שאלה

שלום , אני רופאת משפחה ורציתי להתיעץ בעניין של אחת החולות שלי: היא אישה בת 42 בריאה בד''כ ומציגה תמונה לכאורה קלסית של דכאון - מספר חודשים של עצב מתמשך, בכי, חוסר חשק , יאוש, אי נוחות בחברה, חוסר אנרגיות, לפעמים אפילו מחשבות על חוסר טעם בחיים (לא אובדנית של ממש), יחד עם זאת היא עדיין מתפקדת בבית ובעבודה היטב. יש גם קוים של חרדה אם כי פחות בולטים. לאור התמונה הברורה התחלתי טיפול בparoxetine אותו לוקחת כבר 3 חודשים במהלכם הגיעה ל30 מ''ג כבר תקופה ועדיין טוענת שלא השתנה כלום במצבה (אולי מעט פחות בכי) אך לגמרי לא שבעת רצון. אני היתי עמומה כי המקרה היה כ''כ קלסי וSSRI ממש התבקש בו ודי נדיר שאתה לא רואה בכלל שום! שינוי על 30 מג . לקחתי אנמנזה חוזרת ולאורך כל האנמנזה היה בולט דבר אחד- 24 שעות היא עסוקה במחשבות של פחד מלהשתגע (הדבר היה ,מסתבר, עוד לפני שלקחה את התרופה) . פרט לזה אין שום רמז לתכנים פסיכוטיים או הפרעות פרצפציה באנמנזה. האם ניתן להתיחס למחשבה טורדנית זו כ''פסיכוטית'' ואולי אז ניתן להסביר את כישלון הפרוקסטין ואולי יש להתחיל תרופה אנטיפסיכוטית? אני בנתיים העברתי אותה לציפרלקס (כדור וחצי אם אופציה לשניים בהמשך- האם החלטתי סבירה?) האם יש לך עצה בשבילי (החולה לא מוכנה להבדק ע''י פסיכיאטר ואם לא המשיך לטפל בה -תשאר ללא טיפול) תודה רבה רבה מראש

למאיה אני תמיד מחבב רופאי משפחה שמתייעצים. בכל מקרה המחשבות של "פחד להתשגע" הן מחשבות רגילות לחרדה ובודאי שאינן מעידות על מצב פסיכוטי, על סמך המחשבות הללו בלבד, אפילו שהן מטרידות, אין לקבוע מצב פסיכוטי. בדרך כלל דיכאון וחרדה "הולכים ביחד" ושכיח למצוא תופעות של חרדה גם כאשר התמונה היא של דיכאון. תרופות מקבוצת ה SSRI עוזרות רק לכ-70% מהאנשים, כך שכישלון טיפולי עם תרופה אחת בודאי שאינו מעיד שהאבחנה אינה נכונה. כך שבהחלט יתכן שפרוקסטין אינה התרופה המתאימה לה והאבחנה היא נכונה. אחרי שישה שבועות של חוסר תגובה לתרופה מקובל להחליף את התרופה. הציפרלקס עשויה להיות בחירה טובה וצריך לחכות לתוצאות. צריך לזכור שהפרוקסטין והציפרלקס שתהן SSRI, כלומר פועלות באותו המנגנון. אם הציפרלקס לא יעזור מומלץ לעבור לקבוצה אחרת, בדרך כלל אפקסור שהוא SNRI. בהצלחה דר' גיורא הידש

ודאי התכוונת להתייעץ עם ד"ר הידש, והנה עונים לך גם אנשי הפורום. לא קראתי עדיין את תשובתו של ד"ר הידש. קראתי את ראומה. אותי דווקא ריגש, ונראה לעניין עצם זה שאת מתייעצת כאן בפורום. ודאי שאת התשובה המקצועית תקבלי מהמנהל. אך אני, למודת חרדות, מצבי דכאון , בוגרת ה'פקולטה לטיפול פסיכותארפי' (ממושב המטופל..)- יכולה להגיד שיתכן והכדור אינו עובד. ונראה שכדאי מאד לשוחח על גם אפשרות של טיפול נפשי - שלא אצל 'פסיכיאטר'. נראה כי חרדות מלהשתגע- חרדות מאובדן שליטה- הן חרדות לכל דבר ואין לכלול אותן ב'סל הפסיכוזות'. הבדידות במצבים אלה כלכך גדולה, שיתכן שדווקא לה כדאי לספר על הפורום הזה. בו תוכל לקבל תמיכה ראשונית, ולראות כי אינה לבד בכל זה. ושיחות, שיחות עם פסיכולוגית/טובה הן דבר חשוב כלכך. ואולי כבר עכשיו הציפרלקס מתחיל גם להשפיע לטובה. רק טוב, מירי.