חוסר אונים

שלום ד"ר, אני סובלת שנים מחרדה ולאחרונה גם התקפי חרדה המלווים בדיכאון. חייבת לציין שאינני מהמטופלים הנוחים לטיפול במובן הזה שאני מאד לא אוהבת כדורים וגם אחרי שאני מתחילה אני מפסיקה מהר טיפול על דעת עצמי . אי לכך עד היום ניסיתי לא יותר מ3 שבועות סרוקסט ,וציפראלקס. אני נעזרת כל יום בקסאנקס וואבן ע"פ הרגשה. כ9 שנים קיבלתי קלונקס 05 אחד ליום ווהייתי במעקב פסיכאטרי ,נגמלתי ממנו. התחלתי טיפול התנהגותי קוגנטיבי - ואני בתחילת הדרך. פניתי לחוות דעת של פסיכאטר נוסף שאמר לי זו בחירה שלך אם לטפל או לא. כשתהי מוכנה להתנסות בטיפול תודיעי לי ,ואז אפשר לתת לך כל כדור מקבוצת SSRI לא באמת חשוב איזה.מצד שני הוא כתב שיש לי חרדה עמידה לטיפול. השאלה האם לאור מה שסיפרתי אכן אני נחשבת לאחת שבכלל טופלה? ולמה הוא משאיר לי להחליט אם לטפל או לא? פניתי חזרה לרופאה שעוקבת אחרי 9 שנים והיא יעצה לי לנסות לוסטראל כשאהיה מוכנה לכך ,תוך ידיעה שרק לשליש מהסובלים כמוני זה אכן עוזר ותוך ידיעה שיתכנו תופעות לוואי. בנתיים אני יושבת בבית בחוסר מעש ונלחמת עם עצמי אני על צומת,אבקש עזרתך. תודה

לגאיה בדרך כלל אני נוהג לראות את כל האדם ולא רק את "הכדורים", צריך לראות האם באמת יש לך סבל מהדיכאון או שמדובר בתופעה שאת חיה אתה ואת מסתדרת אתה. נכון שאם הפסקת את הטיפולים מוקדם אז אפשר לומר שאת לא נטלת טיפול כי לא ניתן לבחון את יעילות הטיפול אצלך. האם חשבת על התרופה מצמח ההיפריקום-רמוטיב? כל טוב דר' גיורא הידש