ייעוץ!

שלום, הכותרת של הפורום לא כל כך מותאמת עבורי אך מאד מעריכה את התגובות שלך לכותבים וזו הסיבה שפניתי לפורום שלך. אני בת 31 רווקה וכבר 3 שנים בטיפול אצל פסיכותרפיסטית,מקווה לא להאריך אך זה התחיל בקשיים מלהתמודד מול אמא בקשר שלי איתה,החוסר ביטחון,הדימוי העצמה הנמוך ובעצם לא התייחסתי לרצונות שלי כלל,גדלתי מגיל אפס עם הורים ששונאים אחד את השני ואווירה כואבת נורא בבית שהיום הם גרושים(שחיים תחת קורת גג אחת לצערי )בטיפול רכשתי ביטחון והרגשתי טוב יותר עם עצמי אחרי שנה וחצי של הטיפול, אך עניין הזוגיות השאיר אותי בטיפול, פשוט לא הצלחתי עם זה עם כל הרצון להקים משפחה ולמצוא אהבה שאני כל כך צמאה לה,מתארת לעצמי שאני כבר שנתיים מתעסקת בעניין בתקווה מאד גדולה שזה יסתדר לי,אך זה עדיין תקוע.הקשר שלי עם המטפלת הוא מאד טוב ויש חיבור גדול ביננו.אך לאחרונה מופיעות לי מחשבות על כישלון מצידה ומצידי,מחשבות על חוסר הצלחה,חוסר יכולת להביא אותי למצב של סיפוק מהחיים שלי(בעיקר נושא הזוגיות)-תחושת הפספוס שאני מרגישה שרק לפני כחודש היתה לי היכולת לדבר על אבא (בקושי עושה זאת),פשוט יש לי שנאה גדולה מאד וכעס אדיר כלפיו,ולא הייתי מסוגלת לדבר על זה כי מבחינתי הוא לא קיים!המטפלת אומרת שאולי הייתי צריכה להיות במקום טוב שאוכל כן לדבר עלין,אך השאלה למה לא הצליחה בעצם להביא אותי למצב שכן אוכל לטפל בעניין הזה מוקדם יותר!,כועסת על עצמי ,עליה ,ועל זה שגם היום לא כל כך מצליחה להיפטר מהשנאה הזו כלפיו..והיום אני מבינה שכל עוד אני נמצאת באותו בית יחד איתו לא אצליח לעבוד על גירוש השנאה(יהיה לי מותר לצאת מהבית ולקיים יחסי מין רק כשאתחתן!! ) וזה מוסיף את הסבל ואת הקושי והעומק של זה יש בי צורך אדיר למצוא בן זוג ,אהבה ולבנות בית אוהב ולהיות אמא,וזה עדיין לא קורה,חשבתי לעבור למטפל/ת אחר/ת.אך זה לא קל עבורי להתנתק ממנה,למרות שאני מרגישה הרבה הצלחה יחד איתה והרבה חוזק נפשי קיבלתי אצלה..מבינה שזה לוקח זמן וזה משתנה מאדם לאדם..אבל זה לא תמיד מנחם. האם לנסות ייעוץ שונה,אחר..האם להמשיך להיות סבלנית כלפי עצמי וכלפיה?? שאלה נוספת-מה המחיר שאני הולכת לשלם אם ארצה כן לקיים יחסים אינטמיים ומיניים עם אדם שאין לי רגש כלפיו,על מנת לספק את עצמי עד ש.......! אודה לך אם תתייחס למקרה.

שוב שלום, אני יכולה להגיד לך שזו ההמלצה של המטפלת כבר הרבה זמן-לעבור לגור לבד אך זה לא אפשרי בשבילי מהסיבה שזה לא מקובל (לצאת מהבית לפני חתונה,והחברה תתחיל להסתכל עליי כ"חריגה"! לצערי אני צריכה הרבה אומץ ומלחמה מול אמא והחברה ואני לא רוצה להתעסק בזה כרגע.מהסיבות שזה נורא קשה עבורי(אני מאד רוצה..) בכל זאת אני עושה מאמצים לא להיות נוכחת בבית,וכן מצליחה להתקדם בטיפול אך (כמובן אם הייתי יוצאת מזמן אז התהליך היה קצר יותר..).והתקופה שהיא כן המליצה לי ודחפה אותי לצאת זה גם הביא אותי למצב נפשי מאד קשה ,מכיוון שברור לה שאני מחברה שמרנית וזה לא אפשרי ובכל זאת "דחפה "אותי ליזום צעד כזה והתחלתי אך נשברתי מול אמא..וזה יצר מערבולת של כאב וצער והאשמתי אותה בזה!השאלה שלי אם אתה שומע את הדברים האלה ,רואה שיש אופטימיות ,שיש סיכוי למצוא "בן זוג עם כל הקושי הזה ??ברגע שאני כן עושה עבודה עם עצמי ומתאמצת..??