לא יודעת איך להבדיל בין דיכאון רציני למשהו חולף

אני אתחיל ואספר שאני מטופלת בגלל שאני לא מצליחה להשתלב באף מסגרת, לצערי אני גרה באיזור חדרה, כך שהתגלגלתי למסגרת של תוכנית ויסקונסין שזה מעין משטר לאנשים על הבטחת הכנסה לעבודה קהילתית או שעות שצריכים להיות שם או בשיעורים. התחלתי בספטמבר שלחו אותי לגן הייתי מוצפת נורא בחרדות ובסוף נובמבר התאשפזתי לשבוע עם התקף חרדה מסיבי ונתנו לי למיקל שהפסקתי קצת אח"כ כי אני רגישה. מאז אני מקבלת בעיקר תרופות הרגעה, כיוון שנסיון בעבר עם טגרטול לא הצליח במיוחד ואני כבר לא זוכרת אם זה היה האנטי שלי או שבאמת התוקפנות שלי הוגברה עם הכדור. כיום אני בדיכאון, אין לי עזרה תרופתית מעבר לכדורי הרגעה, כל מי שמטפל בי יוצא לחופש באפריל ולא תהיה לי דמות מוכרת עד סוף החודש כמעט וזה החודש הכי קשה בשנה תמיד עבורי החודש של פסח וההתחמקות מהמשפחה או ההתמודדות איתה שניהם קשים. לאחר שהייתי מחוץ לפעילות בתוכנית מדצמבר ועד תחילת מרץ חזרתי מחוסר ברירה אחרי שפסלו לי חלק מימי המחלה מה שאומר שאני לא אקבל קצבה לינואר פברואר. אחוזי הנכות שלי לא מספיק גבוהים לקצבת נכות ואין לי אנרגיה לעשות כלום יותר מזמן מאד קצר. אני לא יודעת מה לעשות, חשבתי לבקש אשפוז במקום את המסגרת של ויסקונסין, אבל נראה לי שהדיכאון יעבור אולי עכשיו כשהחלטתי לא ללכת יותר ולא לחשוב על הכסף. בתקופה הראשונה הייתי בעיקר בחרדות עכשיו נשאר היאוש והדיכאון כאילו הורגים לי את הנשמה והחיות שלי בתוך הקירות של המבנים שם. אני מקבלת איטומין 20 מ"ג ואסיוול לפי הצורך אבל הם עוזרים לחרדות ולא בדיכאון מצד שני בעבר לא הייתי מטופלת מצטיינת כל פעם שנכנסתי ללחץ עשיתי שטויות כמו לקחת את כל הקופסא של מה שהיה אצלי טרנקסל, טגרטול, רידזין ואפילו סתם כדורים אקמולים וכד'. היה לי נסיון קצר עם פרוזאק אבל בגלל שאני ציקלותמית כאשר הדיכאון עובר אני נעשית היפר לגמרי וחשבתי לעשות את הנסיונות של התרופות למרות שאני לא כל כך מתמידה מה שיחליטו פשוט להגיע למיון במשך החודש ומצד שני זה נראה לי מוגזם להתאשפז כל פעם כי שמים אותי במסגרת חונקת ושוב עכשיו שהחלטתי לא ללכת זה אולי יעבור ואני אתאושש לא שזה פותר את המצב לטווח הארוך כי אני אצטרך איזושהי עזרה כלכלית ואיך שהוא נפלתי בין כל הכסאות בביטוח לאומי ואין לי שום זכויות. אני אשמח לקבל עצה, חשבתי לבקש אשפוז יום אולי פשוט לבקש להתחיל תרופה חדשה לא יודעת כבר אובדת עיצות.

למבולבלת כפי שעולה ממכתבך כדאי מאוד להגיע לטיפול ולא לחכות לשיפור שיבוא מעצמו. והדגש הוא על "טיפול", אם אפשר להגיע לטיפול וליטול תרופות באופן מסודר אז בטח שעדיף על אישפוז, חבל להתאשפז רק כדי לקבל טיפול מסודר וקבוע ואחר כך להפסיק את הטיפול..., כך שההמלצה היא להתחיל טיפול ולהקפיד ליטול את התרופות באופן מסודר. כל טוב דר' גיורא הידש

הדיכאון הוא חדש וכרגע אין לי עם מי להיפגש עם סוף החודש אלא אם כן אני מבקשת פגישת חירום עם אחד הפסיכיאטרים במרפאה או מגיעה למיון. הטיפול שלי היה על רקע של חרדות והצפות ואני מקבלת 10 מג איטומין (הדבר היחיד שעוזר לי נגד קלסטורפוביה כבר ניסיתי כמה אופציות) ואסיוול לפי הצורך. אבל לדיכאון זה עוד יותר מוריד.