אירוע מחוץ לטיפול

שלום רינה, תודה על השאלה החשובה שאכן מעסיקה הרבה מטפלים ומטופלים. הייתי אומר שאת התשובה מכתיבים 4 גורמים: (א) הגישה הטיפולית (ב) האישיות של המטפל (ג) האישיות של המטופל (ד) סוג הקשר שנוצר לפי הגישה הפסיכואנאליטית האורתודוכסית, כמעט כל מגע בין המטפל למטופל מחוץ לשעה הטיפולית אינו רצוי (ר', למשל, החלק הדן במסגרת הטיפולית בספרו של פרופ' אורי הדר, "השיח הטיפולי"). אמנם הפסיכואנליזה עברה שינוי מהדגש התוך-אישי המתמקד אך ורק בעולמו הפנימי של המטופל ולכן המטפל צריך להיות ניטראלי ואובייקטיבי ככל האפשר ולא לקיים כל מגע חוץ-טיפולי, אל דגש בין-אישי יותר שבמסגרתו גם המטפל מביא משהו מעולמו שלו למפגש. בגישות בין-אישיות יותר המדגישות את הקשר בין המטפל למטופל המביאים למפגש את אישיותם העמדה תהייה יותר גמישה באשר לנוכחות המטפל באירוע חוץ-טיפולי של המטופל. אישיות המטפל גם היא גורם חשוב מאוד. יש מטפלים שזקוקים יותר להגדרת תפקידים ברורה (ואולי נוקשה?) ואף לא יאמרו שלום למטופל מחוץ למפגש הטיפולי (ויש בהחלט גם הרבה מטופלים שיעדיפו זאת!) חשובה לא פחות היא אישיות המטופל - למשל, מטופל שגם כך מתקשה לשמור על גבולות הן בחייו האישיים והן בקשריו עם המטפל עלול אמנם להיפגע בטווח המיידי משמירת הגבולות אך לצאת מורווח מכך בעתיד. ולסיום, סוג הקשר שנוצר גם הוא משמעותי מאוד. אם, למשל, מדובר בקשר בין מטופלת ומטפלת שסבב סביב קשייה של המטופלת במציאת בן זוג מתאים והחתונה, למשל, מסמלת איזה "ניצחון טיפולי", אולי מן הראוי לשקול ביקור קצר של המטפלת בחתונה, אולי רק בחופה, אך אם מדובר במטופל או מטופלת שגם כך מתקשרים מחוץ לפגישות, מקדימים לפגישות, מבטלים פגישות, מרבים להתייעץ במייל בין הפגישות - הייתי נוטה לחשוב שמן הראוי לשמור על המסגרת הטיפולית לטובת הטיפול ובתוך מסגרת זו גם לדון בפגיעה של המטופל מכך שהמטפל לא הופיע לאירוע החוץ-טיפולי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il