דיכאון ופראנויה אצל סבתא

סבתא שלי בת שמונים ושמונה, קיבלה במשך קרוב לחמישים שנה ואליום על בסיס יומיומי. לפני מספר שנים, בהתייעצות עם פסיכיאטר עברה לטיפול בתרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה SSRI (לא זכור לי שמן). מאחר והיא סובלת גם מבעיות לחץ דם ומעליה בלחץ דם כל פעם שהיא מתרגזת היא גם לוקחת קסנקס לפי הצורך (בתקופות מסוימות כמעט כל יום). היא לרוב צלולה ומדברת לעניין ואין סימנים לאלצהיימר (בבירור עם נוירולוג) לפני מספר חודשים החלה לספר שמידי לילה היא רואה אנשים מרוקנים את הדירה ממול כאשר היא מסתכלת דרך המשקוף של הדלת. מאחר והיא גרה בבית אבות ידענו שמאורעות כאילו לא מתרחשים ומחשש שמתפתחת פסיכוזה כלשהי, בייעוץ עם פסיכיאטר הופסקו לה התרופות נוגדות הדיכאון, (אך לא השימוש המזדמן בקסנקס) למרות שהפסיכיאטר אמר שלא ידוע על תופעת לואי של פסיכוזה לתרופות אלו. החזיונות הפסיקו כמעט מייד והיא דווחה שכבר לא באים יותר לדירה ממול. הבעיה שתוך כחודשיים החלה לשקוע בדיכאון קשה, טענה לחוסר עניין בחיים, כמעט לא יצאה מהמיטה ואיבדה את התיאבון. שוב קיבלה מרשם לתרופות ממשפחת הSSRI אך שונות מהקודמות והיא חזרה לעצמה תוך מספר שבועות. אלא ששוב החלו פראנויות. היא הסתכסכה עם חברה טובה שלה, כאשר מידי יום הסיפור על הסכסוך משתנה, והחלה לומר שהחברה קראה לה כלבה מלוכלכת וכן הלאה. היא עסקה באובססיביות במקרה עם חברתה וחשבה רק על זה ולא דיברה על שום דבר אחר. החלה לקבל במקביל טיפול בריספרדל, אך הסימפטומים החריפו וכעת היא חושדת שחברתה גונבת ממנה יום יום ואף מפחדת שהיא תנסה להיכנס אליה לחדר בלילה ולהרוג אותה (מדובר בזקנה אחרת סנילית בת קרוב לתשעים) בשל ההחרפה במצבה הפסיכיאטר העלה את המינון של הריספרדל, הוסיף לוריוול להרגעה (ומעוניין להשאיר אותו כטיפול קבוע) והוריד את התרופות נוגדות הדיכאון. כל הפסיכיאטרים שפגשנו טוענים שאין קשר בין הפראנויות לבין התרופות נוגדות הדיכאון ממשפחת הSSRI ואמא שלי כבר בטוחה שסבתא שלי לקתה בסכיזופרניה ויש לאשפז אותה במוסד לחולי נפש (חשוב לציין שהיא לא מסוכנת לעצמה או לאחרים) אני בטוחה שיש קשר לתרופות נוגדות הדיכאון בייחוד על רקע שימוש ממושך בואליום על בסיס יומי (האם לא יתכן שזה הפר את האיזון בכימי במח?) שאלתי, האם אכן יתכן קשר בין פראנויה/פסיכוזה לבין תרופות ממשפחת SSRI? ואם זה נכון מה ניתן לעשות כדי למנוע גם דיכאון וגם פראנויה?

לנגה לצערי אין תשובה חד משמעית ואנסה להסביר את הגורמים החשובים. בגיל המבוגר דיכאון הוא שכיח וגם דיכאון עלול לגרום למחשבות שווא. במקרים אלו צריך לטפל דווקא בנוגדי דיכאון. אין קשר בין מצבה של הסבתא ובין תרופות ההרגעה כמו וואליום, קסנקס או לוריוון. צריך להרגיע את אמך, גם אם (ואיני חושב כך) שלסבתה יש סכיזופרניה עדיין אין צורך לאשפז אותה.... SSRI עלולים לגרום לפעילות יתר ולא למחשבות שווא, אבל בגיל המבוגר כבר ראיתי גם מחשבות שווא. כך שהטיפול של רספרידל ונוגדי דיכאון על פניו נראה מתאים. אולי אפשר לחשוב על נוגד דיכאון אחר ונוגד פסיכוזה אחר. כל טוב דר' גיורא הידש