פרפקציוניזם לא מוסבר

שלום, שמי אנג'ל ואני ילדה בת 14 ולא ידוע לי על כל מיני גורמים של פרפקציוניזם אצלי במשפחה. אפשר לומר שאני שואפת מאוד לשלמות, אני מנסה להגיע להישגים כמה שיותר גבוהים בלימודים, במראה ובהתנהגות. הבעיה היא שטווח הציונים שלי הוא בין 85 ל100 ואני בכל זאת משתדלת שהוא ינוע בין 95 ל100 וכל ציון מתחת ל90 לא מספק אותי ומרגיז מאוד, לדוגמא במיצ"ב באנגלית שלמדתי מאוד קשה אליו קיבלתי 83 והתחלתי לבכות. בנוסף, יש לי דימוי עצמי מאוד נמוך ואני מרגישה מאוד "רחבה" למרות שחברות רבות שלי אומרות לי שאני רזה. בנוסף, גם ההתנהגות שלי מושפעת ממעשי אם הצלחתי בדרכי אני שמחה אך אם לא אני מסוגלת להפוך עולמות. לפני מספר ימים שמעתי את ההורים שלי מדברים על כך שאמא שלי אמרה שאני פרפקציוניסטית בעקבות שיחה מסוימת שהתקיימה עם גורמים כלשהם בבית הספר. יום למחר בדקתי באינטרנט את המשמעות של פרפקציוניזם ולפי זה הגעתי למסקנה שאני פרפקציוניסטית לא סתגלתנית. רציתי לשאול אם לפי מה שהזכרתי אני אכן פרפקציוניסטית ואם כן יש דרך כלשהי לעזור לי בכך שזה לא ישפיע עליי כל כך? בתודה מראש, אנג'ל :)

שלום אנג'ל, בלי להיכנס להגדרות שלא מועילות יותר מדיי, חשוב לשים לב לשני דברים: (א) כולנו חונכנו גדלנו וחיים בחברה מאוד תחרותית והישגית והדבר גובה מכולם מחיר זה או אחר - גובה המחיר הוא באמת תוצאה של גורמים נפשיים שונים ודימוי עצמי נמוך, כפי שתיארת זאת יפה, מגביר את הצורך באישור חברתי בצורת ציונים, התאמה לסטנדרטים של יופי (כמו רזון) וכד' ו-(ב) את נמצאת בגיל ההתבגרות, שבו רוב הנערים והנערות סובלים מחלק גדול מהקשיים שאת מתארת. חלק מהתופעות תחלופנה או תוקלנה עם השנים, אך ניתן לזרז את התהליך ולסבול הרבה פחות ע"י פנייה לייעוץ פסיכולוגי, שעליו אני ממליץ לך בחום. בקשי מהורייך לדאוג לך לפסיכולוג/ית המתמחה בטיפול בנוער. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il