חצי הכוס המלאה

בוקר טוב גידי היקר, הדברים שכתבת מאוד נגעו לליבי. הם כל כך אמיתיים ונכונים. אנשים לא אוהבים אחרים שרע להם או קשה להם. והדבר הנכון הוא לצמוח מתוך החוזקות שלך וזה מזכיר אימון. אני רוצה לדבר דווקא על "חצי הכוס המלאה". אני הבאתי ילדים לעולם לאחר עשר שנות נישואין. וזה קרה בגלל שלא הייתי בשלה לנישואין וכל כך כל כך פחדתי מהיריון ומחשיפה של הגוף שלי אצל גינקולוג והדבר הזה עיקב אותי מאוד מאוד והרס לי את החיים. לבסוף בגיל 35 הריתי וילדתי ובגיל 39 ילדתי שוב (דרך טיפולים)ואני עדיין רוצה עוד ילדים. אבל תמיד מלווה אותי ההרגשה הזו שבזבזתי זמן עצום והיום אני כבר עוד רגע בת 40. אני לא רוצה להראות אמא מבוגרת ובעלי גדול ממני בעשור. מצד שני יש את ענין הקריירה - לא הצלחתי לממש את עצמי בגלל הרבה בלגנים אבל הלכתי ולמדתי ועשיתי תואר ראשון ותעודת הוראה. אני הולכת לקבוצת אימון כדי לקבל כוחות אבל כל יום שאני חוזרת בבוקר הביתה מהגנים של הילדים אני נתקפת פסימיות גדולה שאולי מאוחר מידי ולעולם לא אצליח יותר. אני נפגשת גם עם עובדת סוציאלית שאמרה לי תחשבי איך את מסתכלת קדימה ומתקדמת ואני שקועה יותר מידי בענין הגיל והקושי שלי. למה זה ככה????????????????????... אני רוצה להיות חזקה ואופטימיתי כי אם לא אני מרגישה שאני מאבדת הרבה בדרך- את הזמן, חיי חברה, עבודה ועוד ועוד. אשמח לשמוע את תשובתך המקצועית והמלומדת. תודה ויום נעים!

שלום אני, תודה על המילים החמות. שמחתי לקרוא על התקדמותך בחיים, תוך כדי התגברות על מכשולים כלל לא פשוטים. לפי תיאורייך, עיקר מצוקתך כרגע נובע מהשוואת מצבך למצבם של אחרים, שיש לך עליהם מידע מאוד חלקי (למשל, האמהות הצעירות בגן). השוואות אלו לאחרים הן תמיד מקור לא אכזב לתסכול. בניגוד לעובדת הסוציאלית שלך, לא אציע לך לא להסתכל לעבר אלא קדימה, כי אם כן הסתכל לעבר ולהשוות את עצמך היום לעצמך של פעם ולשאוב כוחות מהדרך הארוכה שעברת, תוך התעלמות מירבית ממצבם של אנשים אחרים בהווה. נראה לי שההסתכלות על הדרך שעברת תמלא אותך אופטימיות לגבי העתיד, שכן מדובר בהישגים לא מבוטלים שהם שלך, ורק שלך. מעבר לכך, כפי שציינתי במאמרים אחרים, פסימיות אינה דבר רע כשלעצמו, שכן היא מאפשרת לנו לקחת בחשבון את כל התרחישים ולהתכונן אליהם + בונוס = הפתעות לטובה מהעובדה שרוב התרחישים הרעים אינם מתרחשים באמת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il

נכון, ההסתכלות על האחרים מביאה לי תסכול לא מעט. אני מרגישה צער שאחרים הצליחו להתקדם בעבודה ולרכוש קביעות, תואר שני, וותק, ניסיון מקצועי, לקוחות וכו'. ואני לא הצלחתי לקבע את הנישה הזו עדיין אבל יש בי תשוקות עזות לממש את עצמי למצוא את הדרך ולהסתער עליה. ובנוסף, אני גם מביטה אל אמהות בגילי שיש להם כבר 3-4 ילדים ויודעת שגם לי יכלו להיות אילו לא היו לי את הקשיים ואני כל כך רוצה משפחה גדולה. ואילו דברים יפים אתה אומר לי להביט אל העבר בגאווה אני כבר מרגישה יותר טוב. אתה יודע כל החיים שלי הם סוג של התמודדות עם קשיים אבל אף פעם לא וויתרתי. הרבה משברים עברתי בחיים שלי. ובסוף קמתי על הרגליים ועשיתי והצלחתי. אבל למה עכשיו אני לא מצליחה להרים את עצמי, להתמקד בלעשות. יש לי כל כך הרבה סידורים לעשות ועוד ועוד. א