פחד מיציאות.
דיון מתוך פורום עצירות בתינוקות, ילדים ונוער
שלום לך.ילדה שלי בת שנתיים וחצי.מאוד מפותחת לגילה. נגמלה בגיל שנתיים מחיתולים. לפני כשבועיים התחילה להגיד שמפחדת מקקי, הוא ירביץ לה, הוא יאכל אותה. יש ג'וקים בקקי והיא מפחדת מהם. מאז היא לא מוכנה בשום פנים ואופן לעשות את היציאות בשירותים, היא בוכה שהיא רוצה וזה עד שמגיעים לשירותים. היא בוכה, צורחת, רואים שהיא מחזיקה כדי שזה לא יצא, ואז היא עושה בתחתונים עם צרחות, בכי. אנחנו כבר מיואשים.לא יודים מה לעשות. ניסינו לדבר איתה על זה הרבה, ניסינו גם בכוח להושיב אותה.זה נראה כאילו יש לה טראומה או משבר כלשהו, ניסיתי לברר עם הגן, אבל הכל נראה תקין כנ"ל גם בבית.אנחנו מבקשים פתרונות.
שלום רגינה .מה שהפחיד את הבת שלך וגורם לה להתאפק הוא קרוב לוודאי כאב בפי הטבעת שחשה לפני כשבועיים בזמן שהיתה לה יציאה יותר גדולה וקשה והכאיבה בזמן יציאה.כל התאפקות גורמת שוב ליצירת גוש צואה קשה ששוב מכאיב גם כאשר יוצא בסוף בתחתונים.הדרך הנכונה לטפל בזה היא על ידי מתן טיפול לריכוך היציאה כדי למנוע הווצרות גושי צואה מכאיבים.הצואה צריכה להיות רכה מאד באופן קבוע תקופה של מספר חודשים ובהדרגה היא תרגע ותפסיק לפחד ולהתאפק אחרי שתחווה הרבה פעמים יציאה רכה ולא כואבת.ריכוך היציאה מושג על ידי שימוש בננורמלקס או פגלס.תכשירים אלה נמצאים בצורת אבקה שצריך להמיס במיץ או כל שתיה אחרת.לנורמלקס אין טעם וריח וניתן לתת אותו גם בתמ"ל. אם תכתבי לי מה משקל בתך אוכל להמליץ לך על מינון. הושבה בכוח או תגובה של כעס לא עוזרת אלא להיפך : היא סובלת ופוחדת והתפקיד שלכם הוא להרגיע אותה לחבק אותה להגיד לה לא לפחד כי הנה עוד מעט היא תעשה קקי ולא יהיה כואב.
דוקטור צילי צנגן רק רציתי להודות לך על העצה. למען האמת לאחר שדיברתי איתה והסברתי לה שאין לה מה לפחד, ובזמן שרצתה לעשות יציאה חיבקתי אותה מאוד, הרגעתי אותה ופלא, היא ביקשה לבד לשבת על האסלה ועשתה יציאה. היתה מאוד גאה בעצמה ולא להאמין עד כמה אנחנו היינו גאים בה. את צדקת. היא פחדה מאוד מהכאב. אבל היא התגברה עליו. תודה רבה רבה.
מנהל פורום עצירות בתינוקות, ילדים ונוער
