לד"ר הידש, מה דעתך?
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
לד"ר אני מנסה להבין אם הציפייה שלי היא ראלית או לשווא. לפני ההתקף הפסיכוטי, בטיפול הפסיכולוגי ירד הדימוי העצמי שלי בצורה הדרגתית עד שהגיע לאפס, הרגשתי מאוכזבת מיואשת, מדוכדכת ובעיקר כבר לא מחוברת לעצמי, לחיות שבי, המטפלת קראה לזה "סוג של דכאון", אתה יודע לומר למה התכוונה? באותה תקופה החל עצלי הרס עצמי והחלתי לבטל את כל כולי, את האגו ומי שאני דרך פורומים, כל ההגנות ירדו ונכנסו דברים רעים ואז התחיל התקף פסיכוטי ארוך שגם במהלכו הייתי עסוקה בנבירה וחיטוט פנימי מוגזם. לשאלתי- אני חווה סוג של דכאון, כאילו ביטלתי את כל האגו והבטחון שלי, מרגישה תלושה ולא חיה כפי שהרגשתי לפני ההתקף , בסוף הטיפול. לעניות דעתי, זה לא דכאון לאחר פסיכוזה...כי עברה כבר שנה וחצי. השאלה שלי היא- האם בהכרח יש פגיעה ונזק לאחר התקף פסיכוטי? אני הבנתי שלא בהכרח. שאלה נוספת- האם זה פער אישיותי כמו שאתה כותב? או שהרסתי את עצמי עד לכליון העצמיות והחיות. אני לא מאמינה שהמצב ישתפר מאחר וכבר עוד מעט כמעט שנתיים אני תקועה באותו המקום, כבר התרגלתי. האם זו יכולה להיות נכות לכל החיים?
לשרית יתכן שלפני ההתקף הפסיכוטי ה"סוג של דיכאון" היה הסימנים הראשונים להתקף שיבוא, לכן גם לא היה אפשרי למנוע את ההתקף ללא תרופות. לשאלותיך האחרות את התשובות הכלליות את מכירה והשאלה היא מה נכון לגביך, ולכן ההמלצה היא ללכת לטיפול ולנסות דרכים תרופתיות לשנות את המצב בתקווה שהטיפול יעזור ותחזרי לעצמך. זה בהחלט אפשרי כל טוב דר' גיורא הידש
