סכיצופרניה

שלום,חבר שלי מזה 4 השנים היה מאושפז פעמיים כבר בבית חולים לחולי נפש. וכל פעם הוא יוצא משם כמו חדש ואז אחרי כמה זמן מפסיק לקחת את הכדורים שלו ומצבו מתדרדר...הוא מתחיל להתרחק מכולם. לא עונה לטלפונים ומפחד מהעולם ואפילו ממני...הבעיה שהוא לא מאמין שיש לו בעיה, הוא חושב שהכניסו אותו לשם בלי סיבה, הוא פשוט לא מוכן להודות שיש לו בעיה. עכשיו שנה וחצי בערך הוא היה בסדר לקח את הכדורים ותפקד ועבד והכל...לפני כ 4 חודשים הוא הפסיק לקחת את הכדורים שלו וחזר לעשן סמים שזה גם עושה לו רע...ובשבועיים האחרונים אני ממש רואה התדרדרות במצבו, אני רואה שוב את אותם הסימפטומים שהיו לו כבר...הוא אפילו גירש אותי מהדירה שלנו ובקושי מדבר איתי בטלפון...ואני ממש לא יודעת מה לעשות, כי אי אפשר לדבר איתו על העניין הוא ישר חושב שאני מנסה להרע לו וישר נכנס ללחץ כי הוא בטוח שהכל הסדר איתו וכולם רק רוצים לפגוע בו...אבל מצד שני אני לא יכולה פשוט לשבת ולחכות עד שהוא שוב יתדרדר ויצטרכו לאשפז אותו?!וזה גם גורם לי להרבה לחץ ופחד נוראי כי אני מתגעגעת לאדם שהולך ונעלם שוב...אז אם תוכל לעזור לי, אולי איך או מה לעשות או להגיד לו כדי שיקשיב לי ויבוא לקבל טיפול מרצון לפני שיהיה מאוחר מידי והוא יצטרך להתאשפז שוב...או גרוע מזה...אני ממש דואגת. אודה אם תענה לי בהקדם. תודה ענת.

שלום ענת. את מתארת נושא כאוב שחוזר על עצמו שוב ושוב במשפחות ובני זוג של מתמודדים עם סכיזופרניה וכבר היו מספר התייחסות בנושא כאן בפורום (גם לאחרונה) - הנושא של סירוב לקבל טיפול, חוסר התובנה למחלה, הירידה בתפקוד וכד'. אתמקד בדברים העיקריים הרלוונטים לגבי מקרה זה. אני מתנצל על כך שחלק מהדברים כבר כתבתי בפניות קודמות. 1) איך משכנעים מתמודד ליטול טיפול תרופתי? זוהי עובדה ידועה (ומצערת) שמטופלים הסובלים מסכיזופרניה נוטים להפסיק את הטיפול התרופתי על דעת עצמם (מחקרים מצביעים על שיעורים של 60-80% שמפסיקים את הטיפול על דעת עצמם תוך שנתיים), ושזאת אחת הסיבות המרכזיות להישנות של התקפים פסיכוטים ואשפוזים חוזרים. לצערנו אין תשובה קלה לדרכי התמודדות עם סוגיה זו, מכיוון שאחד המאפינים של מחלת הסכיזופרניה הוא חוסר התובנה למחלה עצמה. הדרך הטובה ביותר – יצירת קשר טיפולי טוב של המטופל עם הפסיכיאטר המטפל. כך ניתן לבחור תכשיר שיתואם אישית למטופל מבחינת תופעות לוואי, השפעות סדטיביות וכד', וכך להגביר את הסיכוי שהוא ייטול את הטיפול. אפשר גם לשקול טיפול בזריקות ארוכות טווח (פעם ב-2 עד 4 שבועות) שמבטל את הצורך בטיפול יום יומי. אם הוא לא מסכים להגיע לבדיקה - ניתן לארגן ביקור בית של רופא משפחה או עו"ס סוציאלי (דרך הרווחה) או לחילופין ביקור בית של פסיכיאטר פרטי (בתשלום). 2) לגבי סוגיית התובנה: את מציינת שחברך מסרב להכיר בכך שהוא סובל מבעיה נפשית ושהוא צריך טיפול, וכאמור אחד המאפיינים של מחלת הסכיזופרניה הוא חוסר התובנה למחלה עצמה. אין דרך קלה להתמודד עם בעיה זו (שהיא אחד הגורמים לחוסר דבקות בטיפול התרופתי כמו גם סירוב להליך שיקומי). דרך אחת (כפי שנתכב לעיל) – יצירת קשר טיפולי טוב של המטופל עם גורמים המטפלים (הפסיכיאטר המטפל, עו"ס, רופא משפחה וכד'). כך ניתן להגביר את האמון וליצור אווירה בה ניתן יהיה להתאים טיפול תרופתי, פסיכולוגי ושיקומי אישי, דבר שיוכל להביא לשיפור גם בתחומים של תובנה, איכות חיים, מיומנויות חברתיות וכד'. 3) לגבי הצורך באשפוז: לפי התאור שלך הוא לא מסובן לסביבה אך נראה שיש מרכיב של מסוכנות עצמית (כגון הזנחה עצמית). נראה שיש מקום לשקול אשפוז לצורך איזון תרופתי והליך שיקומי. במידה והוא לא מסכים ניתן לשקול אשפוז כפוי - לפי החוק לטיפול בחולי נפש (1991) כשמטופל מציג התנהגות המסכנת את עצמו או את סובביו כתוצאה ממחלתו יש מקום לשקול אשפוז כפוי. ניתן לפנות לפסיכיאטר המחוזי בבקשת הוראת בדיקה פסיכיאטרית כפויה. יש מספר אפשרויות מעשיות לפעולה. העדיפה ביותר היא לארגן ביקור בית של גורם מטפל (רופא משפחה, עובד סוציאלי או פסיכיאטר פרטי) והם יפנו לפסיכיאטר המחוזי במקרה הצורך. אפשרות נוספת (פחות מומלצת) היא פניה ישירה לפסיכיאטר המחוזי (עדיף בכתב). 4) קבוצות תמיכה למשפחות (נכון גם לגבי בני זוג): התמיכה בבני המשפחה היא חשובה ביותר לצורך התמודדות עם בן משפחה הסובל מסכיזופרניה. לפעמים חשוב לא פחות ללמוד במה _לא_ להתערב (יש משפחות שמעורבות "יותר מדי" בחיי בן המשפחה החולה ובכך גורמים רק להחרפה במצבם). בכל אופן אני לא יודע מאיזה אזור אתם, אבל אני יכול לומר שבהרבה מרפאות לבריאות הנפש יש גם מסגרות של תמיכה במשפחות (בד"כ קבוצות שבועיות). יש ליצור קשר עם המרפאה שלכם ולברר. כמו כן, תמיד ניתן לפנות למסגרות פרטיות (שעולות כסף). וכמו תמיד - כדי לקבל תשובות ספציפיות יותר ומותאמות לגבי חברך יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר