הבעל חולה ואני יוצאת מדעתי...

בעלי (35)נכנס לתקופת לחץ מכל הכיוונים, אחרי שנתיים כמעט הוא קרס לגמרי ונשבר. מבעל תומך ומבין, רגיש ואיכפתי, הוא הפך לשבר כלי - עלה נידף. כל הזמן מרגיש חולה, עצוב, לעיתים תוקפני, לעיתים שתקני והכי גרוע זה שלעיתים הוא עושה מעשים שבמכוון מטרתם לפגוע בעצמו עד סכנת חיים. הלכנו לפסיכיאטר שנתן לו פריזמה ואח"כ פאקסט שעשו פעולה הפוכה וגרמו לרגשותיו להיות מוקצנים ומסוכנים לכולם. (כחודש וחצי) אח"כ עברנו לפסיכיאטר אחר שנתן לו ריספרדל עם לוריוון שהרגיעו אותו אומנם, אבל לא גרמו לשינויים בהרגשה הפנימית רק "השקיטו" אותו ובפנים הכל השתולל לו.(כחודשיים) עכשיו הוא לא לוקח כלום, לפעמים הוא לוקח לוריוון. והפסיכיאטר פשוט מושך את המצב ככה בטענה של"נראה מה יהיה" ואני חושבת שהרבה לפני שיהיה לו משהו, יהיה לי משהו! אני לא מסוגלת לראות אותו ככה, תוקף אותי בלי שעשיתי משהו, לא מדבר איתי, בלי שנריב, צועק, משתולל, נסגר בתוך עצמו, לא ישן בלילות, לא אוכל, או תורף פתאום חצי מקרר. אם לא הייתי אוהבת אותו כל כך ויודעת שבתוך המחלה שלו מסתתר איש עם לב של זהב, הייתי לוקחת את הילדים ועוזבת. אני פשוט אובדת עיצות, אני בוכה עליו ולא יכולה לעזור לו. אין לי מושג למי לפנות ומה לעשות כשהכל נופל על כתפיי. אנא עזור לי.

שלום שרון נשמע כאילו את באמת רעייה מסורה ואוהבת וזה כל כך חשוב ואני בטוחה שהוא מעריך את זה. הדיכאון גורם לנו לעיתים לתגובות מוחצנות או להיפך ולכן הסימפטומים שתארת הם ידועים. אני חושבת שאם אתם לא שבעיי רצון מהטיפול הפסיכאטרי כדאי לגשת לייעוץ נוסף משום שתשובה כמו : " נראה מה יהיה" לא נשמעת רצינית. מה שאת יכולה לעשות בנתיים זה פשוט להיות לצידו. לנסות לדבר לליבו בעדינות ולהראות לו שאת תמיד שם. אני מאמינה שכשהוא ירגיש יותר טוב הוא ידע להחזיר לך על כל הטיפול המסור שלך. בהצלחה....

לשרון שלום, אכן בעיה קשה וביוחד כאשר כבר פניתם לטיפול ולא מצאתם פתרון לבעיה. כדי לאבחן ולהיות יותר לעזר יש צורך באבחון יותר מדוייק שאין לי....לפי רשימת התרופות אני חושב שבאמת יש צורך קודם כל באבחון טוב ומדויק, יתכן שהטיפול לא עוזר כיוון שהאבחון לא מספיק טוב. אפשר להוסיף פגישות קרובות יותר אצל הפסיכיאטר או לבקש חוות דעת נוספת. את מתארת מצבים של סכנה, אתם את אולי יכולה להתמודד עם קשיים רבים אולם בכל מקרה חייבים להגן על הילדים. תשמרי על קשר דר' גיורא הידש

ראשית אודה על התשובה. הבעיה המרכזית שלי, היא שמסתבר שהתאמת כדור היא לא קלה ולא קצרה. פנינו לטובי הפסיכיארטרים בארץ, לקחנו הלוואות כספיות, כדי לממן טיפול שאין ביכולתינו. (כל פגישה 650 ש"ח) פעלנו באדיקות אחרי הוראותיהם וקנינו תרופות שלא בסל (פריזמה - למשל) שעולות לא מעט. ועדיין למרות שכביכול האיבחון היה אמור להיות איבחון מקצועי, כנראה נכשל. עכשיו בעלי מיואש עוד יותר, כי התקווה שהיתה לו בכדורים התחלפה בפחד מתופעות הלוואי.הלחץ הכלכלי עוד יותר מעיק והכל נעשה הרבה יותר גרוע והסוף לא נראה קרוב כמו שחשבנו. הכי אני מפחדת מסופי השבוע, בהם אנחנו בבית (גם בגלל מזג האויר) ואז אני רואה את היסורים שלו מתחוללים בתוכו או מתפרצים בלי שליטה. ואני יודעת שברגע שאקח את הילדים ואלך הוא יעשה משהו לעצמו. ברגעים בודדים של שפיות, הוא מתנצל ובוכה. מבקשת עזרה... או יותר נכון מתחננת.