המשך המאבק...

דיון מתוך פורום  פסיכיאטריה

17/12/2005 | 00:27 | מאת: מיכאל

האמת היא שכבר נמאס לי מכל זה...ה"מחלה" הארורה הזו הייתה צריכה כבר לחלוף ולהניח לי לנפשי...אולי כבר התרגלתי כל-כך להיות באיזשהוא סוג של מאניה או של דיכאון, שאני כבר לא יכול בלי. כבר יותר שנתיים, שאני נע ונד לי בין מחוזות המאניה למחוזות הדיכאון עם הפוגות קלות בלבד. ההפוגה הארוכה ביותר נמשכה בערך חצי שנה. כרגע אני נוטל קוקטיל של שלוש תרופות: 7.5 מ"ג של זיפרקסה, 300 מ"ג ליתיום ו20 מ"ג רסיטל. כתוב בעלון שצריך לחכות שבועיים עד שהרסיטל מתחיל להשפיע, ואני התחלתי רק שלשום, וגם הליתיום אמור להיות מאזן איכשהוא. למה יש לי התחושה שאם אני אזרוק את התרופות לפח אני ארגיש הרבה יותר טוב, ושהזיפרקסה והליתיום הן הגורם לדיכאון? אבל אז כמובן המאניה תחזור, וגם אם לא תחזור אני אמות מפחד שהיא תחזור. אולי אני אשאל את השאלה השכיחה בפורום, מה לעשות עד שהתרופה תתחיל להשפיע...נדמה לי שמזמן לא שאלו את השאלה הזו כאן. טוב, האמת היא שהדיכאון שלי ממש לא חריף...הייתי כבר במקומות הרבה יותר גרועים, וזה חלף. נו, אז נחכה עם זה, ואז על מה אני אכתוב לכן? בברכה מיכאל

לקריאה נוספת והעמקה
17/12/2005 | 14:23 | מאת:

למיכאל היקר בודאי שאתה חש חוסר סבלנות ו"מגיע לך" כבר להרגיש טוב ורגיל ולחזור לשיגרה של עבודה וחברה, אבל בטח שאתה יודע שלא תמיד זה כל כך פשוט. הדיכאון בהחלט צובע את החיים באפור/שחור והדברים נראים חמורים יותר מאשר הם באמת ובמיוחד כואבים יותר. בקשר לטיפול התרופתי, איני יודע את הסיבה אבל שתי התרופות המייצבות הן בתת מינון. בדרך כלל מקובל זיפרקסה 10 מג' בתור מינון מינימלי, ובטח שהמינון של הליטיום צריך להיות גבוה יותר לפי בדיקות הדם. שבת שלום דר' גיורא הידש

17/12/2005 | 15:05 | מאת: מיכאל

תודה על התגובה ד"ר הידש... אני לוחץ על הרופא שלי להוריד מינונים. לחצתי עליו להוריד את הזיפרקסה כי התרופה מאוד מעייפת אותי, אבל אולי אתה צודק והמחלה מעייפת אותי יותר, ואני יכול להתחיל ללחוץ עליו להעלות מינונים. לגבי הליתיום, אני לא מוכן בשום אופן לקחת אותו במינון טיפולי, כי כבר לקחתי אותו בבית חולים במינון של 900 מ"ג, וזה גרם לי לפגיעה ניכרת באיכות החיים, טעם רע בפה, השתנה מוגברת, ואפילו הרופאה שלי טענה שהגבתי תגובה דיכאונית לליתיום. נראה לי שהרופא שלי לא כל-כך מאמין שהזיפרקסה היא לגמרי תרופה מאזנת, כלומר גם כזו שמוציאה מדיכאון, ולכן הוא לא מתעקש על עשרה מ"ג, ולכן הוא בכלל מתעקש על הליתיום כתוספת. דיברנו אולי על לעבור לתרופה אחרת במינון טיפולי במקום הליתיום. אני הצעתי את הלמיקטל, שנתנו לי בבית חולים, אבל הוא אמר שלא הוכח שזה אכן עוזר, ואכן היה לי התקף מאני בעת שלקחתי למיקטל... את האמת אני לא ממש יודע, אני נותן לרופא שלי לשבור את הראש, אני אתייעץ איתו שוב עוד חודש. בברכה מיכאל