סחרחורת ממקור נפשי ?

הי למי שזוכר, אני ממשיך במסעת ההשרדות שלי. מול הערות המרגיזות מצד מעבידי על מגבלותי הרפואיות הפוגעות לכארוה בתפוקה בעבודה פיתחתי תחושה פרנואידית (המבוססת אמנם על עובדות ממשית אך עוצמתה היא חריגה ולא מותאמת לאיום שבמציאות). בכדי לדרבן אותי לחזור לתפקוד מלא הבוס נוטה לאיים ברמיזה על פיטורין. זאת למרות שמאז חזרתי לעבודה הגשתי פרויקט יוצא דופן ביעילותו ( לדעת אחרים) ואולי בכך רק הרגזתי את המערכת ( אולי ציפו לפגוש אותי מעוך ובילתי יעיל אבל גם חהפתעתי יכולת הקוגניטיבית לא נפגעה באופן חמור). כללית, מול נסיונות להנמיך ו\ או לגמד אותי הגבתי בהתיעלות ועמידה בזמנים. בגלל פגיעה צווארית אני מתקשה לשבת זמן ממושך מול מחשב, להרים משאות ואפילו מזערים מבחינת משקל ולנסוע מרחקים ארוכים בגין הטלטולים במופקים בנסיעה. באם אני עובר את גבולות מגבלותי מופחיעים מספטומים כסחרחורת, טשטוש ראיה, טינטון, קשיי יציבות. אחד מהרופאים משער שמדובר בשלוב בין בעיה אורגנית לבין גורמים פוסטראומטיים כשלא תמיד ניתן לתחום את הגבול באשר לרקע המיידי שבבסיס לסמפטומים. לפני מספר ימים התעמתתי קשות מול המנהל. למרות שאני אדם רציונאלי בדרך כלל לא יכולתי להכיל את הרמיזות הגסות שלו שהיה בהם התנשאות, נסיון להנמכה ואיום . מצד אחד ,הרגשתי שהדם עולה לי לראש ואני יודע שמול תחושות של השפלה אני מסוגל להגיב באלימות מילולית ואף פיזית ( קרה לי פעמיים בחיי ). אולם כשהצעתי לו שאני אתפטר להפתעתי ביקש שאמשיך לעבוד. המצב היה די מביך וקשה היות ולא נתתי לעצמי אפשרות לפרוק את הכעס. עזבתי את המשרד מסוחרר בדרך לקיסוק לקנות סיגריות לאחר הפסקה של שנתיים.עצרתי את עצמי בזמן היות ולפני שובעיים היתי מאושפז בגלל תעוקת לב ולא רציתי להעצים את השפעת גורמי הסיכון. נכנסתי לקפה ושתתי שתי בירות ברצף ונרגעתי. היתי זקוק להשפעה המטשטשת והמרגיעה של האלכהל.אז ארעה מבחינתי תופעה מעניינת במקום להסתחרר מהבירה הסחרחורת ממנה סבלתי פסקה. האם זו עדות לכך שהתקפי סחרחוקת הם ממקור נפשי. האם העלת מינון קסנקס ( 0.5 ליום) עשויה אולי לסייע בהפחתת הסמפטומים המגבילים (טשטוש ראיה,טינטון , סחרחורת). האם יתכן שאכן מדובר בתופעה של המרת סמפטומים נפשיים לפיזיים ? ברור לי שעלי לקבל טיפולאבל משום מה אני חושש לפתוח את הדברים בסיטואציה טיפולית. אני חש לכוד במעגל של זעם, כעס, חרדה ופרנויה. אמנם מצבי השתפר בהשוואה למצב של חשיבהאובנדית, אבל מסעת ההשרדות היא קשה ומיאשת. אני חושש מתחשות הנקם מכרסמות בי וגורמות לי אולי לעבוד את הגבול . מופיעות מחשבות אלימות, רצון להכות את הבוס ולהקת המלקקים ,רצון להעלות את המשרד על הציוד ואנשיו. די מפחיד וביזארי. היות ובדרך כלל אני נתפס ומתנהג כאדם סמפטי,נורמטיבי המסוגל להציב לעצמו גבולות. גם היום רבתי עם אחי הצעיר שאותו אני מעריך ומכבד בגלל שלא התנדב להסיע את ביתי למקום מסוים למרות שהוא יודע שאני מוגבל בנהיגה. כרגע טרקתי לו את הטלפון והתיחסתי אליו בחוסר כבוד. נתקפתי בכעס על התנהגותו ועל כך שלא עמד בציפיותי אבל לא היתי מסוגל לומר לו את הסיבה האמיתית בגללה אני כועס עליו היות ונראה לי לא סביר. מרגיש שמשתלת עלי פן אחר של אישיותי " תת קרקעי". לפני לא מעט שנים שהיתי חייל בסדיר, עולה חדש, נפלטתי מיחידה קרבית ליחידה עורפית שאוכלסה בחיילים בעיתיים. ניסו לבחון אותי ואולי להציק לי בגלל שהיתי עולה חדש עם מנטליות אחרת. לא ידעתי כיצד לאכול את המצב. דחסתי את הכעסים. בשלב כלשהו ההשפלה היתה בילתי נסבלת והחלתי להכות באופן שיטתי את הגברתנים שהציקו לי. פתאום זכיתי לכבוד ולמקום עד סוף השרות והתמלאתי תחושה של בהערכה עצמית מחודשת ובטחון עצמי. גם עכשיו אני מרגיש דחף כזה להכות כדי כדי לקבל את מקומי בחזרה.למרות שזו פנטזיה במצבי הפיזי אני לא מסוגל להכות אף אחד.אני מניח שאני לא מתקרב לפסיכוזה . כבר ראינו במהלך השבועות האחרונים שהכעס וההשפלה מעביר אנשים על דעתם ומסוגלים לבצע מעשים ברברים. אני כותב כדי לפרוק את הזעם והכאב הצטבר.סילחו לי על הצטברות הפטפטת הכתובה. אשתי מסכנה אוטיסטית רגשית אינה מבינה מה שעובר עלי, נאטמת רגשית, מרוצה מעצם העובדה שחזרתי למעגל העבודה ופרנסת הילדים אינה בסכנה. מעניין גם שאני שסובל מנדודי שינה. אני הולך לישון בסביבות חצות ומתעורר 04:00 בעקבות סיוטי לילה. תודה על תשומת הלב דניאל

לדניאל שלום, אכן תקופה לא קלה, ואין ספק שההתמודדות שלך מעוררת הערכה רבה. אני רוצה "להשאיר את הבמה" לחברי הפורום אבל רציתי רק להבהיר דבר אחד. במכתבך אין שום רמז למצב פסיכוטי או מחלת נפש. לפחות תוריד מעל עצמך חרדה זו... טוב שכתבת וטוב שכתבת הרבה, אם תרצה אגיב ביתר הרחבה כרגע אני אשמח כאשר יהיו תגובות נוספות שיהיה שבוע טוב, דר' גיורא הידש

תודה רבה, רבה... כמה שהחיים הם דינמיים ומשתנים. לפני שבועיים, כשהרחתי והערכתי גישה מסריחה במקום עבודתי הגשתי מועמדות לתפקיד מעניין וחשוב במגזר הציבורי ( לאחר לא מעט התלבטויות). לפני שעה קיבלתי טלפון ממישהו שקצת מעורב בעיניינים ומסר לי שניגשו חמישה מועמדים מתוכם אני עונה על הציפיות מבחינת פרופיל האישי. התמלאתי באופטימיות אבל גם בחרדת ציפיה (זה המינוח ?) מעצם המחשבה על הראיון שעלי לעבור במצבי. כאמור אני נוטל קסנקס 05 ליום. הראיון בעוד כ10 ימים. האם כדאי להעלות את מינון התרופה? לעבור לתרופה אחרת. ? כשאיני חרד אני במיטבי מסוגל להציג את עצמי באופן אינטליגנטי ולדון בעניינים מקצועיים באופן נרחב ומעמיק. בקיצור מסוגל להרשים. מאידך, התקפי חרדה הופכים אותי לעילג וסתום על פי תפיסתי הסוביקטיבית. אשמח לקבל התיחסותך. תודה מראש על העידוד