סימני שאלה

לד"ר אהוד ססר שלום וברכה! אני כותבת אליך בקשר לבני היקר, ואפרט בקצרה: היתה לו לפני כ-3 שנים אפיזודה יחידה ב"ה של התקף פסיכוטי קל (לעניות דעתי) היה בבי"ח 24 שעות ולדרישתו שוחרר עם וועדה רפואית בעזרת עו"ד, להמשך טיפול בבית. מאז לא היה שום אירוע. במעקב אצל פסיכיטר במירפאה אחת לחודש+ , לדעתו אובחן בסכיזופרניה ,ולמניעה מטופל במינון נמוך : 1 וחצי מ"ג ריספרידל ללילה + 2 רסיטל בבוקר. בהסכמה ושיתוף פעולה מלא. מוגדר 100% נכה, אולם אני תוהה ושואלת: 1. איך יש ביטחון מלא בהבחנה? לא יכולה להיות טעות? 2. לאור מצבו הטוב, אפרט בהמשך, אין מגמה להפסיק תרופות? הוא מרגיש טוב למעט קושי קל לקום בבוקר.ועייפות לעיתים.אין שום תופעות ושום כלום. בחור כרגיל די שמח ,זורם , ואף רוצה למצוא בת זוג לחיים ולהקים בית. 3.מאז בני , חזר לעצמו כמעט מלא, בחור אינטיליגנט,עשה פסיכומטרי בהצלחה יתרה,שקל לימודים באוניברסיטה ,אולם הלך אח"כ בייעוץ מאבחן מכון "קרן" ללימודי תעודה הנה"ח ,סיים 1+2, וממשיך הלאה. 4.הוא מנסה למצוא עבודה,באופן עצמאי ,בשוק החופשי,אולם לא מוצא בינתיים. נחלנו אכזבה מביטוח לאומי -מ"ח שיקום שבינם למילה "שיקום" אין "כלום" , מפנים אותו לתעסוקה ניתמכת עם ליווי ,וטוענים שהוא חייב לעבוד דרכם. הוא ניסה והרגיש לא שייך ומושפל מעצם הליווי והסקפטיות שנוהגים בו, האם יש גוף מסוים שאתה מכיר שעוזר בתעסוקה עם מתן הכבוד הראוי? ומתן ושמירה על מלוא הזכויות? אני מרגישה חסרת אונים ,אני לא מכירה כלל. אני מודה על הרצון הטוב והאוזן הקשבת. אמא אוהבת

שלום ליאורה. תשובות לשאלותייך: 1) שאלת אם יש בטחון מלא באבחנה. ובכן, אף פעם אין 100% ביטחון אולם אם הוא נמצא במעקב פסיכיאטרי מסודר לאורך 3 שנים עם בדיקות חוזרות אצל פסיכיאטר - סביר להניח שהאבחנה במקום. בכל מקרה, תמיד ניתן לגשת עם המטופל ועם כל החומר הרפואי לפסיכיאטר נוסף לצורך קבלת חוות דעת שניה. 2) לגבי הפסקת טיפול - זו שאלה שחוזרת על עצמה רבות בפורום. בקיצור - במידה והאבחנה היא אכן סכיזופרניה (ראי סעיף קודם) אז הפסקת הטיפול תומנת בחובה סכנה להישנות מצב פסיכוטי, ולכן זה לא מומלץ. 3) שאלת לגבי תעסוקה. משרד הבריאות מכיר בצורכי תעסוקה של פגועי נפש דרך חוק השיקום משנת 2000. האפשרויות הם תעסוקה מוגנת (כגון מפעל מוגן) או תעסוקה נתמכת (בשוק החופשי עם ליווי). הם אמורים לנהוג במלוא הכבוד בכל פגוע נפש תוך שמירה על זכויות מלאות - ולמיטב ידיעתי כך הם עושים. לגבי בנך - את אומרת שלא הצליח להשתלב בשוק החופשי באופן עצמאי, וזה יכול להיות בגלל הקשיים שנובעים מעצם מחלתו. לכן יש בכל zאת מקום לנסות תעסוקה נתמכת, גם כשלוקחים בחשבון את הקושי החברתי, את ההתמודדות עם ה"סטיגמה" וכד'. הערה: יש גופים פרטיים שעוזרים לפגועי נפש, גם מבחינה תעסוקתית, אך אלה גובים תשלום ונראה שיש קודם כל למצות את הדרכים שהמדינה נותנת בחינם. בברכה, ד"ר אהוד ססר