מותשת

הי גידי, אני סטודנטית לתואר שני, העומדת לסיים את הלימודים השנה. את ההודעה הנוכחית אני כותבת אחרי חודשיים של "בילוי" מול מחשב, במאמץ לסיים את כתיבת כל העבודות בציון מקסימאלי. למעט יציאה למפגש השבועי עם המטפלת (שזה לה השבוע השלישי בחו''ל), ושלש יציאות נוספות שאינן סובלות דחוי (כגון לקופ''ח), ניתן לומר שהייתי במעצר-בית עצמי. מסתבר, שסטודנטים אחרים הלומדים איתי הצליחו גם לבלות, למרות כל המטלות, וגם להתקדם בכתיבה. שתי שאלות לי: 1. אני תוהה אם זה נשמע מוגזם או הגיוני ומתבקש בסיום תואר. 2. האם ניתן בעזרת טיפול, לשנות ערך עצמי המושתת בעיקר על הצטיינות בלימודים? אני מדברת על מצבים שבהם אין הבדל מהותי בין ציון מסוים לציון גבוה יותר, כמו בקורסים שצריך להגיע בהם רק לרמת פטור, או ציונים שאינם משפיעים על סיכויי קבלה ללימודי המשך. הרבה תודה!

שלום מותשת, השאלה אינה אם הדבר הגיוני או לא, אלא אם הוא גורם לך מצוקה. לפי תיאורייך, המאמץ אכן מוגזם ובעיקר גורם לך סבל רב ומגביל את הנאתך מהחיים בצורה משמעותית. בהחלט ניתן לטפל בפרפקציוניזם מסוג זה, לאפשר לך להיות קלה וגמישה עם עצמך ולשנות את אמונותייך הנוקשות ובעיקר לחזק את הדימוי העצמי שלך, כך שלא יהיה תלוי בציון כזה או אחר בצורה קיצונית כל כך. אני שמח לקרוא שאת בטיפול ומקווה שתפיקי ממנו תועלת בעניינים אלה כשהמטפלת תחזור מחו"ל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il