אובדת עצות

שלום לך ענבל,הנני נמצאת בבעיה רצינית ואשמח לקבל ממך עזרה או ייעוץ מעשי.הנני בת 26 ויש לי עוד 2 אחים אחד בן 16 ואחד בן 28.אמי בת 49 עברה דיכאון לידה לאחר לידת אחי הקטן וכמו כן סובלת מהפרעה טורדנית כפייתית ודיכאונות הולכים ונשנים לאורך השנים. לפני בערך כשנה גיליתי שלאבי יש רומן עם אישה גרושה(עליתי על זה מהודעות ושיחות שניהל).לאחר מכן החלטתי לספר לאמא .סיפרנו לאבי שאנחנו יודעים הוא הצטער ואמר לאמי שמעד וביקש ממנה צ'אנס לתקן.מאז לא דובים ולא יער ועד עכשיו לא היה שום שינוי בהתנהגותו הוא ממשיך להתרועע איתה בכל מיני מקומות. המצב כיום שאבי לא מוכן להודות שהוא איתה ואף מכחיש לנו בכל תוקף.אמי מאמינה לכל מה שהוא אומר יש לציין שהיא תלותית בו מאוד.המצב הוא שהוא משקר וכשאנחנו אומרים לו שיפסיק הוא מכחיש ואף אומר שאנחנו הילדים הורסים להם את הקשר.אנה ממך עזרי לי מה אפשר לעשות איך אפשר לצאת מהמצב המעוות הזה ואיך אפשר לעשות לזה סוף?? בת מוטרדת.

שלום לך, אני מבינה את הקושי שלך. קשה מאוד לעמוד מהצד ולתת לדברים להימשך. אני מבינה שחשוב לך להגן על אמך ולשמור עליה, נשמע שהיא לר עושה זאת מספיק טוב עבור עצמה, אולי בגלל מצבה הנפשי. מצד שני, יש כאן בחירה של הורייך לחיות כך את חייהם הזוגיים. אביך ער למעשיו, וכך כנראה גם אמך. ההכחשה שלה היא כנראה הצורך שלה שלא לראות, כדי שלא לאבד את אבא שלך. אני חושבת שמה שאתם יכולים לעשות זה להציע להוריכם לפנות לטיפול זוגי כדי ללבן את הבעיות. אבל אם הם לא משתפים פעולה, אולי עליכם להניח לעניין, מתוך הבנה שבסופו של דבר אלו הם חייהם שלהם. זה קשה, כי קשה לשבת מנגד ואלו הם ההורים שלכם, ואכפת לכם, אבל יתכן שלא תהיה ברירה.