שאלה דחופה ומורכבת מאד..

דיון מתוך פורום  פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות

20/02/2014 | 22:18 | מאת: nomi

שלום ותודה על הפורום.. הסיפור שלי קצת הזוי.. הלכתי לטיפול בתחום הרפואה המשלימה , טיפול שלכאורה שמעתי עליו המלצות טובות.. התאהבתי במטפלת היינו בקשר שמונה חודשים היה גם מגע (לא מיני) אבל חיבוקים וישיבה קרובה אחת ליד השנייה . יש לציין שהיא 18 שנים מעלי ולאורך הטיפול כשאמרתי לה שאני רוצה שתהיה בת זוג שלי היא ענתה שלא..שהיא יוצאת עם גברים . הדבר פגע בי ומספר פעמים הפסקנו את הקשר וחזרנו אח"כ בעיקר כי אני דחפתי לזה . בשבוע האחרון הפסקתי את הקשר עם המון כאב אכזבה וכעס , כעס על עצמי שהשלתי את עצמי כעס עליה שלא הייתה מספיק אחראית .למרות שהיא לא השלתה אותי ואמרה לי שאנחנו מטפלת ומטופלת... יש לי שתי שאלות בעצם שלוש.. 1. למה השוק של הטיפולים כול כך פרוץ? למה כוונתי, היום כול אחד שרוצה יכול לטפל בנפש בשיטה כזו ואחרת ומה שקורה שמגיעים אנשים שלא תמיד מתאימים באמת או שגם אם יש להם רצון טוב הם פוגעים שלא במתכוון. 2. איך אני זזה מפה הלאה? אין לי כוח לטיפול נוסף ,ומה עוד שאני מאד רוצה להוציא אותה מהראש שלי ולא יודעת איך כי אני עדיין מאוהבת בה. 3. מה עבר עליה בכול זה?לדעתך?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום nomi, לפעמים קשה לנו מאוד להבדיל בין הבלבול הפנימי שלנו ובין הבלבול שקיים בעולם שסובב אותנו. במקרה שאת מתארת תחום הרפואה המשלימה והעוסקים בו אכן מאוד פרוץ, גם בהיעדר רגולציות שקיימות לגבי העוסקים ברפואה קונבנציונאלית וגם משום שחלק גדול מהמטפלים הללו משתמש במושגים רגשיים מאוד שאנו רגילים להם מעולמות תוכן אחרים. למשל, בחלק מהאתרים של הנתורופאטים נתקלתי במושגים כמו "באהבה", "הכל באהבה" וכיו"ב מושגים שמטשטשים את התמונה, שהרי בסופו של דבר מדובר בשירות בתשלום ואהבה לא קונים בכסף. לא תוכלי לשנות את המציאות, מהבחינה הזו, אך אילו אני במקומך, הייתי פונה לרפואה משלימה, הייתי מנסה לעשות זאת דרך מרפאות שהפיקוח בהן הוא של מנהל שהוא בראש ובראשונה רופא "קונבנציונאלי". זהו בעיניי לפחות איזה מקדם ביטחון לכך שנבדקו ההסמכות של המטפלים באותה מרפאה ושלא הכל פרוץ וחסר גבולות. זה באשר לבעייתיות של התחום, או בצורה רחבה יותר, לעמימות שקיימת בסביבה. במקרה שלך, עושה רושם שהבלבול הפנימי שלך הצטלב עם הערפול שקיים בתחום. התאהבות במטפל/ת היא תופעה נפוצה (בעיקר כשהמטופלת היא אישה) אשר בטיפול פסיכולוגי קונבנציונאלי המטפל די אמור לדעת איך להתייחס לכך. אחת ממילות המפתח בהקשר הזה היא "גבולות". אי אפשר לדעת מה עבר על המטפלת שלך והיא גם לא מושא הפנייה, שכן את, ולא היא, פנית לפורום. נראה לי שחלק מהעניין הוא שהנושא לא נידון בגלוי על ידי המטפלת, אולי מתוך כוונה להשאירך בטיפולה, ולכן ההבהרה החד-משמעית הגיעה בשלב מאוחר מדיי כשלא היה מי שיעצור את הציפיות הלא מציאותיות שלך. אבל, באופן כללי, העובדה שתאשימי את התחום ואת המטפלת לא תעזור לך להרגיש יותר טוב. את אומרת שאת שבעת טיפולים, ואני יכול להבין את זה, אבל בוודאי תביני שהשאלות שאת שואלת מקומן בטיפול פנים אל פנים ולא בפורום. אני רק יכול להציע לך לעשות כמיטב יכולתך על מנת להרפות ולהניח לעניין. אין כאן "דחיפות", כפי שרשמת בכותרת, כי אם מצוקה הנובעת מציפיות לא מציאותיות שלך שלא עזרו לך לעצור אותן. כעת, כשקיבלת את ההבהרה החד-משמעית, ברור שאין לך מה לחפש אצל אותה מטפלת ושרצוי שתניחי לעניין. מומלץ מאוד לא להתחיל לחפש קשרים חדשים בשלב זה, משום שרוב הסיכויים שתעבירי את מטען הציפיות מהמטפלת לאדם הבא שתפגשי. העצה שלי קשה לביצוע (easier said than done) אך נסי להיות החברה של עצמך ולהכיל את עצמך ולא לפנות אל הזולת (לפחות לא מבחינה רומנטית). קשר עם המטפלת או קשר נוסף לא ייטיבו עמך לאורך זמן בתקופה זו. קחי כמה צעדים אחורה ותני לחיים להתנהל קצת מעצמם. לא כל מה שקורה מעצמו הוא רע ולא כל מה שאנו שואפים להשיג, והולכים עם הראש בקיר כדי להשיג, הוא טוב. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il

מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות