפות אך לא מצליח להרדם. ממש שהגוף שלי נלחם נגדי, אני לא יודע מה לעשות. יש לציין שכשאני יודע שאין לי משהו מסויים לקום אליו בבוקר, ז"א יקיצה טבעית, אז אני ישן טוב ועמוק, ולא מתעורר באמצע הלילה, בכלל לא יוצא לי להתעורר באמצע הלילה, הבעיה רק שאני לא נרדם כשיש לי משהו בבוקר. מטופל באיטומין 20 מ"ג, פרפנאן 4 מ"ג ולמיקטל 250 מ"ג. האיטומין עוד איכשהוא עוזר לי לישון, אך כשיש לי עבודה או משהו לקום אליו בבוקר אני לא כ"כ מצליח לישון. ניסתי לקחת בונדורמין ואמביאן אך הם לא משרים לי שינה טובה, ז"א הם יכולים להרדים לי את הגוף אבל השינה לא עמוקה, ז"א אני לא חולם חלומות (באיטומין אני כן מצליח לחלום אך הוא מעייף אותי ביום שלמחרת!) כאילו בלילה כשאני לא נרדם המוח שלי עובד באלף סיבובים לדקה, במהירות, אני מתרגש מכל דבר הכי קטן והופך מעכבר להר, ומתחיל לחשוב עליו בלי סוף, ומה אעשה ואיך אעשה.. ולא מצליח להרדם.. טופלתי בSSRI אך במינון פקסט 60 מ"ג נכנסתי למצב מאני-פסיכוטי ועוד יותר לא נרדמתי בלילה במצב הזה.. כשלקחתי זיפרקסה 5 מ"ג זה דווקא עזר לי להרדם וטוב (הפסיק לי את המחשבות), אך האמביאן והבונדורמין לא עזרו לי עם המעטת המחשבות. רק האנטי-פסיכוטיות, אך הרופאה הפסיקה לי זיפרקסה משום שזה מעלה במשקל. והאיטומין מעייף אותי ביום שלמחרת וגם לא כ"כ עוזר ומעלה במשקל. מה עליי לעשות?? האם אפשר לצאת מזה? אני מפחד שהבעיה לא תפתר לעולם תודה מראש

מה זה והאם יעיל לאו סי די? תודה.

שלום רציתי לדעת את ההבדל בין OCD לסכיזופרניה? ממש חשוב לי תודה....., יש לי כרגע טרשת מחשבות נוראיתתת , תודההה

אמרו עכשיו ברדיו שמנהיג שס טוען שאסור לנשים לרכוש השכלה גבוהה.

האם אנשים עם ocd חווים ניתוקים..? איך זה בא לידי ביטוי הניתוקים אם נתקלת במטופלים שסובלים מכך?

את האמת זה התחיל לי בערך לפני שלושה שבועות והייתה לי תחושה של חלום הלכתי ברחוב וראיתי את התנועה וכאילו הרגשתי מנותקת מהמציאות נכנסתי וקראתי ממש מעט על ההפרעה דה-פרסונליזציה ומאז כל היום אני מרגישה מנותקת בעבודה כאילו אני מסתכלת על אנשים כל היום בודקת אם אני זוכרת דברים שעשיתי ומרגישה שכל התסמינים שקראתי יש לי אותם ממש, כמו שעשיתי משהו לפני שעה ואני חושבת שעשיתי אותו ממזמן, טשטוש בראייה, אנשים נראים לי מוזר, מקומות ואני מפחדת שאין לי את ההפרעה הזאת של הניתוקים.

איך אפשר לטפל בבעלי שסובל מאובססיה אך לא מודה בזה ולא מוכן לגשת לטיפול?? הוא יושב שעות מול המראה ומקלף שבבי עור מפניו ללא יכולת להפסיק. במידה והפסיק עובר לשיר שירים בלופ אין סופי חוזר על אותה שורה או עובר לגלוש בפלאפון בלי להרים את הראש שעות מה אפשר לעשות?? איך לשכנע שילך לטיפול? !

אני שמה יותר מדי לב לריחות ואם זה ריח של אקונומיקה, צבע או אפילו ריח של עשן אני חייבת לסתום את האף. כשיש ריח מוזר ולא מוכר אני חייבת להתרחק מהמקום ואני לא יכולה להיות במקומות שמנקים בהם בחומרי ניקוי, במקומות שתלויה בהם כביסה, במקומות שעושים על האש או שמטגנים כי אני מרגישה שאני יכולה לנשום משהו מסוכן ולפעמים אני בעצמי מבינה שאני מגזימה וזה מביך שאני מתנהגת ככה האבל אני לא יכולה להירגע. יש בכלל סוג כזה של OCD? ומה עושים עם זה?

שרון שלום רקע עליי: בן 24,עם בת זוג שנה וחצי בעברי גדלתי עם דימוי עצמי מאוד נמוך עקב עודף משקל,בעיות בבית ולעיתים אלימות מההורים מה שהוביל עד היום לחוסר תקשורת ביננו. הדימוי הנמוך הוביל אותי לבחון את הסובבים אותי ולקנאות בהם במיוחד בתור נער וילד שנמנע מפעילויות חברתיות עקב עודף משקל או סתם חוסר בטחון עצמי. לא זוכר את עצמי מנודה או משהו כזה אבל תמיד הרגשתי חריג ושאחרים מוצלחים ממני,הקנאה הזאת באחרים הייתה כל כך קשה עד כדי משיכה אליהם,שזה היה מטלטל אותי המון בתור מתבגר כי התאהבתי בנשים התאהבויות קשות באמת שלא הניבו כלום וידעתי שביום שתהיה לי אהבה אמיתית לא אקנא יותר ולא אחשוש יותר מלהיות גיי או לחילופין ארגיש נחיתות אל מול גברים הנראים טוב ממני.לקראת הגיוס ירדתי במשקל והתחלתי באמת להרגיש יותר טוב עם עצמי אבל אחת הבעיות שלי בחיים היא שאני לא מצליח להתנתק מהעבר ולהתסכל על היום משמע מבחינתי כל מה שקרה בעבר יחזור על עצמו ואם פעם עשיתי טעות אז היא תקרה שוב ואני מתעקש להעתיק את המחשבות והתחושות של נער לא בוגר לראש של גבר בוגר. ואכן הכרתי מישהי מדהימה,שבתחילה לא מצאה חן בעיניי כי היא מאוד שונה ממני אך נתתי לדברים לזרום ונוצר ביננו קשר מדהים שלא תיארתי שיהיה לי ,יש ביננו משיכה מאוד גדולה ועל פניו הכל היה מצוין באמצע הקשר עצרתי לחשוב מה קורה איתו ולאן זה יתקדם ומשמה התחילה החוויה הכואבת של חיי,כל כך חששתי מהאופציה להפרד שלא הפסקתי לחשוב על פרדה ושזה דבר שצריך לעשות למרות שבאותו התקופה לא היה שום דבר ע ביננו ולבסוף נפרדנו לכמה ימים וחזרנו.התחלתי שיחות עם מאמנת אישית שמאוד עזרה לי אך כיום אני נתקל בבעיה אחרת. עבדתי בעבודה ממשלתית כלשהי שנחשפתי בה ללא מעט אלימות,מקרי עבירות מין ופדופיליה.לני העבודה מעולם לא נחשפתי לדברים אלה והם נתפסו אצלי כמעין מחלה שיש רק בסרטים בטלוויזיה.כאשר התחלתי לעבוד עם המבצעים של עבירות אלו הבנתי שהם אנשים כמוני וכמוך והחלו לי חרדות שמה אני אהפוך לאחד כזה,והנוראית שביניהם היא להיות פדופיל.אני מוכרח לציין שאין לי משיכה לילדים מעולם לא הייתה לי וכל העניין הזה זעזע ועוד מזעזע אותי גם כשאני קורא בעיתונים על זה והמטפלת שלי העלתה בפניי את הבעיה אצלי שאני רגיש בצורה קיצונית ומציב את עצמי בכל המקומות שאני מפחד להיות בהם,בין ם זה להפרד מהחברה,להיות גיי או לפתח סטייה כלשהי הבעיה העיקרית היא שהחרדות האלה חלפו לתקופה בה גם היחסים עם החברה השתפרו,ואז זה הכה בי שוב.זה מתבטא במחשבות בעיקר ופחד להסתכל על גברים מסביבי,על ילדים ( לא חלילה מלהזיק להם!! אלא כי זה מזכיר לי את כל מה שציינתי למעלה) ,על בחורות אחרות ובעצם כל דבר שעלול להוביל אותי להיות במקום שאני מפחד להיות בו ואני באמת מפחד להיות במקום שהחרדות חוזרות ויום אחד יכו בי בחוזקה ויהרסו לי את שגרת החיים,המטפלת שלי כבר עלתה על דפוס אצלי שאני בעצמי איני מרגיש משיכות/סטיות וכו אך מצייר את עצמי בתסריט קשה זה ובעצם בונה לעצמי חרדה מתמשכת. אני מנהל אורח חיים פעיל ובריא,אך אני מפחד באמת שיום אחד אהפוך להיות כמו העבריינים שעבדתי איתם או לחילופין אהיה גיי למרות שאני נמשך לנשים..אני איני הומופוב ודי סובלני לסביבה שלי אך ניסיתי לדמיין את עצמי עם גבר בשביל לבחון את עצמי וזה באמת מעלה בי תחושה רעה אני לא חפץ במערכת כזו וטוב לי במערכת יחסים שלי אך שוב אני חושש מהדפוס שיצרתי לעצמי שכל מצב שאני מפחד להיות בו אני ישר מסריט את עצמי בו ואני חושש שזה יוביל להפרעה נפשית קשה...

איני עסוק במחשבות כל היו כי עצם הטיפול הנוכחי אני משתדל לעכל את המחשבות ואז לחשוב בהגיון ולהבין שאנ רחוק מהדברים האלה מ שקורה זה שהמחשבות האלה יוצרות תחושה כללית מאוד רעה (כמו לחץ לפני ניתוח או תחושה שמשהו רע הולך לקרות) ומתח,והמחשבות עוברות אך התחושה נשארת ומזכירה לי שוב את המחשבות האלה וחוזר חלילה.. אני חושש לפנות לטיפול זה אני עובד בעבודה שמאוד חשובה לי וחושש לפגוע בעתידי עקב טיפול זה שכן אני מחוייב לדווח על כל טיפול כזה..

קודם כל המון תודה לך המענה! אך כמו שציינתי בשאלתי הקודמת הדבר שהכי מפריע לי אלה המחשבות שאולי בגלל הרשלנות שלי מישהו יפגע או בגלל שטות שעשיתי משהו רע עלול לקרות, אני אתן אפילו דוגמא ממשהו שהתחיל להדאיג אותי לפני יומיים - שיחקתי באיזה משחק רשת שבמהלכו התפתח ריב ביני לבין אדם אחר וכעת אני חושש שאולי אפגש איתו מתישהו והדבר יתפתח לריב במציאות.. אני מבין כי הדבר איננו אפשרי וכי הסבירות שזה יקרה היא מליונית האחוז אך ביומיים האחרונים זה הדבר היחידי שאני חושב עליו.. מה הדרך הטיפול בתופעה הספציפית הזו? תודה שוב!