אישתי ואמא שלי

שלום רב, אבקש עצתך איך לפעול. הסיפור בקצרה: אנו זוג בני 30, נשואים כשנתיים. בתחילת היחסים הקשר שלנו עם הורי היה טוב מאוד עם מפגשים תכופים.אנוכיבדנו אותם והם כיבדו אותנו. לאחר חצי שנה בערך עברנו דירה ואישתי הזמינה אתמשפחתי הגרעינית ואת כל המשפחה של אמא שלי (לומר דודים וסבים מצד אמא ). יום לאחרהארוחה שהייתה מאוד נחמדה ונעימה ביקשתי מאמא שלי שתרים טלפון לאישתי להגיד לה תודה שאירחה אותנו כי הרגשתי שזה יכול לקרב בין היחסים שהרגשתי שטיפה מתקררים מסיבה לאברורה (לדעתי היה אופרוריה לאחר החתונה לשני הצדדים ולאחר מכן החלה דעיכה)אמא שלי צעקה עלי בטענה שאין היא צריכה להתקשר אליה אלא היא צריכה להתקשר ולהגיד תודה שבאו! אישתי לא ידעה כלל שהתקשרתי ואני פשוט העברתי את זה כי לא רציתי לריב עם אימי. לאחר מכן היה אירוע אחר, אחי (בן 17 אז ואחותי בת 25) ישנו אצלנו בליל שישי אכלו איתנו וארחנו אותם נפלא. לאחר הארוחה החל ויכוח סוער ביני לבין אישתי כאשר הויכוח איבד שליטה ואישתי הלכה מהבית בטענה שהיא לא יכולה להיות שם איתי. לפנות בוקר בערך ב7 אישתי חזרה ואמרה שהיא רוצה שנדבר אבל בגלל שהיא מאוד טעונההיא רוצה שהאחים שלי יעזבו את הבית על מנת שנוכל לנהל את הדיון בינינו בלי מפריעים. חיכיתי עד 7.30-8 בערך והערתי אותם ובקישתי פרטיויות יש לציין שהם ילדים גדולים והיה ברשותם רכב.הם התרצו והלכו לאחר מכן הם סיפרו להורי שבדיוק היו בחול והורימאוד כעסו. לאחר מכן היו מספרים אירועים הדומים לאירוע הראשון שלמעשה ביקשתי מאימי להתקשר לאישתי ולשאול אותה לדוגמא מה היא רוצה לאכול בערב פסח שהוזמנו אליהם, שוב על מנת לייצר קירבה שלאחר אותו אירוע היה חסרה. מכאן הגיע הקש ששבר את גב הגמל, אישתי ואני נאלצנו לעבור טיפול פוריות בעקבות בעיה שהיתה בזרע שלי (כרקע אנירק אומר שהבעיה בזרע נבעה מהשתלת מח עצם שעברתי שנתיים לפני כן - אישתי אגב הכירה אותי שהייתי חולה ולמרות הכל קיבלה אותי והלכה איתי כל הדרך החל מבית החולים ועד שהרימה אותי על הרגליים) בעקבות הטיפול שעברה ומאחר שאף אחד מהצד של אישתי לא ידע(לא רצינו לשתף אותם בתהליך כי הוריה מבוגרים מאוד) אישתי הרגישה שאין לה תמיכהואמרה לי אף אחד מהמשפחה שלך לא התקשר לשאול לשלומי ומה אני עוברת, אני כמובן הרמתיטלפון לאימי וביקשתי ממנה שתרים טלפון לאישתי ותשאל אותה איך היא מרגישה, הרי זה המינמום שיכולה לעשות וגם רציתי למונוע מצב שבו לאישתי יש טענות להורי.. כאשר אמרתילאימי את המשפט תרימי טלפון לאישתי היא החלה לפתוח את הפה בצורה מאוד קשה, ואמרה שאישתי אישה רעה והחלה ממש לומר אליה דברים לא נעימים כל זה משולב בצעקות ובאימרות, "למה אני צריכה בכלל להתקשר אליה?". אישתי שלצערי שמעה חלק מהדברים הייתה בהלם ומכאן החל פיצוץ שלא נגמר עד עתה- היה ניתוק במשך 3 חודשים כאשר אימי זועמת מצד אחד ואישתי לא מוכנה כלל לשמוע מהורי. אני רק אוסיף בקצרה שברוך השם שהטיפול נקלט .לאחר נכן הלכנו אל הורי הביתה וסיפרנו להםעל מנת שאולי זה ימיס את הלבבות ונוכל לחזור לקשר סביר. הורי פשוט דיברו בצורה כלכך לא יפה ואמרו לאישתי שהיא מגעילה אותם ושהם לא מוצאים בה שום דבר טוב, למעןההגינות אני רק אומר שאישתי אמרה לאימי שהיא אישה רעה ואני אמרתי להם שהם אגואיסטים. מאז היחיסים לא מתאוששים.. אני אספר רק היבט נוסף קצר בנוגע להיבט כספי, אישתי מגיעה מבית מבוסס היטב ושההורים עוזרים באופן שוטף לילדים. הורי לאעשירים אבל יש להם יכולת קטנה, אישתי היתה מסיבה את תשומת ליבי לעיתים רחוקות שלהורים שלי ממש לא אכפת אם אנו צריכים משהו ומעולם למעשה לא שאלו אותנו אם אנו צריכים עזרה כספית. אמרתי לה שהם ככה והיא צריכה לקבל אותם ובנוסף הם הבטיחו לנוסכום כסף שנקנה דירה והם יביאו לנו אותו, היא לאורך כל הדרך טענה שאין סיכוי שהם יביאו והם פשוט רק רוצים להתחמק ולא לתת ולא אכפת להם..בסופו של דבר כאשר נזקקנו לכסף לקניית הדירה הורי לא יכלו לתת לנו את הכסף כי נכנסו למצוקה ולמעשה זאת כמונבואה שהגשימה עצמה. כרגע המצב הוא שהורי שונאים ממש את אישתי ואישתי קמה מסיוטים בלילות בגלל הורי ואומרת שהם פגעו בה ממש קשות. שני הצדדים נותנים משפטים כמו אישתך תצטרך לעבוד מאוד קשה על מנת שתתקבל בבית שלנו ואישתי אומרת שהורי יצטרכו באמת להוכיח שאכפת להם ממנה או לפחות ממני על מנת שהיא תוכל לקבל אותם. כרגע יש נתק אני מדבר איתם פעם בשבוע וזהו אישתי לא מוכנה לשמוע עליהם וטוענת שהרסו לה את החיים. מה דעתך אני ממש מיואש? האם עלי לנסות לחנך אותם, כלומר להתנתק מהם עד שיבינו שהם צריכים לעשות משהו שיחזיר את האמונה של אישתי בהם? או שמא עלי לקבוע לאישתי עובדה שהם ככה ולשמור על קשר איתם גם המצב של פגיעה בשלום הבית שלי ? אישתי לוקחת קשה כל פעם שאני מדבר עם הורי כי חושבת שזאת ממש בגידה מה אני אמור לעשות ? המון המון תודה

שלום לך מיואש, המצב שנקלעת אליו אכן לא פשוט, אתה נמצא בתוך משבר נאמנויות, מנסה לרצות את כולם, לפשר ולתקן, אך ללא הועיל. אני מבינה את הצורך להמשיך ולנסות למצוא פיתרון, אבל אני חושבת שאולי עליך להרפות מהניסיון לתקן את הנזקים. מה שכן, אתה נשוי היום לאשתך, ולא להורים שלך, ואתה עומד להקים משפחה משלך. אני חושבת שעליך לקחת זאת בחשבון, ולהציב את הגבולות המתאימים להוריך כאשר הם פוגעים באשתך. ניסיונות חינוך לא יועילו לדעתי לאף אחד מהצדדים. מה שכן כדאי לעשות זה להבהיר להוריך, גם אם אינם מסכימים עם זאת שלא תסבול דיבורים פוגעניים כלפי אשתך. הדגש בפניהם שזוהי האישה שבחרת להינשא לה, וגם אם אם יש להם ביקורת, אתה מצפה שיבטאו אותה באופן מכבד המתחשב בעובדה שזו אשתך ואם ילדיך העתידיים. אם הם ממשיכים בדרכם, דע שאתה את שלך עשית. יהיה עליך להתייצב לצד אשתך, להבהיר לה שאתה תומך בה ובכאב שלה ומצטער שזו הדרך שמשפחתך מאמצת כלפיה. נסה לתת לה את התחושה שאתה הגבר לו היא נישאה, שאתה איתה. אני מאמינה שאם תעשה זאת ברגישות, זה יספיק. אני לא חושבת שזה הוגן מצד אשתך לדרוש ממך לנתק את הקשר עם הוריך. הפגיעה שלה מובנת, אבל אתה לא יכול לעשות יותר ממה שאתה יכול. אם ניסיונותיך להעמיד גבולות להוריך נכשלים, אין פרוש הדבר שעליך לנקום או להעניש אותם, אם אינך מעוניין בכך, רק כדי לרצות את אשתך.