אח יקר!

שלום רב, אני פונה אליך בקשר לאחי בן ה-38. אני זוכרת כילדה כל מיני התפרצויות של כעס ורצון לשקט מוחלט מצידנו האחים. מה גם והוא היה אומר שאני לא אני ויש עוד דמות שלי...מה שאפפעם לא הבנתי והפחיד אותי כילדה..אחי הבכור הסביר לי בגיל 16 בערך שיש לאחי מחלת נפש שנקראת סכיזופרניה פרנואידית..נדמה לי שידעתי את שם המחלה אז... הוא היה באשפוז בביה"ח בשוייץ ומטופל עד היום אצל פסיכיאטרית בביה"ח בארץ. זכורים לי מס' מקרים שכנראה כה מודחקים כיוון שאין אפשרות להאמין..שאכן קרו. גרתי עם חבר שלי והוא ישן אצלנו לאחר שלא רצה לחזור לעיר בו הוריי גרו.. הוא ביקש לישון לידי...ואני יצאתי מהבית כולי בוכה ונבהלת.. בפעם אחרת עשינו סיבוב ברכב והוא אמר לי שיש לי עור נעים והוא רוצה להתנשק.... כמובן שהסברתי לו שזה שטויות...ואני אחותו..ואז הוא ביקש שלא אספר לאימא דבר.. כמובן ששוב פרצתי בבכי והתקשרתי לספר לאחי הבכור... מאז..הוא בסדר.עובד עבודות כלליות במקום כלשהוא.ממשיך ליטול כדורים. לא היו לאחרונה מצבים כאלו חריגים.. אחי הבכור הסביר שזה קרה עקב הפסקת נטילת הכדורים לפי רצונו האישי ולכן השתבשה עליו דעתו...אז.. הבעיה שהוא לבד חי רק עם אימא.אין לו חברה.הוא בודד כי הוא כבר מבוגר ומן הסתם בגיל הזה כולם נשואים עם ילדים. הוא אדם מדהים עם לב זהב ונורא קשה לי לראותו כך. הבעייה לאחרונה היא שאין לו כוח לקום בבוקר לעבודה וכך הוא יום כן יום לא מתייצב לעבודה. לאחרונה..הוא לא מתעורר לדבריו ומרגיש מאוד עייף! אימי מנסה לעודד ולדחוף אותו כן לצאת לעבודה כי היא רואה שאם מדובר במפגש חברתי הוא מוכן ראשון וכ"כ שמח לעשות דברים כיפיים. הוא אומר לי "אני יודע..שזו בעיה..כי לדבר כיפי יש לי חשק ולעבודה חש עייפות.." השאלה - כיצד לנהוג? מאחר וזה חוזר על עצמו שנים כולם התרגלו ולאפחד תכל'ס אין השפעה ישירה או התערבות כי רגילים לזה. השאלה אם זה נכון לעזוב את המצב כמות שהוא כי זה מה יש והוא לעולם לא יהיה כמו כולם?? האם סכיזופרניה כה קשה ונשארת לנצח? האם בד"כ אנשים חוזרים לעבוד או שמא נשארים חסרי תעסוקה בד"כ.? אני חושבת שאחי מאוד חזק. להישאר בודד בעולם זה דבר עצוב ומאוד קשה. רציתי לשמוע את דעתך בעניין. תודה!

לחלי חבל שבמשך השנים אחיך לא נעזר במסגרות אשר מתמחות בעזרה בדיוק בנושאים שאת העלאת, עמותת "אנוש" למשל, מתמחה גם בעזרה בדיור מחוץ לבית בדרך לעצמאות, גם בחלק החברתי של נפגעי נפש וגם עוזרת במציאת עבודה המתאימה לכל אחד לפי יכולותיו והמגבלות כפי שתיארת. ישנן הרבה אפשרויות, בשלב ראשון כדאי לפנות למועדון אנוש הקרוב למקום מגוריו של אחיך. כל טוב דר' גיורא הידש

לחלי, הדבר תלוי במוטיבציה הפנימית שלו להשתקם. לא קיים שיקום בכפיה. כנראה שהמוטיבציה חסרה וזה חלק מהמחלה. אינני רואה טעם לדרוש ממנו דברים שהם מעל ליכולתו האישית. בדידות איננה בהכרח גורמת לסבל אצל חולים בסכיזופרניה. בכל מקרה, המחלה מוכרת בביטוח לאומי כמחלה מגבילה וכרונית והוא זכאי לקצבת נכות מלאה, שמאפשרת לחולים קיום מינימלי בכבוד ואפשרות למימון התרופות. במקרה של הפסקת טיפול תרופתי, הפסיכוזה עשויה לחזור. אגב, אם הוא ביצע בך מעשים מגונים וזה מטריד אותך מאז, אז כדאי לך להתיעץ בנושא עם איש מקצוע. לא בטוח שאותם מעשים שעשה בך קשורים לפסיכוזה. ביצוע מעשים מגונים קיימים לעיתים ללא קשר למחלת נפש.