כיצד ניתן לעזור לאימי להתגבר על דיכאון קשה?

שלום רב, מעולם לא השתפתי בפורום הזה אולם היום כבר הגעתי למצב של כמעט יאוש ומכיוון שאני גולשת שעות רבות באינטרנט (עקב עבודתי) נזכרתי שיש פורום פסיכיאטריה ב-Doctors מצטערת מראש על המכתב הדי-ארוך אך אני לא יודעת למי לפנות. לרשויות שפניתי אליהן פשוט נתקלתי בדלת אטומה. אז ככה: הבעיה היא מצבה הדיפרסיבי המתמשך של אימי, בת 59. אני בת 33 נשואה ומתגוררת עם בעלי בארה"ב. אחי הוא סטודנט שמתגורר בארץ. הורי נפרדו בשנת 1995 ואבי חי מאז עם חברתו. הורי מעולם לא התגרשו רישמית. אימי עבדה שנים רבות כאחות מוסמכת באחד מבתי החולים במרכז הארץ ולפני כ-3 שנים יצאה לפנסיה מוקדמת, עקב חיכוכים שהיו לה בעבודה ובעיקר עקב שחיקה מיקצועית. במשך שנים רבות לאימי היתה בעיה של דיפרסיה שהחמירה כאשר נפרדה מאבי. היא היתה מטופלת תרופתית בסרוקסט וקסנקס כ-5 שנים אבל הפסיקה את הטיפול מיוזמתה לפני כשנתים בטענה שסבלה מתופעת לוואי חריפות של כאבי בטן והקאות. במשך 5 השנים בהן נטלה סרוקסאט וקסנקס היא תפקדה יחסית טוב. אין לי מושג לגבי תופעות הלוואי שלטענתה נבעו מהשימוש בתרופות אלו, יש לי תחושה שהיא הגזימה לגבי זה רק כדי להפסיק את הטיפול. בתקופה בה הפסיקה לקחת תרופות כבר לא התגוררתי בארץ כך שאין לי מידע מהימן לגבי זה, מה עוד שגם לרופא הפסיכיאטר המטפל בה פשוט הפסיקה ללכת. הגעתי לארץ לביקור באפריל 2006 ופשוט הזדעזעתי מהמראה של אימי: מוזנחת, לא נקייה, הוסיפה 20 ק"ג למשקלה – זה היה שוק עבורי, למרת שאחי דוד ניסה להסביר לי את זה לפני שהגעתי לביקור בארץ. שום דבר לא הכין אותי להלם הזה. אימי שתמיד היתה אישה נאה, רזה ומטופחת הפכה לשבר כלי טוטאלי. פשוט לא היה אכפת לה מכלום. הדירה היתה מטונפת, מצעים צהובים ומזוהמים – בקיצור אוכל רק להמשיך ולתאר את זה אבל זה יהיה נורא ארוך. עשיתי את המירב שיכולתי לנקות את הדירה ביודעי שאין זה הפתרון למצבה של אימי. לפני כ-5 חודשים סבתי (מצד אימי) שהיא בת 83, עברה שבץ מוחי שהותיר אותה כמעט משותקת. אימי עברה להתגורר עימה וטיפלה בה יום וליל – ומטפלת בה עד עכשיו. למרות לחץ מצידי ומצד אחי אימי סירבה בתוקף לאשפז את סבתי במוסד סיעודי כל זאת עד שסבתי בעצמה ביקשה לעבור לבית אבות ורק השבוע החלו הסידורים בנושא לאחר שאימי הודתה בפני שהיא כבר על סף התמוטטות: לילות ללא שינה, החלפת חיתולים וטיפול בלתי פוסק בסבתי פשוט מוטטו אותה. אימי אמרה שאם סבתי תאושפז היא תחזור לחיות בדירתה. השאלה כעת היא מה אפשר לעשות כדי לעזור לאימי שתחזור לגור לבד בדירתה - שכן היא מסרבת לקבל טיפול תרופתי וגם אם תסכים לקבל טיפול תרופתי צריך שמישהו ישגיח עליה שהיא אכן תיטול את התרופות. אימי כמעט ולא מתפקדת, הודתה בפני שיש לה חרדה נוראית מאנשים וממקומות, היא מנסה כמה שפחות להיות בקשר עם אנשים ואת רוב הסידורים להעברתה של סבתי לבית אבות אני עושה ע"י טלפונים לרשויות כי אימי לא מתפקדת בכלל. היא בקושי מתקלחת כי לטענתה היא פוחדת ממים ויש לה תחושת גועל ממים, היא טוענת בפני שלא אכפת לה מכלום, שילדיה כבר גדולים ואין לה סיבה לחיות אולם חוזרת וטוענת שהיא לא מתכונת להתאבד כי אין לה אומץ לעשות את זה. לפי מה שתיארתי בפניך, המצב, הנסיבות, הסימפטומים שמהם היא סובלת – כיצד אפשר לעזור לה? גם אם היא תסכים לטיפול תרופתי עדיין – המצב סביבה לא ישתנה – היא עדיין חיה לבד, אחי עסוק בשלו ואני גרה בארה"ב, אין לאימי חברים/חברות היא לבד לבד לבד. וזה לא תורם לה הרבה. דיברתי עם הרופא הפסיכיאטר שטיפל בה אך גישתו היתה קרה ומתנשאת. הוא לא הסכים לבוא לביקור בית ואמר שאם היא אינה מהווה איום מיידי לאחרים או לעצמה אין מה לעשות ופשוט טרק לי את הטלפון בפנים בתירוץ ש: "חולים מחכים לי עכשיו.." אנא ממך על סמך נסיונך המקצועי, אודה לך באם תוכל לעזור לי ולאימי. אימי מאוד קשה ולא משתפת פעולה. אולי יש איזשהו ארגון שיכול לעזור לה? אולי תוכל להפנות אותי לרשויות המתאימות? – מכיוון שמצבה של אימי מוגדר כרגע על גבול האפור (זה מה שאמר לי הרופא המטפל שלה) היא פשוט נופלת בין הכסאות... אני רואה אותה פשוט דועכת ומרגישה חסרת אונים לחלוטין. תודה. אנא ממך, עזור לי, לנו. תודה,

שלום, לצערי אין אף אירגון ואף אחד לא ייקח אחריות על אימך במקומך ובמקום אחיך. לפי מה שאת מתארת המצב הנפשי של אמך אינו טוב, היא זקוקה לטיפול וכנראה שמדובר בדיכאון כי גם בעבר סבלה מדיכאון. כעת חייבים להתגבר על חוסר שיתוף הפעולה שלה, כנראה שיש מקום לטיפול תרופתי וכנראה גם לשיחות-פסיכותרפיה. ואחר כך לנסות ולארגן מסגרת שבה היא תתחיל להפגש עם אנשים. הצעד הראשון הוא הקשה ביותר, צריך לנסות להשפיע עליה ולעזור לה להגיע לרופא, אולי אתם יכולים, אולי רופא המשפחה, אולי אחים ואחיות שלה או כל קרוב אחר שיש לו השפעה עליה. שבוע טוב דר' גיורא הידש