אמ...

אני תוהה אם הרצון הזה להתאבד שמלווה אותי מילדות הוא לא בעצם תוצר פרפקציוניסטי של להיות לפני כולם. כן, אני מעונינת למות לפני הורי- אני רואה את זה כסוג של תחרות- מי יסבול יותר לפני מי. אני לא מוכנה להתאבל כי אני יודעת שלא אעמוד בזה לכן אני מקדימה את התרופה למכה (יצא לי קצת מצחיק- באמת חשבתי על תרופות אבל למטרות אחרות לגמרי...). באופן כללי אף פעם לא עמדו לנגד עיני תהליכי תיקון שעשויים לשפר את המצב אלא צורך באיזו מטמופרוזה שתשיב את הדברים אל מקומם, ומן הסתם המוות הוא סוג של משפץ טוטאלי כזה. אז בגלל שזה תמיד היה הפתרון המדומיין לכל משבר שצץ- לא הייתי יכולה באמת ליצור לי שביל שיחכה לי בעתיד, איזה משהו שכרוך בהתחייבות אבל כזו שתשתלם אחרי הרבה זמן- משום שלא ראיתי את עצמי ממשיכה לחיות בעולם הזה. התוצאה של כל העניין הזה הוא שכיום באמת לא נשאר לי שום חוט שיחבר אותי למשהו- ובעצם גם שום כוחות ליצור משהו חדש שכזה כי זה באמת מאוחר מדי. וכמובן שהתוצאה המשנית של זה היא שזה עושה הרבה יותר חשק למות- ובאמת עכשיו יש גם נסיבות חיצוניות אמיתיות כי פיספסתי את חיי- וזו ההרגשה הכי מרה שאפשר להרגיש. כך שלמרות פוטנציאל מאוד גדול והבטחה מאוד גדולה- מימשתי אחוזים מאוד דלים מהיכולת שלי, ואני לא אוכל לעולם לסלוח לעצמי על זה. בסה"כ אני יוצאת מהעולם הזה עם תחושה מאוד מרירה של חיים לא הוגנים שהיו לי ולמרות שניסיתי לא הצלחתי לנסוק מעל בית שפלא שיצאתי ממנו אפילו שפויה. אבל לא הזקתי לאף אחד ורק הבאתי תועלת לאחרים- וגם זה משהו. נקווה שיתחשבו בזה בעולמות העליונים. ובאמת כתבתי את כל זה לעצמי, זה הבהיר לעצמי משהו (וגם זה משהו).

שלום לך, אני מתנצל על העיכוב בתגובה. אני מבין שמצוקתך גדולה, אך הפורום הזה (וכל הפורומים באתר זה) לא נועדו לספק עזרה ראשונה. דווקא יש באינטרנט כתובות מתאימות לכך: ערן - www.eran.org.il סהר - www.sahar.org.il בצד ההבנה למצוקתך הרבה, אני מבקש לחלוק עימך את הרגשות הנוספים שהתעוררו בי, בתקווה שאעזור במשהו, גם אם לא בצורה שציפית לה. החלטתי לעשות כן, בהנחה שרגשות אלה עלולים להתעורר גם בקרב אנשים נוספים, לרבות אנשי מקצוע שאליהם פנית ואולי תפני עוד לקבלת עזרה. הכינויים שבחרת לעצמך, כמו גם הכותרות והתוכן של ההודעה, חסמו בי במידה רבה את האפשרות להגיב: "אפילו שם לא מצאתי", "אפילו", "התייחסות" - כל אלה אכן מעידים על חוסר תקווה, ייאוש וציפיות שלא נענו על ידי הזולת בעבר, אך באופן פאראדוקסאלי הן עלולות גם למנוע מהזולת לעזור לך בעתיד. את מתארת דרך ללא מוצא וכאילו מבקשת לשכנע את הצד השני שאכן זה המצב. שימי לב שאין כל סימן שאלה בהודעתך, שום דבר ספציפי ולמעשה, גם שום בקשת עזרה, אם כי ברור שהדברים נכתבו מתוך ייאוש וכאב. הואיל ומדובר בפורום באינטרנט (אפילו לא בצ'אט דוגמת זה שקיים באתרים שהפניתי אותך אליהם) אין גם אפשרות לדובב אותך ולהגיע אלייך. לא אומר לך שרק את יכולה לעזור לעצמך, כי תפקידנו כאנשי מקצוע לעזור לך. ואולם, אוכל רק לעודד אותך לעזור לאיש המקצוע לעזור לך. אם תוכלי לתרגם חלק ממצוקתך לשאלות ספציפיות יותר, אשמח לענות, אך אם את זקוקה לאוזן קשבת באופן מיידי (ולגיטימי), אני ממליץ לך בחום להשתמש באפיקי העזרה שציינתי לעיל. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il

קראתי בעצב את הודעתך, ובעצב רב יותר את תגובתו של גידי. מעבר להזדהות שחשתי עם דבריך, אני רוצה לומר לך שיש פורומים נוספים גם באתר זה, שבהם כן תוכלי לקבל תמיכה, ולא רק "עזרה ראשונה" או מענה קונקרטי. אמנם הפורום הנוכחי הינו בעל אוריינטציה מעשית-קונקרטית, ומתאפיין, פעמים רבות, בהפניית הפונים לטיפול פסיכולוגי או תרופתי. אמנם כתבת, שכתבת את הדברים לעצמך, אבל אני מרגישה את הכמיהה שלך לאוזן קשבת, ובטוחה שאת יכולה למצוא מענה אמפתי - אנושי או וירטואלי - במקומות אחרים...