פחד מכבישים! (ארוך,ארוך...).

מאז שהפסקתי את הפאקסט אני מרגישה טוב עם עצמי.לא שיפור ניכר, אבל בשבילי לקחת או לא, זה בדיוק אותו מצב.אני עובדת על עצמי ומרגישה טוב עם עצמי עם העליות ועם הירידות. נראה מה יהיה הלאה כמובן.(זה חלק מההחלטות בחיים). ובכל זאת יש לי שאלה מוזרה, כי בעייני זה דבר מוזר. במסגרת החרדות.יש לי פחד לחכות ברמזורים.שם אני הכי מרגישה את התחושה שאני בשטח פתוח.ואת כל מה שיש מימיני משמאלי, אנשים , מכוניות וכו'.אבל הכי גרוע בשבילי יותר מרמזור... זה להיתקע ברמזור באמצע הכביש כלומר. בקו הפרדה.באמצע הכביש (היכן שיש רמזור נוסף).כשאני מחכה ברמזור באמצע הכביש. ככל שהכביש גדול ורחב יותר כך הפחד גדול יותר.לפעמים אני פשוט רוצה לעשות אחורה פנה וללכת בדרך אחרת.כמובן שאני לא עושה את זה.אבל תמיד שומרת את זה כאופצייה, מפחדת שהאנשים שיושבים ברכבים ייראו כמה אני לחוצה. אני עומדת באמצע הכביש מחכה לרמזור ופשוט מרגישה איך אני עומדת מרוב פחד להיעלם מן הייקום. מצטערת מראש על התאורים המוזרים האלה. אבל באמת עכשיו כשאני מדמיינת את זה , זה ממשי כל כך.אני יודעת שזה חלק מהחרדה ומהאגרופוביה הלא כן? אבל ברמזורים קטנים.אני קצת מתענה אבל מתגברת.אם הרמזור ארוך כלומר יש הרבה זמן לחכות.אני פשוט באי שקט טוטאלי.מתחילה לדבר אל הבן שלי בזמן טיולים כדי להסיח את דעתי. (הבן שלי בן תשעה חודשים!!!!!!!).אל תגידו לי לחזור לתרופות. כי אני מסתדרת בלעדיהים.רק את האי נוחות בכבישים עדיין לא פתרתי. אני שונאת ממש כבישים. הלוואי וכל העולם היה כפר ירוק ושליו.זה חלק מהפזנטזיה הלא ריאליסטית שלי. מישהו מכיר את התחושה הזאת של פחד מכבישים.אני נזכרת שכאשר התעלפתי בגיל 16 הייתה לי תקופה קצרה של אותו סיפור לא יכלתי לחכות בתור, או לעמוד הרבה,או כבישים. אבל אז זה נעלם וגם לא הייתה לי אז שום חרדה. עברו כמה שנים מאז בכל זאת.אני אשמח לשמוע שזה קורה לעוד מישהו כדי לדעת איך מתמודדים עם דבר כזה.

בוקר טוב שרונה היקרה, את לא מגזימה בתאורייך ואנו לא נגיד לך לחזור אל הכדורים את את מסתדרת בלי ומרגשה טוב. מה שתארת אכן נשמע כמו אגרופוביה ונראה הגיוני שברמזורים עם מרחב גדול יותר של כביש את תחששי יותר בגלל אותו מרחב בכביש. אני מניחה שהזמן פה ישחק תפקיד ואיתו תוכלי להיתגבר לאט לאט על אותם סימפטומים והנה כבר מצאת לך טריק אחד. התעסקות במשהו אחר, כמו זו עם הבן שלך זה היסח דעת נפלא ונהדר שיש לך טכניקות כאלה. לאט לאט תגלי עוד ועוד " טרקים" עד שלא תצטרכי להיעזר בהם בכלל. שרונה,את מקסימה באכפתיות שלך וברצון לפתור בעיות- ואת תצליחי!!!! שלך,אריאל

הי שרונה. אני יודעת בדיוק על מה את מדברת. אל תדאגי, את ממש לא לבד בזה....

לשרונה שלום, לא עניתי לך אתמול כיוון שחשבתי שעדיף שיכתבו מנסיונם רבים מחברי הפורום. בכל אופן מדובר בחרדה, החרדה לובשת לעתים צורות שונות, אבל בכל מצב שבו מרגישים שאין מוצא החרדה מתגברת. אכן זהו סימפטום שנשאר והוא ילך ויחלוף ככול שתתחזקי. כדאי אולי שתפעלי באופן קוגניטיבי, תביני ותשכנעי את עצמך שהמצב הוא רק זמני, הרמזור יתחלף לירוק ואת תתקדמי בתור, אף אחד לא רואה עליך משהו לא בסדר, להיפך בחרדה בדרך כלל האדם נראה בסדר אבל מרגיש בפנים לא טוב, הפחדים הם לא הגיוניים ואינם קשורים למצב של סכנה ממשית, התחושה קיימת אבל היא אינה הגיונית וכדומה. אולי את יכולה להוסיף משפטים אשר משכנעים אותך ועוזרים לך? מכאן אשמח להתקדם אתך בדו-שיח על משפטים עוזרים. שיהיה רק טוב הידש