התייעצות

שלום,לא מאמינה על עצמי שפניתי לפורום. סליחה אם יהיה קצת ארוך,אני מבולבלת.. עד לפני שש שנים הייתי אדם שמח ורגיל,אני חושבת. הייתי אופטימית ופעילה,עובדת לומדת מלאה חברים,יוצאת עושה ספורט,רואה ספורט. עד שקרו מס דברים שכנראה משמעותיים,אם כי אי נני מבינה את התוצאות הדי מחרידות שלהם.. אני בת 26,אמא שלי נפטרה לפני חמש שנים אחרי שהייתה חולה בסרטן בריאות. מהרגע שגילו שהיא חולה ועד היום בו נפטרה,עברו שלושה שבועות בהם לא הייתי מסוגלת לקחת חלק,התרחקתי והתנתקתי מכל המשפחה. אחרי שנתיים,עברתי תאונת דרכים קשה,נסעתי באופניים,נסעתי מהר,מהירות לא הגיונית לתנאי השטח עליהם נסעתי..אופנוע נכנס בי והשבית אותי לשלושה חודשים. מאז,החיים שלי הלכו כלא היו. הפסקתי לאכול במחשבה שאני שמנה,ההתעסקות באוכל היא לא סבירה ואפילו שאני מודעת לזה,המחשבות משתלטות עלי,רומסות את כל מי שאני,או מי שהייתי. אני רואה תמונות של כל מיני סיטואציות קשות וקלות יותר,כאילו היו טראומת חיי. והן לא. הייתי רוצה לדעת,למה אחרי כל זה,נהייתה לי הפרעת אכילה קשה? ניסיתי ללכת לטיפול ונתתי לזה זמן ומקום אמיתי והרגשתי שזה לא מתאים לי,שזה כבד עלי ושפעם הייתי אדם שמדבר והיום כבר לא,ממש לא.. האם יש דרך אחרת לטפל במחשבות האלו? בהרעבות האלו? ואיך ולמה זה קרה לי? איך זה קשור לתאונה? איזה קשר יש לפגיעה קריטית בתאונה לבין הראייה את עצמי שמנה ומגושמת ומרעיבה את עצמי.. תודה רבה על המקום לכתוב.. אשמח לתשובה אם יש לך אחת כזו ואם בכלל הבעייה שלי מתאימה לפורום הזה.