התסביך הנוראי של ה"הפרעת גוף דיסמורפית" שלי

אני בחור בן 22 שסבל בתחילת גיל ההתבגרות משתי תופעות גופניות קשות: גניקומסטיה והשמנה, ואקנה חמור. דברים אלה גרמו לי לסבל רב מאד ובושה, מכיוון שילדים בכיתתי נהגו לעשות ממני צחוק ונתנו לי להרגיש שאני ממש מפלצת(לפחות ככה אני קיבלתי את זה) בשתי התופעות האלה טיפלתי ברוך השם, בעמל וכסף רב. היום אני שטוח בחזה וחלק בפנים, אבל עדיין אני סובל באותה מידה נוראית מכל "אי תקינות" מינימלית, גם אם לא מעירים לי: בטן, בגדים, נעליים, שיער, צבע עור וכו'. אני סובל מקונפליקט: אם כל כך מיררו לי את החיים על המראה שלי, אולי המצב הנוכחי שלי הוא מוצדק? כיצד ניתן לומר שהסבל שלי הוא "אצלי בראש", כאשר הניסיון המר שלי מוכיח שאני לא ממציא תופעות גופניות, ושהן גוררות תגובות לא נעימות מאחרים שאמרו לי "טפל בזה כבר!"? איך פותרים את הקונפליקט הנוראי הזה? מצד אחד ההגיון אומר שזה אצלי בראש, אבל מצד שני ההגיון אומר שאני רואה את מה שיש- בגלל הנסיון. מה אתה מציע??????.תרופות לא עזרו לי וחבל להזכיר את זה בכלל.

לשוקי כפי שאתה מתאר את הדברים אין מדובר בהפרעה דיסמורפית אבל כמובן שצריך להגיע לבדיקה ואבחון מלאים. בכל מקרה ישנו הבדל בין מה שאתה מרגיש ובין הדברים כפי שהם נראים במציאות (מציאות-כפי שרוב האנשים רואים והמוסכם על הרוב-זו ההגדרה הטובה ביותר), במקרה כזה כדאי להגיע קודם כל לשיחות, תרופות עשויות לעזור אבל יחד עם שיחות. כל טוב דר' גיורא הידש