שאלה מציקה

שלום אבי חולה בסכיזופרניה ומטופל היטב בהוסטל ומשם עבר לדיור מוגן. בסביבות גיל 20 התחלתי לחוש בדיכאון הירהורים והתלבטויות עד שהרגשתי שאין ברירה והתחלטי להשתמש ברסיטל, לאחר שנה של טיפול עם שיפור במצב, התחלתי להוריד את המינון לאט לאט עד שהפסקתי השימוש, אבל לאחר 4 חודשים חזר הדיכאון אפילו יותר חזק, הפעם לא רק שלא היה לי כוח לעשות שום דבר אלה גם לא רציתי לעזור לעצמי- כאילו שנאה עצמית. חזרתי שוב לקחת רסיטל ומאז ועד עכשיו עברה כשנה, המצב חזר להיות טוב לאחר כחודשיים, והיום אני במעקב אצל פסיכאטר ופסיכולוג. השאלה היא האם אתה חושב שהדבר עלול להוביל לסכיזופרניה בעתיד? מה עלי לעשות כדי למנוע את המחלה הזאת? האם סכיזופרניה היא מחלה שאפשר למנוע או שהיא גזרה גורלית משמיים, והכל כתוב מראש בגנים? תודה רבה מראש

שלום יחזקאל. תשובות: 1) אתה שואל אם דכאון יכול להוביל לסכיזופרניה. התשובה היא שבמרבית המכריעה של המקרים לא. באופן נדיר דכאון יכול להיות סימן מקדים לסכיזורפניה, אך את זה רק יודעים בדיעבד ואין דרך לנבא זאת מראש. 2) אתה שואל אם ניתן למנוע סכיזורפניה. היום נערכים מחקרים רבים מאד בנושא, אולם נכון להיום אנחנו לא יודעים על טיפול ספציפי שימנע את התפרצות המחלה אצל מישהו בסיכון מוגבר (כגון קרוב משפחה). כמו כן יש גם סוגיות אתיות סבוכות מאד במתן טיפול אנטיפסיכוטי למישהו שהוא לא פסיכוטי, אלא רק בסיכון בשל רקע גנטי. 3) הסיכוי ללקות בסכיזופרניה אם יש הורה אחד חולה הוא כ-12%, כך שמרבית הסיכוי (כ-88%) הוא שלא. בכל מקרה מומלץ להמשיך מעקב סדיר אצל פסיכיאטר. בברכה, ד"ר אהוד ססר

מה לגבי הירהורים והתלבטויות והתפלספות על דברים אבסורדים ....יתכן שמדובר כסימן מקדים לסכיזופרניה. . אם כי הם נפסקו לאחר נטילת תרופה מקבוצת ssri, ואחרי תקופה של ניסיון אמיתי בחיים עצמם אחרי בית הספר והצבא?