שעון בחדר הטיפול

שלום ד"ר גידי, אני בטיפול פסיכולוגי. ויש לי שאלה שמטרידה אותי: מדוע המטפלים שמים את השעון מאחורי הראש של המטופל? כולנו הרי יודעים את הזמנים, ואישית, אני מעולם לא ניסתי "לגנוב" זמן מהמטפל שלי. כאשר נגמרות ה-50 דקות אנחנו נפרדים וזהו. מבחינתי יש משהו קצת משפיל בעובדה שזה מאחורי. והאמת, כל פעם שהוא מפנה את הראש הצידה מאחורי, אני מרגישה שהוא מסתכל על השעון ותוהה האם אמרתי משהו ששיעמם אותו? אשמח לתשובה ממך. יעל.

שלום יעל, המטפל הזה (אני) מקפיד שיהיה גם שעון מול עיני המטופל בדיוק מהסיבות שציינת, אך אני מודע לכך שזה אינו המצב השכיח, וחבל. מדובר בשריד מהמסגרת הטיפולית של הפסיכואנליזה הקלאסית שבה האנאליטיקן ישב מאחורי המטופל ששכב על ספה והמרכיבים הלא שיוויוניים של המעמד הטיפולי הודגשו לטובת הטיפול. מה שרוב המטפלים היו ממליצים לך לעשות הוא לדבר על הרגשתך זו עם המטפל. אני מקומך הייתי קונה שעון מעורר קטן ב-10 ש"ח ושם בצד שלי מול השולחן. לא הייתי נכנס לדיונים על שיעמום וגניבת זמן אלא על הצורך שלך לתכנן את זמן השעה הטיפולית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il

העניין מרמז גם על חוסר שקיפות בהמון דברים אחרים. מטפל שמוכן להשתמש בסמל שיש בו מן הדכאנות וחוסר השוויון- יש בו מן העריצות וחוסר ההגינות. גם לי היה מטפל (מזעזע) שהיה לו שעון התלוי מאחורי ראשי ואף פעם לא היה מוכן לומר כמה זמן עוד נשאר. בהמשך גם נטה לשקר, הכחיש דברים שאמר, לא הסכים לגלות אבחנות או להסכים להראות רשומה רפואית. כל פעם שהיה משקר היה מסמיק והרגל היתה רועדת לו כמו חלקים נוספים וטיקים בגוף. לא היה שום דיאלוג איתו והכי קשה- הכריח אותי לקבל פרושים שלו, לגלג עלי שלא הסכמתי איתו וכל אימת שהגעתי לאיזו הנחה מסוימת שקלעה בדבר היחסים הטיפולים- היה דוחה ומתריס כנגד האינטרוספקציה. מיותר לציין שכל התנהלותו היתה חסרת חמלה ורגישות. בקיצור הטיפול הזה היה סוג של אונס (תרתי משמע)וברחתי משם מצולקת עד היסוד. מסתבר שהאיש חולה, פגע בהמון מטופלים ועדיין ממשיך לטפל. אני אולי מקדימה את המאוחר- אבל סימנים ראשונים כאלה הם משהו שבעיני עלולים לבשר גם דברים אחרים. חשוב לשמור על עצמנו.

חבל שהמטפל שלי לא נוהג כך... אני מעריכה שהתחושה הטובה שזה היה נותן לי היא עצומה. חשבתי לדבר איתו על כך, אך לא בא לי. אני יודעת שמיקום השעון לא ישתנה. להצעה שלך צריך הרבה תעוזה. אני יודעת גם שזה יפורשן מיידית כשבירת מסגרות. השעון שלי בפלאפון משמש בינתיים לכך, הבעיה שכל פעם שאני מסתכלת עליו, זה גורר תגובה מהמטפל שלי (למה את לחוצה מהזמן? מעניין שאת מסתכלת על השעון ועוד). שאלתי אותו האם רק אני מסתכלת ברבע שעה האחרונה פעמיים-שלוש על השעון והאם לא כל שאר המטופלים כך? הוא אמר שכן, אך אמר שכל מטופל מסתכל מסיבות אחרות ולכן צריך לדבר על כך. מה שגורם לי להרגיש קצת יומרניות מצידו. הוא כל 10 דקות מסתכל וזה בסדר, אז למה אני צריכה להרגיש שמעשיי נבחנים ושזה לא בסדר? גם אני רוצה לתכנן את השעה שלי. שפכתי כאן הרבה מעבר למה שחשבתי... ואולי בקצרה, אני מרגישה שחלק מהעניין סביב השעון הוא גם שלו, ולכן זה מקשה עלי לפתוח את הנושא מולו בצורה הגיונית. מה לדעתך ניתן לעשות? תודה, יעל.