שעמום

הבעיה שלי זה שאני משתעממת מהר מדברים. סדר היום שלי הוא כזה: עבודה ולישון. לישון ועבודה. אני מרגישה חוסר סיפוק בחיים שלי. ניסיתי לרכוש לי תחביבים. ניסיתי למשל פיסול, כי אני טובה בלעשות דברים עם הידיים. הייתי בחוג פיסול במשך חודשיים ונהניתי מאוד. פתאום התחיל להופיע אצלי חוסר חשק, ובגלל שתחביבים עושים לשם החשק, הפסקתי. עכשיו למשל אני יכולה ללכת לחוג פיסול והידיים שלי לא ירצו לזוז. אני לא יכולה להכריח את עצמי. פעם גם הייתי בחוגי קרטה, אורגן, ג'אז, ריקודי בטן. ותמיד אותו הסיפור. בהתחלה התלהבות ואח"כ מתגלה חוסר עניין. אני חייבת למצוא לעשות משהו מרגיע ושהפעילות היחידה שלי לא תהיה רק עבודה ולישון. אני זקוקה למנוחה רוחנית מהעבודה. במציאות היומיומית שלי אני מאוד נשחקת וקשה לי לחיות ככה. לרוב אני ממש רוצה למות. עכשיו מתוך שיעמום וחוסר סיפוק אני זוללת ומשמינה. אני כאילו מנסה למצוא סיפוק באוכל. בסופו של דבר גם בזה אני לא מוצאת סיפוק, מה שלא מונע ממני להשמין... אני כבר לא יודעת מה לעשות.

למירה אכן ישנה כאן בעיה, לא כתבת בת כמה את, אבל לפני החוגים הייתי חושב גם על פעילות חברתית, זוגית? כמובן בנוסף לתחביב. אם המצב נמשך אפשר לחשוב על אבחון אולי מדובר בדיכאון? אולי מדובר בהפרעת קשב אשר הפריעה לך ולא אובחנה? בכל אופן אחרי האבחון אפשר לחשוב על אפשרויות טיפוליות ואולי שיחות הן הדבר שיועיל ביותר? שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום מירה שעמום היא סוגיית מפתח בחיי שלי. אענה לך מתוך מה שלמדתי בשיחות עם הפסיכולוג שלי. ראשית, השעמום הוא אויב ענק, הוא משול למוות, כך שאין להתפלא שלעיתים בא לך למות.. השעמום הוא מצב של נתק מהאני שלך, ממה שאת באמת רוצה או צריכה. מתוך מה שכתבת נראה לי שמה שחסר לך הוא חברה- אנשים. כי כמה כבר אפשר לצייר לבד/ לרקוד מול המראה/ להתאפר ולשבת לראות טלוייזיה..? החיים שלנו לא יכולים להתמלא מחפצים או מכשרונות. הם יכולים להתמלא מאינטרקציות. ופה טמון לרבים מאיתנו קושי ענקי. חוסר ביטחון "התחלתי" למרבה הצער גורם לכך שנתקשה לפתוח בקשר. משהו בסטייל של "מי ירצה אותי?". ואולי מגלל זה יש צורך לעשות דברים שיתנו אישור לכך שאנחנו שווים משהו. לדוגמא, שאלי את עצמך, אם אני (סתם לדוגמא : - ) ) הייתי מבקשת ממך לעשות לי שלט לדירה, או את הנחייתך בעשייה הזאת. האם זה היה נותן לך מרץ לעשייה? החיים בתחושה שאין איש הזקוק לנו הם בלתי נסבלים. וכאן שוב אנחנו חוזרים לאותו מקום של המצוקה מחוסר ביטחון. אבל מהמעגל הזה יש דרכים להחלץ. הדגש שלך צריך להיות על האנשים שאת פוגשת, או על למצוא דרכים לפגוש אנשים שתוכלי לפתח איתם אינטימיות. זה דורש ממך להעיז, ולהסתכן, ולהשאר אופטימית. אבל מעל הכל, זה אפשרי. לא ציינת בת כמה את, זה עשוי לעזור כדי לתת לך המלצות ספציפיות. אשמח לשמוע תגובתך. שבת שלום