טראומה והיפוכונדריה- המשך

שלום, אני כתבתי את ההודעה הקודמת עם אותה הכותרת ויש לי שאלה נוספת. לפני בערך כמעט שנתיים כשהתחילו הבחילות, הרופאה חשבה שזה דלקת בקיבה וכו וכו ועשו לי גסטרוסקופיה, ובדיקות רבות, גם כדורים שונים, זה היה תהליך מאוד ארוך וקשה כי גם הפסקתי כמעט לאכול בגלל הבחילות וירדתי בערך 15 קילו, זה פשוט התיש אותי, זאת הייתה תקופה של כמה חודשים שלא מצאו כלום. אני קראתי המון מידע באינטרנט וחיפשתי סיבה לבחילה, והמון רעיונות ומחלות ובעיות בגוף נכנסו לי לראש מהקריאה הזאת. התקופה הזאת עברה והבחילה די עברה בסך הכל, היום שנתיים אחרי שהכל התחיל, אני חזרתי למשקל שלי וחזרתי לאכול תקין בסך הכל, אבל עדיין יש לי הרגשה שאין הפרדה מוחלטת בין הבטן לנשימה, כמו שהיה פעם, אני מרגיש כאילו אחרי שאני אוכל האוכל לוחץ לי על הנשימה, ומנסה לעלות לי לגרום, ואני מרגיש לפעמים שנוזלים עולים לי לגרון, תסמינים דומים מאוד של בקע סרעפתי. בנוסף, לפני בערך שנה הצבא ביקש ממני לעשות בדיקת תגר מטכולין ליום סיירות כדי לאתר אסתמה סמויה, מפני שהייתה לי אסתמה בילדות. זה הלחיץ אותי כי פחדתי שאני לא אעבור, אבל קבעתי בדיקה והייתי צריך לחכות חודשיים בערך עד שהיא תיהיה. בזמן הזה התחלתי לחשוב יותר ויותר על הבדיקה, והתחלתי להלחיץ את עצמי שאני לא אעבור, והתחלתי לקרוא על אסתמה וכו וכו וכו וגם התחלתי להרגיש כאילו יש משהו בגרון שמפריע לי לנשום, בנוסף לתחושות שצייני מקודם. ובסוף באמת לא עברתי את הבדיקה, והורידו לי פרופיל. אני לא האמנתי שזה קרה, אבל ערערתי ורופאת אסתמה בצבא וגם הרופא הראשי החליטו שאני כשיר לעלות לפורפיל 97. זו הייתה הקלה גדולה, אך עדיין עד היום יש לי תחושה של כל הזמן משהו בגרון וקשה לי להעביר אוויר דרך הגרון, וכאילו אני צריך להתאמץ למלא את הריאות או לקחת נשימה עמוקה. יכול להיות שכל הדברים שתיארתי כאן גם הבקע הסרעפתי וגם תחושה של חוסר אוויר ומשהו שמפריע בגרון (קושי נשימה), הם פסיכוסומטיים בעצם? ונובעים מהלחץ שנוצר אצלי במהלך השנתיים האלה? איזה טיפול לדעתך הכי יעיל כדי להפטר מכל ההרגשות האלה, וגם להתחזק נפשית חזרה? אשמח לקבל את התשובה שלך , תודה רבה !