המלצות,איך לשכנע חולה לקבל טיפול?

אחי הצעיר(23)אובחן לפני כשנה כחולה סכיזופרניה (סיפטומים שליליים) במהלך השנה הוא היה במספר טיפולים פסיכאטרים ונטל כדורים לסירוגין (התקופה הארוכה ביותר בה הצליח להתמיד היא כחודש), כרגע הוא לא נוטל תרופות ולא מוכן לשמוע על כך,בשבוע האחרון הוא יצא מחדרו פעמים אחדות, מעט לאכול ולדבר ....האם במצב כזה עלינו להניח לו להתבודד או לנסות לשכנע אותו לתקשר איתנו? ובאופן כללי האם יש למישהו המלצה איך לשכנע אותו לקבל טיפול? האם כדאי לתת לו לקרוא מאמרים על סכיזופרניה או שזה יכול להכניס אותו ללחץ ? אודה לכל תשובה ...

שלום שירלי. את מתארת נושא כאוב שחוזר על עצמו שוב ושוב במשפחות של מתמודדים עם סכיזופרניה וכבר היו מספר התייחסות בנושא כאן בפורום - הנושא של סירוב לקבל טיפול, חוסר התובנה למחלה, הירידה בתפקוד וכד'. אתמקד בדברים העיקריים הרלוונטים לגבי מקרה זה. אני מתנצל על כך שחלק מהדברים כבר כתבתי בפניות קודמות. 1) איך משכנעים מתמודד ליטול טיפול תרופתי? זוהי עובדה ידועה (ומצערת) שמטופלים הסובלים מסכיזופרניה נוטים להפסיק את הטיפול התרופתי על דעת עצמם (מחקרים מצביעים על שיעורים של 60-80% שמפסיקים את הטיפול על דעת עצמם תוך שנתיים), ושזאת אחת הסיבות המרכזיות להישנות של התקפים פסיכוטים ואשפוזים חוזרים. לצערנו אין תשובה קלה לדרכי התמודדות עם סוגיה זו, מכיוון שאחד המאפינים של מחלת הסכיזופרניה הוא חוסר התובנה למחלה עצמה. הדרך הטובה ביותר – יצירת קשר טיפולי טוב של המטופל עם הפסיכיאטר המטפל. כך ניתן לבחור תכשיר שיתואם אישית למטופל מבחינת תופעות לוואי, השפעות סדטיביות וכד', וכך להגביר את הסיכוי שהוא ייטול את הטיפול. אפשר גם לשקול טיפול בזריקות ארוכות טווח (פעם ב-2 עד 4 שבועות) שמבטל את הצורך בטיפול יום יומי. אם הוא לא מסכים להגיע לבדיקה - ניתן לארגן ביקור בית של רופא משפחה או עו"ס סוציאלי (דרך הרווחה) או לחילופין ביקור בית של פסיכיאטר פרטי (בתשלום). 2) לגבי סוגיית התובנה: את מציינת שאחיך מסרבת להכיר בכך שהוא סובל מבעיה נפשית ושהוא צריך טיפול, וכאמור אחד המאפיינים של מחלת הסכיזופרניה הוא חוסר התובנה למחלה עצמה. אין דרך קלה להתמודד עם בעיה זו (שהיא אחד הגורמים לחוסר דבקות בטיפול התרופתי כמו גם סירוב להליך שיקומי). דרך אחת (כפי שנתכב לעיל) – יצירת קשר טיפולי טוב של המטופל עם גורמים המטפלים (הפסיכיאטר המטפל, עו"ס, רופא משפחה וכד'). כך ניתן להגביר את האמון וליצור אווירה בה ניתן יהיה להתאים טיפול תרופתי, פסיכולוגי ושיקומי אישי, דבר שיוכל להביא לשיפור גם בתחומים של תובנה, איכות חיים, מיומנויות חברתיות וכד'. 3) לגבי הצורך באשפוז: לפי התאור שלך הוא לא מסובן לסביבה אך נראה שיש מרכיב של מסוכנות עצמית (הרעבה עצמית, הזנחה). נראה שיש מקום לשקול אשפוז לצורך איזון תרופתי והליך שיקומי. במידה והוא לא מסכים ניתן לשקול אשפוז כפוי - לפי החוק לטיפול בחולי נפש (1991) כשמטופל מציג התנהגות המסכנת את עצמו או את סובביו כתוצאה ממחלתו יש מקום לשקול אשפוז כפוי. ניתן לפנות לפסיכיאטר המחוזי בבקשת הוראת בדיקה פסיכיאטרית כפויה. יש מספר אפשרויות מעשיות לפעולה. העדיפה ביותר היא לארגן ביקור בית של גורם מטפל (רופא משפחה, עובד סוציאלי או פסיכיאטר פרטי) והם יפנו לפסיכיאטר המחוזי במקרה הצורך. אפשרות נוספת (פחות מומלצת) היא פניה ישירה לפסיכיאטר המחוזי (עדיף בכתב). 4) האם כדאי לתת לו מאמרים על סכיזופרניה? בגדול - כן. ככל שאדם מכיר את מצבו טוב יותר, הוא יכול לקבל החלטות מושכלות יותר לגבי הצורך בטיפול ושיקום (מה שקרוי psychoeducation). יחד עם זאת יש לזכור שכאשר מדובר במצב פסיכוטי ללא תובנה למחלה - הוא עלול להתייחס בחשדנות מסויימת לכתובים. 5) קבוצות תמיכה למשפחות: התמיכה בבני המשפחה היא חשובה ביותר לצורך התמודדות עם בן משפחה הסובל מסכיזופרניה. לפעמים חשוב לא פחות ללמוד במה _לא_ להתערב (יש משפחות שמעורבות "יותר מדי" בחיי בן המשפחה החולה ובכך גורמים רק להחרפה במצבם). בכל אופן אני לא יודע מאיזה אזור אתם, אבל אני יכול לומר שבהרבה מרפאות לבריאות הנפש יש גם מסגרות של תמיכה במשפחות (בד"כ קבוצות שבועיות). יש ליצור קשר עם המרפאה שלכם ולברר. כמו כן, תמיד ניתן לפנות למסגרות פרטיות (שעולות כסף). וכמו תמיד - כדי לקבל תשובות ספציפיות יותר ומותאמות לגבי אחיך יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

- ככל הידוע לי. ראוי לסייג, שאינני עו"ד, עדיין, ומובן שאין בינינו יחסי עו"ד לקוח מכל סוג שהוא וכו'. אך למיטב הבנתי, "מרכיב של מסוכנות עצמית" כמו זה שאתה מתאר, יתפס אצל השופט הסביר כניצול לרעה של החוק, או במקרה הטוב, אם תיפול על שופט שמרן, כגלישה מפרשנות מרחיבה אל עבר התחום האפור. מכל מקום , כוונת המחוקק לא היתה לכפות טיפול על אנשים ש"מזניחים את עצמם", אלא רק כאלה שעומדים עם סכין ביד וצועקים שהם הולכים לחתוך את הורידים - בזה הרגע. בכל פעם אני נדהם לראות לאן הניסוח המרושל של החוק מוביל - בין אם זה רישום האבחנה "מסוכן לעצמו וסביבתו סיכון פיזי מיידי" כחלק מהאנמנזה (באופן אוטומטי, לצד כל הבבלת הפסיכיאטרי, מאז התיקון לחוק של '91) , ובין אם זה עיקום ועיוות המציאות בכדי להכניס כל נבדק שהוחלט לאשפזו בכפייה ,בכל מחיר, לקטגוריה של ה"מסוכנות" המיידית. אז לא, ד"ר ססר, החוק לא מתיר להכניס אנשים במצב כזה לאשפוז כפוי אלא במקרה הגרוע - לטיפול מרפאתי כפוי בלבד, וגם זה עם הרבה קרדיט על חשבון חירויות הפרט, ורק אם אין חלופה אחרת (אתה בטוח שאין? תוכל לעמוד בחקירה נגדית פה?) . לידיעתך, החוק (אם אינני טועה זה מופיע במסגרת החוק לטיפול בחולי נפש 91, אבל אולי זה מופיע במקום אחר - אך בודאות קיים בקודקס) - נותן לחולה סעדים המגינים עליו מפני אשפוז שווא כדוגמת זה שאתה מציע כאן. העונש שהמחוקק קבע בגין אשפוז שרירותי שכזה הוא 5 שנים (3 שנים נוספות על הפעלת אמצעי כפייה במסגרתו, בהתאמה, שמן הסתם יהיו תקפים כאן באופן מובנה כיון שכל האשפוז אינו חוקי). לדבר היו תקדימים בעבר (חיפוש פשוט באתרים המפרסמים פס"דים יתן לך שלל דוגמאות), ועל הרבה פחות מכך פסיכיאטרים ננזפו על ידי בית המשפט, מה גם שבכל מקרה תהיה חשוף על ידי אותו חולה לתביעה אזרחית שעלולה לעלות לך ממון רב. שבת שלום.