אבל מתמשך
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה רפואית
שלום. הייתה לבת שלי תוקית.. קניתי לה אותה ביום הולדתה ואהבנו אותה מאוד.. הייתה מטיילת ועפה ברחבי הבית.. היתה אוכלת איתי מהצלחת וכו. היא מתה בצוק איתן וכשגססה רצתי איתה לוטרינר ושם היא מתה לי ולקחתי את זה מאוד קשה.. בכיתי והייתי על סף עילפון ..לא הייתי מוכנה לזה מה גם שזה היה פתאומי והסבירו לי שככה זה עם ציפורים.. שזה פתאום וכנראה שכל האזעקות והמתח גרמו לה לזה. השארתי להם את הכלוב ומסרתי באותו היום את כל מה ששייך לה.. שיניתי את הבית לקחתי כדורי הרגעה ולא עבדנו שבועיים. נמנעתי מסדרות שהייתי רואה שהייתה יושבת עליי ולקח לי כמה חודשים להפסיק לבכות בלילות. עכשיו אחרי שנתיים וחצי עדיין נזכרת בה ועיניי צפות דמעות.. כל שיר מזכיר אותה.. אפילו ביום הזיכרון אני חושבת רק עליה.. האם זה יעבור וטבעי.. ומתי.. ?
שלום לך, אובדן של בעל חיים אהוב הוא מקור לתחושות אבל ואובדן. חלק מהתחושות מופיעות כעצב, געגוע וכאב וחלק כקושי לשוב לשגרה כפי שאפיינה את חיינו טרום האובדן. תיארת בצורה נוגעת ללב את הזיכרון הכואב ששב ופוקד אותך בשגרת חייך. הייתי רוצה לשמוע איך חוותה זאת הבת שלך כמו גם שאר בני הבית. היכולת שלנו לחלוק תחושות שכאלו עם אחרים מהווה פעמים רבות מקור לתמיכה, ומעניין אותי אם את חווה זאת. כמו כן לעיתים הבאת בעל חיים חדש לבית מאפשרת להעביר חלק מתחושות האובדן לתחושות של דאגה וטיפול בבעל החיים החדש, מצב שמפיח רוח חיים במקום הכואב שלנו. אני גם ממליץ לך לשקול לקבל תמיכה פסיכולוגית, שתעזור לך לעבד את הרגשות שלך בצורה טובה יותר במידה ואת יכולה להתפנות לכך. יהודה
הבת שלי הייתה 3 ימים בוכה במיטה בקולי קולות.. דיברתי איתה המון ובכינו יחד.. מה גם שהתוקית ניקנתה לה ביום הולדת וגם מתה ביום הולדתה לאחר שנתיים. לאחר שבועיים היא ביקשה חיה אחרת וקניתי לה ארנב והיא התאוששה ..ואני לא. יש לציין שעד היום הבת שלי לא מרשה לאף אחד לשבת על חלק מהספה איפה שהיה מונח הכלוב של הציפור וקוראת לזה מקום קדוש. גם ראיתי במגירה שלה שהיא שומרת חלק מהנוצות שלה . אני מפחדת להתחיל לדבר איתה עליה כי אני יודעת שאפרוץ בבכי ולא הייתי רוצה שתראה אותי כך.
מנהל פורום פסיכולוגיה רפואית
