תשישות נפש

שלום ד"ר הידש, אני בת 33 - חד הורית ואם לשני ילדים קטנים . עברתי די הרבה בחיי הקצרים - נישואין בגיל צעיר - גירושים בגיל צעיר ,בין לבין חויתי לפני הנישואים התקפי פאניקה וחרדה = סתם כך פתאום באמצע ביום במשרד שבו עבדתי לפני הגיוס ,עקב מריבה עם הבוסים שלי. מאז - הייתי אמורה להתגייס ולא ממש הרגשתי שטיפלתי בבעית הפאניקה הזו. הייתי בטפול פסיכולוגי והתסבר שמה שהטריד אותי אז היה הפחד מהמוות והמחשבה שהחיים הם דבר קצוב וסתמי ,ומה שווים החיים אם בסוף כולם מתים,,,, מאז למעשה,לא חזרתי לעצמי - לאותה בחורה שמחה ומלאת חיים ,חכמה ואינטילגטנית, מושא לקנאה של הרבה חברות . הכל נראה לי מוזר ,הרגשתי שאני לא חלק מהעולם הזה ,מן מוזרות נוראה,מן מסך ערפל ותלישות נוראית . התגרשתי מחבר נעוריי - אדם מקסים אותו לא אהבתי כגבר ,כי אם כידיד,ונולדו לי שני ילדים. אני בקשר עם גבר כבר 4 שנים שבהתחלה הייתה אהבה גדולה ובמשך הזמן - התעללות נפשית ופיסית מצידו - ללא יכולת מצידי לנתק את הקשר הזה . חיי קשים מנשוא - אני מאוד ממורמרת ,בחרדות נוראיות ,בתסכול נוראי בלחצים נפשיים עצומים ללא כל תמיכה מאף גורם (הוריי לא עוזרים לי - לא נפשית ולא כלכלית). אני אומנם עובדת בעבודה מכניסה ומכובדת ,אבל אני מרגישה שאני פשוט משתגעת - התקפי החרדה חזרו לי לפני שנה ,אני חשה אי נוחות ולחצים בחזה העליון,נשימות מואצות חוסר מסוגלות להנות מכלום - פשוט כלום ,אני פשוט מתפקדת "על ריק ",כמו רובוט. אין לי ספק שזה דכאון וחרדה שפשוט התערבבו להם יחדיו,אולם המצב כבר נמשך המון זמן ואני אמורה עוד לגדל את ילדיי לבד,,,, הייתי אצל פסיכיאטר , נתן לי סרוקסאט,אולם אני פוחדת שאאבד שליטה אם אקח כדורים ואתמכר להם. האם באמת אני מתארת מצב דכאוני ?,האם אצא אי פעם ממצב זה ? תודה על תשובתך המהירה ושבת שלום . הדר

להדר שלום, מעבר להגדרות של דיכאון/מצב רוח ירוד או כל דבר אחר, מה שבולט במכתבך שלא טוב לך, עדיין לא עלית על הפסים והדרך הטובה בשבילך וחבל. את אשה מוכשרת ונבונה עם אופי חיובי אבל קשה לך וקשה לך להסתדר ולמצוא את מקומך. חבל שפעמים רבות מצב רוחך נמוך, ישנן חרדות שאינן עוזרות ואת נהנית מעט מדברים שהם אולי מובנים מאליהם לאנשים אחרים. היחסים עם בן הזוג אינם מחזקים אותך ואינם טובים לך, וכפי שעולה ממכתבך ההנאה והכיף מהעבודה והילדים אינם רבים. אני שמח מאוד שהחלטת לעשות צעד כדי לשפר את המצב וזה הדבר החשוב ביותר!!! שיחות ופסיכותרפיה כמובן חשובות מאוד. כך גם הטיפול בסרוקסט עשוי לעזור לך. השאלה אינה האם את חייבת בטיפול תרופתי והאם מצבך כל כך גרוע שאת חייבת טיפול תרופתי. השאלה היא האם סרוקסט עשוי לעזור ולשפר את הרגשתך והנאתך מהדברים שיש לך? סרוקסט אינו ממכר וברוך השם לא יגרום לך לאבוד שליטה או לתופעות קיצוניות. לצערך או שמחתך (תבחרי את מה שמתאים יותר), הסרוקסט לא ישנה את אופייך אלא יקל עליך בלבד. אני חושב שיש במכתבך מספיק חומר המצדיק ניסיון לטיפול עם סרוקסט, לפי התוצאות תחליטי על הטיפול. הסרוקסט הוא כדור עדין ולא ממכר. שיהיה בהצלחה ותשמרי על קשר שבוע טוב, דר' גיורא הידש

למה לא אומרים לך את האמת אני לא יודע. הסרוקסט כבר גרם למשהוא לירצוח את כל משפחתו ובית המישפט פסק על 6 מליון נגד חברת התרופות. הנה כתבה שפורסמה בעיתון הבריטי המכובד הגארדיין http://doctors.co.il/forums/read.php?f=17&i=11200&t=11200

הדר המקסימה תיארת מהלך חיים לא קל ואני מעריכה אותך מאוד על האומץ שלך לשתף אותנו בזה ועל הרצון שלך לצאת מהמצב ושתדעי שרצון היא מילת המפתח. אני יודעת שטיפול תרופתי נישמע מאיים אבל האמיני לי שכדורים פסיכאטריים, אין טעם שיקבלו יחס שונה מכל טיפול אחר. האם אדם הסובל מלחץ דם גבוה לדוגמה היה מתלבט אם לקחת את הטיפול שלו? אותו הדבר פה- את סובלת ואין טעם שתמשיכי ככה. תמיכה תרופתית יכולה להסיר את אותה תחושת ערפל וחוסר שייכות. מומלץ גם מאוד לקבל טיפול פסיכותרפי ( שיחות) ואפשר לשם כך לבקש הפנייה לפסיכאטר\ פסיכולוג דרך קופת החולים . אנא טפלי בעצמך ואל תזניחי. עכשיו זה הזמן שלך לשנות את פני הדברים בשביל ילדייך וגם בשבילך בהצלחה ואנא עדכני אותנו אריאל

הדר, אני אמא לארבעה, גרושה, עובדת, ללא חבר, ללא תמיכה. היו לי התקפי חרדה קשים ,דומים לאלה שתיארת ודכאון כבד למדי. כבר כמה חודשים אני נעזרת בתרופה שנתן לי פסיכיאטר ובשיחות עם פסיכולוגית. תקופה מסויימת נזקקתי גם לכדורי הרגעה- "קלונקס". עכשיו כבר אינני צריכה אותם. אינני מרגישה שאני "מכורה" או שחלו שינויים באישיותי. אני רק מרגישה הרבה יותר טוב, ללא התקפי החרדה שהפחידו אותי מאד. אל תפחדי לקבל עזרה נפשית או רפואית כשאת נזקקת להן ואל תניחי לעצמך ליפול אל בור של סטיגמות. דאגי לעצמך- כי אין מישהו אחר שיעשה זאת. אפשר לצאת מדיכאון ומחרדה. צריך סבלנות ומידה רבה של אמון ברופא ובעצמך. רק טוב לך.

רק רציתי להגיד לך שאת חזקה מאוד ויש לי המון מה ללמוד ממך את מקסימה!

היי הדר הייתי ממליצה לך בטרם את לוקחת תרופות כלשהן לעבור על כמה מהמאמרים הבאים ואף לגלוש באינטרנט ולקבל מידע. http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/mamic_dip.htm http://news.bbc.co.uk/1/hi/programmes/panorama/2295501.stm אני בהחלט חושבת שאת צריכה לקבל טיפול תרופתי, פני בדחיפות לרופא טוב שאת סומכת עליו או אפילו נסי לקבל כאן המלצות לרופאים. בכל אופן... הייתי ממליצה לך, לקחת קודם כל את עצמך בידיים, פני לאנשים שיכולים לעזור לך, יש לי הרגש שאת מסוגלת לצאת ממצב זה גם בלי תרופות. נסי למצוא דברים שעושים לך טוב, שכיף לך לעשות אותם, אולי ליסוע לנפוש קצת עם חברות ולהשאיר את ילדיך עם בייביסיטר- או משהו מהמשפחה. אפילו לבד זה רעיון לא פחות טוב. את במירוץ החיים כרגע כמו שאת מספרת, לא קל לך, ואני באמת מעריכה את מעשיך. אך... עליך לטפל בעצמך במהרה. גם אני הייתי פעם במצב של דיכראון עקב מחלה כשלהי, לא מחלה קשה אבל בהחלט מחלה שהכניסה אותי לדיכאון שום דבר לא עשה לי טוב, בכל דבר מצאתי רע כל מה שעשיתי היה בעיני רע. יום אחד קמתי ואמרתי לעצמי דיי, זה לא אני, אני במצב שאני חייבת לצאת ממנו. ואכן לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי לעשות רק מה שטוב לי, לדאוג לעצמי לטפח את עצמי, להיות עם אנשים כאלו שמעריכים אותי ולא כאלו שדורשים ממני או מצפים ממני כל הזמן. חשבי על מה שכתבתי כאן לפני שאת לוקחת תרופות, אני ממליצה כמה שפחות להשתמש בתרופות אבל אין לי ספק שאם את רואה את המצב שלך הרבה יותר גרוע ממה שתיארתי כאן פני לרופא שיעזור לך ואף חישבי על טיפול תרופתי לא לשכוח לבדוק באינרנט על התרופה בטרם את משתמשת בה יום טוב רותם- את מוזמנת לרשום לי מייל בכיף...