תקוע

אני באופי ג"כ מוגדרת כפרפקציונסטית. אבל, אני בסוף מסתדרת. עד המאורע הנוכחי- אני בטיפול 7 חודשים ות'אמת, אין לי מה לעשות שם... בבית אני די מתכננת מה לומר שחשוב לי מאוד. אבל במקום עצמו אני ידבר על הרבה, חוץ מהעיקר.... הפסיכו' היא אדם חשוב בעיני, שנורא רגיש לסטיות. ואני לא מסוגלת לחשוף את משאלתי למות, היאוש של בואי לעולם... היא תפקח עניים ותהפוך אותי למשוגעת. ובנתיים מרחתי זמן בפגישות לא נוגעות. עד שהיא בפעם האחרונה נהיתה קשוחה, ולא ותרה.וירתה בי- כמה זמן יקח החימום.... וכמובן לא יכולתי לשבור את המסכה. מה עושים? איך יוצאים מזה?

שלום דניאלה, במשך שנים רבות של ייעוץ בפורומים פסיכולוגיים שונים נאלצתי לא אחת לתמרן בין תפקידי כמנהל פורום ותפקידו של המטפל שבטיפולו נמצא הגולש המתייעץ. שום דבר רע לא קרה בטיפול. להפך. המטפלת הושיטה לך יד ואני לא רוצה להיכנס בין היד המושטת לעזרה ובינך. על כן, המלצתי היא שתדפיסי את פנייתך לפורום (עם או בלי תגובתי) ותעבירי אותה למטפלת, בין אם במייל בין הפגישות, בין אם תשאירי לה את ההדפסה לקריאה בזמנה הפנוי ובין אם בפגישה עצמה. חשוב מאוד שנשאיר את המסגרת הטיפולית שלמה ולא נפרוץ אותה ע"י התייעצות איתי במקרה הזה כי היא זו שמאפשרת את הטיפול. הפנייה שלך היא מעט המכיל את המרובה - יש בה גם את מה שאינך חושפת, גם את הקושי לחשוף וגם את תפיסתך את דמותה של המטפלת בעינייך. כל זה בעצם יוגש למטפלת על מגש של כסף והיא תדע מה לעשות עם זה. העובדה שהיא התעקשה להושיט לך יד ולהפסיק את ה"מריחה" מוכיחה זאת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il

עד שקראתי את הודעתך, כבר ביטלתי את הפגישה הבאה...מתיסכול... ועכשיו אחרי שקראתי- אין לי אומץ לשמוע לעצתך ולשלוח לה!!!!!! החשיפה זה איום עלי. ולא מסוגלת! להשחיר את עצמי! (שכחת מה זה פרפקציוניזם?) תן לי בבקשה עיצה מעשית, קלה יותר.שאוכל להתקדם,אנא!