כתבתי פה בעבר - אשמח לתשובה...

שלום וברכה.. אני בן 44, לא בניתי חייים (למרות לימודים אקדמים) ויש לי הרגשה שכל חיי הייתי עסוק בניתוחים אובססיבים מי אני (זאת מול דימוי עצמי מאוד נמוך) ולא באיך לחיות את חיי. הייתי מאוד רוצה שהמחשבות האלו והניסיונות להגדיר את עצמי מול פסיכולוג מדומה שיושב לי בראש יפסקו, זה מאוד מטריד מציק ומדכא ואני רוצה לבנות את חיי למרות גילי המתקדם. בנוסף ישנה תחושה קשה של בדידות עצומה..ושל חוסר יכולת לעשות - שיתוק. ישנם קולות שכאילו "אוסרים" על עשייה וישנו רצון רב כן לעשות עם תחושה שאי אפשר לשבור איזה מחסום..., בנתיים כל מה שיוצא מזה זה שאני עושה כושר - אירובי + משקולות וזה עוזר לי נגד חרדות.. למרות.. שיש בי הרבה (B.A במוסיקה מג'וליארד) וחברי לדעתי מעריכים אותי כאדם אינטיליגנטי על אף המצב שבו אני נמצא (אין חיים - קרירה - זוגיות - משפחה..) נדמה לי שאני כאילו מאבד את עצמי... אולי זה בגלל חרדות. כאילו גם מין של היעדר מודעות..מה עושים.. לפני הרבה שנים הייתי בטיפול והפסיכולוג הסביר לי שאני פוסל את עצמי ושכאילו אסור לי לחיות בגלל מות אחי (שנפטר מסרטן כשהייתי בגיל מאוד צעיר) ויש לי בהחלט קומפלקסים קשים של אשמה... אפילו בגלל שטויות... רציתי לשאול אם יש מקום לחשוב על ריספרדל. האם רספרדל יכול למנוע את המחשבות החקרניות בראש שלי... כן - אני יודע שזה נשמע מוזר.... מקווה שאיך שהוא הצלחתי להעביר משהו ממה שקורה.. אני גם מונע מעצמי טיפול..איכשהוא.... וכל הזמן יש דיאלוג בראש מול מטפל דימיוני...הייתי רוצה שזה יפסק... בתודה, רמי. (מטופל כיום פסיכולוגית אצל בריאות הנפש באיכילוב.. הפגישה האחרונה הייתה קשה מאוד...מבחינתי - רוצה לחיות, כמו כולם. תודה). אני חש שאני חייב לראות רופא מיד...ואיכשהוא זה תמיד נדחה.. אני מתחיל להרגיש שחייבים להביא את הרופא אלי.. יש לי חבר שהוא פסיכיאטר ויוצא שכשהוא צריך שאצרוב לו דיסק - אז גם אני מקבל טיפול.....זה לא קורה הרבה...

לרמי איני יכול לאבחן ולהמליץ על טיפול לפי מכתב באינטרנט אבל שאלתך מאוד רלוונטית, אני מקווה שהפסיכולוג באיכילוב יכול לקשר אותך לפסיכיאטר שם או אם הדברים דחופים אז להגיע לחדר מיון ולהבדק אצל פסיכיאטר תורן, אבל בהחלט כדאי שפסיכיאטר (ולא חבר) יבדוק וימליץ על טיפול מתאים. כל טוב דר' גיורא הידש