סובל ולא רוצה לצאת מהבית...

אסי שלום, מה שאתה מתאר מתאים לתגובה פוסט טראומתית הבאה בעקבות האירוע הקשה שעברת. אינני יודע מה כללו ה-'טיפולים משקמים' כדבריך, והאם כללו תמיכה פסיכולוגית והתייחסות להתנהגות הנמנעת שלך, בכל הקשור ליציאה מהבית. כשאתה כותב שאין לך שליטה על זה, אני מניח שאתה מתכוון שזה לא נעלם, ולאו דווקא שזה לא משתנה. טיפול פסיכולוגי עוזר לך להבחין בין מצבי החרדה השונים, למפות את האירועים והתגובות, ללמוד את תגובותיך ולהכיר את אזורי השליטה שלך כמו גם את אזורי חוסר השליטה, לרכוש כלים לוויסות יעיל של החרדה, ולנהל שגרת חיים תואמת צרכים. אינני יודע כמה זמן עבר מאז התאונה, אני מניח שככל שעובר הזמן וחווית החרדה איננה נעלמת מתפתחים ספקות והימנעויות נוספות. ממליך לך בחום להתחיל טיפול, במידה ולא התחלת כזה. טיפול פסיכולוגי יתמקד בשינוי התנהגותי קוגניטיבי, וישלב שיחה על התגובות הרגשיות שעומדות מאחורי ההתנהגות היום יומית, עיבוד החוויה הטראומתית של התאונה ושינוי של התניות שנוצרו (למשל רעש מכוניות שמתנה את זיכרון התאונה שיהפוך בעזרת הטיפול בחזרה לרעש מכוניות מנוטרל). במידת הצורך ישלב הטיפול טכניקות נוספות כמו ביו]פידבק והרפיה במטרה להחזיר את השליטה על הסימפטומים של החרדה. אני מקווה שיש בדברים הללו תשובה לשאלתך, אשמח לעמוד לרשותך בהמשך. כל טוב.

במידה וסימן הקריאה במקומו, ולא החליף בטעות סימן שאלה, אז אני מסכים בהחלט. עם זאת, לפעמים חסר באמת או נדמה שחסר את מי לשתף ועם מי לחלוק את תכני הבטן. אני מקווה שכאן תהיה הזדמנות לשתף, לחלוק ולהיתמך.