הנעה והנאה

הרגעים האלה כ"כ דלים כל הזמן מלווה אותי חרדת ציפיה מה יהיה, עברתי משוכה שמחתי לכמה שניות וכל הזמן חושבת על זאת הבאה ועל מה נעשה לא טוב, וכל ההווה הולך לאיבוד, יש רק צבירת הישגים אבל הם מקבלים משמעות רק בדיעבד, אז מה הערך של החיים האלה אם לא הרגע, נחת הרוח, הגאווה על ההישג. אני הופכת להיות מכונה של משימות (שרובן לא מבוצעות וגורמות לי יסורי אשם כבדים) שנעשות אמנם טוב אבל בלי יכולת באמת להנות מהן בגלל החרדה האיומה- למרות שאני בחרתי בהן באמת מתוך מי שאני. אני מתקדמת בעולם החיצוני אבל בעצם נשארת במקום תהומי. אולי אני בעצם לא אדם אלא מכונה ואני יודעת שאלה שאלות לטיפול אבל בכל זאת כותבת. אולי לעצמי. סליחה שהשתמשתי בקיר ציבורי.

קיר- זה דימוי של המשבצת הזאת שאני כותבת בה ולא משהו שקשור למשמעות של הקשבה. סליחה אם לא הובנתי, וסליחה בכל מקרה- זה אף פעם לא מזיק לבקש סליחה. סליחה שוב פעם.

שלום יערה, מעניין שמרכיב ההתנצלות הקיצונית כל כך (ללא כל סיבה) מופיע ברוב ההודעות שלך ובכל ההודעות של גולשת קבועה נוספת בפורום הזה. אין ספק שמאחוריו מסתתרת מידה לא מבוטלת של אשמה, ואולי כדאי להתמקד בה בטיפולים שלכן. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il