איזונים דילמת הנפש
דיון מתוך פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
אני בן 45 בעברי המקצועי מקצועות מוחצנים הדורשים ביטוי "בימתי" בצעתי באופן טוב ביותר. אמנם הביאו לפסגות וביטוי אישי ממצה. אולם ספי הריגוש הגבירו את אופיי המעט ציקלי. שבכל מקרה מוגברים מעצם דרישות המקצוע. ויתור הדרגתי עד כמעט מינימום הכרחי הביא תונודות מתונות יותר. בידי בחירה נדרשת למנע ממחזרה למעגל שיחזיר תונדתיות חזקה להגנתיות מבחירה ויותר המצאות בצד הלכאורה רגוע מעצם העדר מחויבויות חיצוניות במחיר של בחירה מודעת בחלק היות " מדכא" של השגרה שזרה לי מטבעי. לראדונה הסכמתי לפחות הזה יש בזה יתרונות משהו סטואי אבל בפנים היצר והיצרתיות רוצים מקום. עוצמות ומחירם רשומים במוחי כרגע בבהירות וזה מה שמחזק אותי לשמור על ה" מחיר" ויתרונו. כי יציאה מכאן זה לנדנדה! ככה זה ברור לי פנימית. זה נמשך שנתיים. קשה חלי להחליט לאבד את העגינה הזו. מה משקל תחושת היציבות הפנימית שהושגה לעומת תחושת המחיר לכאורה שמשולם כאשר ניכר שכלפי חוץ גם אוביקטיבית יש מינימום פעילות. שאני "בחוץ" זה עוצמתי וקשה לי לחזור פנימה ממש. הכל פרוש לפני אני חש שאני צריך לבחור למרות שהמצב העכשוי הוא בחירתי היחידה שבה יש עגינה!
שלום נמרוד, קשה מאוד לקחת אחריות מקצועית על התשובה לשאלתך, משום שלא ברור עד כמה התנודות במצבך קיצוניות. המתח בין הצורך בגיוון ובין הצורך בביטחון ויציבות, וכן בין הצורך לשמור דברים לעצמנו ובין החצנת דברים, הוא מתח שמשתנה מאדם לאדם ויפה הגדרת זאת בכותרת של פנייתך כשהשתמשת במילה "איזונים". לי, למשל, כמעט אין צורך בגיוון וגם לא בסיכון, כך שהמצב לכאורה פשוט. לעומת זאת, מחפשי שינויים, גיוונים וריגושים צריכים לעמוד על המשמר (ולעיתים קרובות שוכחים לעשות זאת) כדי להבטיח שישמור על איזה שהוא חוף מבטחים שכולנו זקוקים לו. מעבר לתובנה הזו לא אוכל להוסיף בלי לדעת את פרטי המקרה ואני רק יכול להמליץ לך באופן הכללי ביותר לשמור על עצמך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
